פַּרְגּוֹד

… ומהלכן בתמוז א"ז, ומהלכן בתשרי ג"ט, ומהלכן בטבת י"ד, וכן לעולם בלי שינוי. ועל דרך זה השבו"ע החוז"ר חלל"ה על פי חשבו"ן האי"ש אשר הוקבע בחשבו"ן שד"י, בסוד אמ"ש ואש"ם בהרכבת ש"ם בש"ם זה בזה שהוא מעש"ה מרכב"ה, שהודיעוהו לנו פרגו"ד וחשמל"ה, כי החשמ"ל והפרגו"ד כללו שמי"ם ואר"ץ. אך סוד ר"ד הוא צדי"ק והנשאר ידוע והוא דיע"ה והוא היד"ע, והנה אם כן צדיק יסוד עולם. ואמנם דע כי חזרת זמני כל התקופות הן הלילות בצירוף זה ללי"י ללי"י, דרכי תקופת ניסן …

… ומה שגלה הוא בסוד החמרים השניים, וגם זכר סוד גדול בעניין ח"מ ר ש"ל נו המורה חשמ"ל המאי"ר, ומזה תדע כי החמ"ר שלנ"ו הוא ע"ץ הדע"ת אשר לו שני הדרכים התלוים בשני הכרובים ששמם טו"ב ור"ע שסודם באר"ץ גנוזים, בחדר הנקרא פרגו"ד שממנו טב"ע האו"ר. ועל כן נרמז על היות ארבע"ה באח"ד, והבן זה מתפלה של יד. והתחייב מציאותינו מתוך צירו"ף אברי"ם שכללו החמ"ר שלנ"ו. ודע שממנו תכיר חמ"ר הלשו"ן ותבין מכל זה אמיתת היות כל צורה מחמר, גם כל חמר מצורה, וכן מכל …

… הארץ הוא היה הפנימי אשר השכינה שם שורה תמיד. ועליו נאמר, "אשר יהוה אלהיך דורש אותה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא' יב'). ולפי דעת המאמינים כי זה בארץ ממש לבד, לית דינא אצלו והותרה לו הרצועה הקשורה אחורי הפרגוד, לעדות על השכינה השורה עליו. והסתיר השם פניו ממנו "והיה לאכל" (דברים לא' יז'). ואע"פ שמי שאינו בו היה לאכול שסודו באנ"ו כ"י י"י מדה כנגד אינו מהם. ואמר "הלא על כי אין אלהי בקרב"י (שם). וגם צריך שיכחיש …

וכדברי דעת סוד מאמר האומר לב בנפש כמלך במלחמה, ולא אמר נפש בלב, וסוד באר"ץ, בחומ"ר הל"ב שסודו עליון ותחתון. והנה טו"ב ור"ע וסוד חוצ"ה לאר"ץ נפ"ש שהיא זוה"ר האו"ר ושמה תה"ו ובה"ו. ואחר שתשרה שכינה בפר"ט שסודו פרגו"ד שהוא גו"ף צדי"ק תשרה בנפש שהיא חוצ"ה לאר"ץ. ומאלו הראיות המקובלות יש בידינו מהם בלי קץ. רק חכמת הטבע מעידה שהשכינה בכל מקום, ושורה על הראוים, ולא תשרה על מי שאינו ראוי, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, בין לדעת הפשט בין לדעתנו שלא תשרה על מי שאינו ראוי, לא על לבו, ולא על נפשו וזה מבואר.