פּוֹעֵל (מַאֲמָר)

אין ספק כי זה הסוד הנכבד הוא ראוי ליחידים. אבל מפני שאמר בו הרב כל מה שצריך והעיד עליו בפרקים רבים מספרו, על כן לא אאריך בו אני גם מפני שצריך שאכללהו עם סוד ש"ם העצ"ם הבא אחר זה. אבל אומר בו קצת עניין והוא, שזה נודע שהתואר בלתי עצם המתואר כמו שזכר הרב. ואמנם אומרו, או יהיה פירוש ש"ם, גילה לנו בזה שעניין אומרינו ש"ם המפור"ש אינו אלא פירוש ש"ם. וכך ביאר לנו בסוד "אהיה אשר אהיה" שהורה על פירושו, שהוא הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר המחוייב המציאות כמו שהתבאר במופת. אבל עניין חיוב הויה היא אצלנו מחוייבת אצל השם יתעלה, ומחוייבת אצל העולם, אחר המצאו בהמצא השם ית', ואפשרית בעולם לפי מציאותו. וידוע שאם כן תחשוב מציאות השם ית' מופשט נבדל מכל העולם כולו ונקי מכל נמצא זולת חומר או צורה נפש או שכל, שלא יתכן להיות לו ית' שום שם בעולם לא עצמיי ולא מקריי. והמקריי הוא הנקרא תואר שהוא מורה על הרכבה עכ"פ, או יורה על שלמות נוסף על עצם הנמצא, או מורה על שלילת חסרון ממנו, או מורה על יחס פעולה, או על אחד מיחסי המקרים התשעה הידועים. אשר הם, כמות * איכות * מצטרף * מתי * אנה * מצב * קניין * פועל * מתפעל. וכבר נתפרשו בספר ההגיון ובספרים אחרים רבים. אמנם השם העצמיי הוא מורה על עצם המתואר, יהיה מורכב או בלתי מורכב, כאמרך חי מדבר, שזה מורה שהדבר הנקרא בזה השם הוא מורכב מחיות ומדיבור. ובחיות לא נתייחד, ובדיבור נתייחד במינו, ונבדל בשם זה מכל מין זולת מינו. וזה גם כן יקרא תואר חיוב, אבל הורה עליו שם מיוחד בלתי מורכב. ואע"פ שהוא שם נגזר משם אחר, והוא שם אדם שנגזר מאדמה. ועל זה הסוד נאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב' יא'). ומהופך הוא האד"ם. וסוד "וביד", שם הקודש המורה עליו יהו"א. וסוד שם הנביאי"ם חכמי"ם והם כס"א הכבו"ד והוא סוד כה"ן גדו"ל, המדבר עם הנביאים בצורת האד"ם הנבי"א. ואם כן תדע לך לפי זה שאמרנו, ולפי שהאמננו שהתורה ברואה, ואם קדמה לעולם אלפי"ם שנ"ה מלפנ"י הא"ש, והאותיות נבראות גם כן, שעכ"פ לא יתכן להורות על עצם השם באותיות ברואות, אבל יורו על חיוב מציאותו כמו שתשמע.