פַּרְעֹה

… גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כמו שכבר הודיעו לעליונים, נתן דינו הצודק יתברך לתת תורה שהיא המעולה שבכל המעולים לאומה השפלה שבשפלות והיא אומתנו. ברוך שבחר בנו מכל האומות ונתנה בזמן שכל האומות לא ידעו את יי כי אחר שפרעה אמר לא ידעתי את יי והיה בן חכמים בן מלכי קדם, ואז נשכח זכרון השם מכל פיות האומות ובמעט קט אפילו מישראל. אם כן אז היה הזמן השפל והפחות שבכל הזמנים ועל כן נאמר על שבעה עממים לא תחיה כל נשמה.

הנה כבר אתה רואה שאלה השלשה הנזכרים בסימנם ג' ו' ט' שהן שלישית וששית ותשיעית, כי הן בלא ספק שלש שלש שלש והעשירית שהיא אחת נפרדת לבדה ובה כל הסוד שבספר היצירה תלוי. והוא שקראה השם נג"ע שנאמר "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה" (שמות יא' א'). רמז לגלות ראשונה "כשלחו כל"ה" (שם). סימן לסוף גלות אחרון שהוא בסוף הכ"ל רמז בשלחו. ולחש"ך קרא לילה הוא שם השט"ן. גם לילה שמו שהוא המלאך הממונה על ההריון המניע  זרע …

וזה סוד הגאולה ומפני שעשר ספירות מתבארים מן התורה מסתרי עשר מכות שכל ספירה פועלת שנוי טבע בעולם ובשנה ובנפש, אני צריך לדבר בם בראשי פרקים ועיין בם בתורה מאד. והעניין הראשון הוא שהשם אמר אל משה "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז' א') י"ה מלא לעפר ה'. כי משה הוא השם הנקרא א"ל שד"י השומר ד' ליחות הטיפה הכללית הראשונה האמצעית שהיא פי' המעיין הנקרא שרשי האילן.

ואהר"ן רמזנו סוד מבלתי רשו"ת וש"ם הוא שמ"ו יהוה כמו שרמזתי י"ה ו"ה וכך הוא חצ"י הש"ם. הנה אהר"ן והוא הא"ץ הוא המלא"ך המהי"ר וסודו א' מהי"ר מש"ה. ושניהם הם הראשי"ם ובידם הש"ם המאי"ר לארץ ולדרים עליה. והוא שאמר למשה "ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז' ג'), אשקה את לב פרעה סם המות עד שישוב לב כבד. שנאמר "כבד לב פרעה" (שם יד'). ועוד אמר למשה ולאהרן "כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנ"ו לכ"ם מופ"ת" (שם ט') מפלאות הכשפים, כלומר מנפלאות הכשפים אשר הם חכמ"ה. תנו לכם מופת מרעיש האומות וסודו מרשיע האות באמצע שבעים אומות.

ובכח לשון הקדש משולשה יכול אדם לשנות הטבעים אשר תחלתם כח התלי בראש ובזנב. ועל כן "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין" (שמות ז' ט'). לא אמר יהי תנין אבל אמר יהי לתנין. ובפעלה אמר "ויהי לתנין" (שם), רמז לסוד יהי אור ויהי אור. ואהרן פעל זה הפעל תחילה. וסוד "ולפני פרעה ולפני עבדיו" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני …

… (הנברא) ביום ה' חסר י' וסודו שמיר וזו ההויה אינה על פיהם. 'איש מטהו' 'ישו הטמא'. וע"כ כתיב "ויבלע מטה אהרן את מטתם". מטתם כתיב הוא 'דם התלי' 'דם המת' 'דם המכשף' 'דם משמין' הוא 'המנשים'. והבן אלה כולם ומיד התחייב מזה ויחזק 'לב פרעה' 'ערף הלב' 'בעל העיר' 'עפר הכבוד'. ועוד החל לפעול פעל ראשון אחר שוב המטה תנין ואחר שובו מתנין למטה כי כך היה צריך להיות הפעל הראשון בגוף המטה בעצמו עד שיתהפך ויתפעל על פי 'משה ואהרן' כלומר על פי 'אדם הראשו"ן'.

ואחר כך "ויבלע מטה אהרן את מטתם" (שם) לא את התנינם כי לא עמדו כי אם כרגע ושבו אל טבעם הראשון. על כן צוה השם למשה לאמר "לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה" (שם), הנה המציא הים. "ונצבת לקראתו על שפת היאֹר" (שם) ראש המכשפים הוא ממית הראש "והמט"ה" שם הקדש (אדני). "אשר נהפך לנחש" (שם) אשר גלה כל הכשפים שהם כח התנין אשר מהפך ברכה וקללה על פי שמו הגדול "תקח בידך" שכבר התהפך כחו ודעהו.

ולפי דרך זו צריך שתתעורר תמיד על העניין הזה ואל הדומה לו בעניין עשר מכו"ת הלב של פרעה שהיה כבד בטבע העפר, והיתה קשה ערף לפי כח האלוהי שהקשהו והכבידו שנאמר "ואני אקשה אל"פ (את לב פרעה)... כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו".

ועתה אחי אשר בנפשי הנקשר בקירות לבי וחתום על רא"ש ראש. ראה גם ראה כי הבן השני שואל מ"ה זא"ת ונקרא תם. ופרעה ועבדיו אומרים מ"ה זא"ת, וישראל גם כן אמרו למשה מ"ה זא"ת עשית לנו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשה אלהים לנו. וכל אלו נרמזו תחילה בענין בריאת האשה מן הצלע באמרו שם "זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת".

כוללת ענין אברהם אבינו ותנועותיו עם תלאותיו מעת צאתו מאור כשדים ללכת ארצה עד בואו שמה ושתופו עם השם במראה הנבואה. וענין לקיחת אשתו מהמצרים אל בית פרעה ונגעי פרעה בעבורה. וענין לוט בן אחיו עם רועיהם ומלחמתם ופרידתם וענין מלחמת המלכים והצלת לוט מידם. וענין המעשר ונדיבות לב אברהם וענין מחזהו והיותו חושק אל זרע יורש ואמונתו בשם. וענין הקרבנות אשר בין הבתרים והודעת הגלות …

כוללת ענין חלומות פרעה והיות שר המשקים מזכירו ענין יוסף פותר החלומות האמתיות כאמרו "ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה". ואיך פרעה בשמעו זה שלח בעד יוסף והוציאו מבית הסוהר. ויפתר לו את חלומותיו וכאשר פתר לו כן היה והיות שני החלומות בעלי פתרון אחד ובסבת הפתרון נתעלה יוסף והושם לאדון לפרעה ולכל מצרים בסבת החלומות וקבוץ הבר. וענין ירידת אחי יוסף עשרה למצרים לקנות טרף לביתם. וכלל כל המקרה שקרה ליוסף עם אחיו והתחבולה שעשה להם בהתנכרו אליהם עד שתושלם כונתו במה שרצה לעשות עד בא בנימין אצלו והערים לו בענין גביע הכסף עד שישאר עמו.

… השריגים שלשה ימים הם" הנה המספר שוה. והאפה ראה שלשה סלים והפותר פתר ואמר, "שלשת הסלים שלשה ימים הם" והנה המספר שוה שלשה במקום שלשה. ולא עוד אלא שאפילו בגימטריא הם שוים כי שלשה סלי"ם בגימטריא שלשה ימי"ם הם. ופרעה ראה שבע פרות טובות ואחריהן שבע פרות רעות ופתרונם היה שבע שנים שּׂבע, ושבע שנים [רעב]. ואחר כן ראה שבע שבלים טובות ואחריהן שבע שבלים רעות ונאמר על שניהם "חלום אחד הוא". ולא בא המשנה הזה והכפל כי אם להורות על המהירות. והנה הודיענו הכתובים גם כן …

זאת הפרשה כוללת לפי פשטיה ענין לידתו של משה ואיכות גידולו ומקריו והצלתו מגזירת נילוס על ידי נסים ועל יד בת פרעה. וכוללת עניין הרגו את המצרי וברחו על זה מפני פרעה מארץ מצרים לארץ מדין ודבר אשתו צפרה בת כהן מדין ולידת בנו שם. וכוללת עניין שוועת בני ישראל ונאקתם לשם ושמעו אנחתם וצעקתם אחר מות מלך מצרים. וכוללת היות …

… מבוארת מעניין כהנה גדולה. ואם כן משה ואהרן סודם אור הנשמה הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן והוא סוד אדם הראשון הם אור השכל שהוא ראש המלוכה. ואם כן הוא שר המלך ונשתתפו בו עצם האש והמים שטבעם חם ויבש וקר ולח. והנה הם המדברים אל פרעה מלך מצרים שהוא העפר וזהו עשה שלום במרומיו. והנה ראש אדם בזנב הוא אדם הראשון והנה ראש אדם מביט אל הראש והזנב דינו דין אדם הראשון אשר הושם בגן עדן לעבדה ולשמרה על הדבור השלם, והסוד לשמעה ולדברה והוא שאמרו לעבדה זה תלמוד ולשמרה …

… ומהן בלתי טבעיות וגם מופלגות בריבוי כדי להכות עם רב במכה רבה. וכאשר ידע מרע"ה שהוא צריך לזו ההשגה בעניין שליחותו לאמתה לד' מינים הנזכרים שנשלח אליהם החל בראשונה (והיא) לאמתה לחכמי ישראל, ומיד אמר לשם "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל". והשם נתן לו טעם מורה לו שהוא אין הכח בידו ללכת ולהוציא מעצמו אבל הכח והיכולת הוא ביד השם, לפיכך אמר לו "כי אהיה עמך". ואחר שהבטיחו להיות עמו נתן לו אות ליישב דעתו ודעת חכמי ישראל …

… האלהים ... ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה אהיה שלחני אליכם ... ויאמר עוד אלהים אל משה ... יהוה אלהי אבותיכם" וכו'. ועוד פעם שנית "יהוה אלהי אבותיכם". ואמנם באחד נאמר שלחני אליכם ובשני נאמר נראה אלי. וצוה למלך מצרים דברים בשם המיוחד "יהוה אלהי העברים נקרה עלינו". וכן יש פליאות בעניין הבדל השמות וכל שכן בהיות השם אומר לו למשה "כי אהיה עמך וזה לך האות". והודיעו שמו ושיאמר ושיעשה כל מה שיאמר ויעשה בשמו, עם כל זה נאמר "ויען משה ויאמר …

… הפוכות, עשה מן חטה מספר והנה כ"ב את"ת והן את"ת אהו"י והן אותיות א' ת"ו י' ת"ו, ורמזם המופלג "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האת"ת ". רמז "אשר ברא אלהים לעשו"ת " האת"ת, וזהו אשר תעשה בו שכבר נאמר לו "ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך". ואמנם מטה של משה של סנפירינון היה ונקרא מטה האלהים גם מטה אהרן אבל לא נקרא מטה יהו"ה, וסודו מ"ם ט"ת ה"א מטה אמת ומספרו אד"ם מלא"ך שט"ן, סופם ת"ר ת"ק ת"ש ימי"ן, תוכם א"ד ט"ל, ראשם אמ"ש. וסודם אד"ט שמא"ל …

… למה שיתחייב לפי הנזכר בם משאר הספרים. ואם כן מה שאדבר בו לא יהיה כי אם בהערה על עיון מה שיורה הכלל שבפרשיות, ואומר כי מה שנזכר בפרשת ואלה שמות ראוי לעיין בו על דרך הנסתר בעניין ההולדה למשיח שהוא משה, ומה שקרה לו עם עמו ועם פרעה ועם עמו ועם השם בשליחותו בהוראת השמות והאותות והמופתים אשר הורהו ית' להיותם ראיות על שהשם שלחו. יורה זה כולו לכל משכיל שלם על עניין המלחמה החזקה שיש בין האדם ובין הבריות ואיך השם מעוררו ומודיענו האמת מהכל ואומר לו הדרכים הראויים …

ועתה אעורר שכלך הזך והנקי אל כלל העניין ההוא כולו זה שהעניין בכללו שם הוא שיש שם גואל עם אהוב מעם שונאו והגואל הוא מלך נלחם עם מלך העם שכנגדו אשר מיצר לשלוח עמו של הגואל לעבוד את מלך מלכי המלכים כלומר עבודת אמת והשונא מעבידו עבודת שוא שהוא עניין קיום הגופים בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. וזהו בניין ערי מסכנות ומזון. אין בכל שום דבר רוחני כלל אבל הכל גופני גמור ומי שהוא עוד היום  משתכל בזה לבד עודנו במצרים ומלכו הוא פרעה מלך מצרים שסודו מלך שר הרוחות שכל רוח ורוח יקרא מצר ואם כן מצר הם כמו כפלים כגון פעמים וזה מפורש בלשון הקדש.

וסוד פרע"ה הוא אשמד"י והוא מלך שתי רוחות אחת אשיית ואחת אוירית כלומר החום הטבעי והדם שבשניהם כל חי מנפש. וכן מספר מלך מצרים והוא היה מכשף בעבדיו וחרטום במשרתיו פועל ברוח טומאה ואומר "לי יאורי ואני עשיתני", ועם היותו נרמז בשם העפר, צריך לדעת …

וְשַם משה אלהים גם כן (אבל) לפרעה וכל שכן לזולתו מכל חכמיו, וְשַם אהרן נביא למשה. וסימן שנות שניהם אצב"ע בדברם אל פרעה על פי שם בן ארב"ע אדון כל רג"ע שהוא מרגל כל כחות האדם והשגת ארבע אותיות היא השגת אות מרגליות. וסוד השלך הוא פרעה ורמזו "השלך לפני פרעה יהי לתנין" סדורו, תרגום של יום שני יום תִּנְיָן שבו נבראו המלאכים …

… בעלה שכבר קדשה בטבעת עגלה עם שב"ע ברכו"ת שקושרים תשר"ק שהם אל"ף רבבות אליהן, ורמזו "ברבבות נחלי שמן" (מיכה ו' ז'). והקללה לחש בכח לחשיי והמטה נהפך ללחשיי נהפך הפכים והוא קנה המדה שהוא מטה נהפך לכל רוח. "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן". הוא תוך אנכ"י הפוך לחכמים ולמכשפים לכל חיים ולמתים. והסוד הגדול שבו יובן שרשו ויקרא גם פרעה סבוב הרגעים סבוב הארבעים לאלהיהם חיים ומתים. לחכמים ולמכשפים לאלהיהם מתים …

ואמנם פרעה מן הדין היה שינוגע בעשר נגעים ועל כן אמר השם למשה "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה". מזה כשלחו הוא כחו שלו הוא שכתוב עליו ולחשך קרא לילה, כמו שנאמר יצאו בני ישראל מארץ מצרים אתכם. …

וידוע שהוא בכור פרעה כי הוא רוכב העפר. וגם הוא לפי פעלו בגוף האדם רוכב הערף על פי עפר הכרוב היושב על כסאו. והנה טלה הוא ראשון לי"ב מזלות וממנו עד גדי עשרה מזלות. ועל זה נאמר "מן הכבשים ומן העזים תקחו". והיותו צלי אש מאדים שהוא כוכבו, והנותר …

… מפני הקדימו הכתוב "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה". ואחר כך אמר "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה". זה לתכלית החכמה של בעל החכמות כולן יתע'. והוא מפני היות פרעה אומר "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כט' ג'). שהיה אומר בלבו מפני שמלך על כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו שהוא אלוה לכל אלהי מצרים. שהרי בא שם אלהי מצרים ולא בא שם אלהי פרעה, והוא היה חושב שהוא אלוה ראשון לכל הנבראים. כטעות הנצרים …

… המשיח תלוי על עץ החיים והוא יתד שהכל תלוי בו. וישו נתלה תליה גופנית מפני שתלה עצמו באילן גופני. והמשיח נתלה יש לו היום ח"י שנה על דבר רוחני והוא השכל האלוהי ונשארו לו מימי תלייתו שנתים ימים. והסימן עליהם "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" והוא שאותו החלום שנאמר עליו "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו", היה סבה לצבור בר להחיות בו הצדיקים. כמו שנאמר "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם". והסבה הראשונה גם כן …

ונאמר עוד "וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף". וזה ראה חלום גפן גופני ואמר "והנה גפן לפני", ולא אמר על ראשו. וידוע כי המלאך אוריאל הוא בעל ג' פנים באפנים. כי לכל אחד מארבע מחנות שכינה ג' פנים יובן זה מסוד ארבעה דגלים לי"ב שבטים …

ועל כן "ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים". ומן עניין אומרו "ואקח את הענבים" אחר אומרו "וכוס פרעה בידי (ואקח את הענבים) ואשחט אותם אל כוס פרעה", יובן עניין דרש (חז"ל) שחטה ענבים והביאה לו. (וכן) [ויין] המשומר בענבין מששת ימי בראשית. ועוד שר"י ג"ם הם שר"י גדו"ל כלומר שרי צמיחה וגדול. ואמנם "זה פתרונו" סודו זה פטרונו שפוטר הקשר העלם. שלשת השריגם …

וסוד סלי חרי ימי ירח ומספרם רצחיי והם היו על ראשו. ועניין מאכל פרעה מלאך העפר, מעשה אפה מעשה פאה מעשה האף והחמה מעשה הטבע מעשה האלהים "כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע". גם כוס הוא הטבע הכוס הוא שוה עם מאכל וכל מאכל הוא גוף נאכל על יד האפ"ה ובדעתך שהוא מלאך …

… רשעים, לרבות רבוי הקבוץ של גליות אל אלפים ולרבבות רמז "עד כי חדל לספור כי אין מספר". ואמרו כחול הים לרמז לברכת פרו ורבו ולברכת "ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה". היא ארץ פרעה ארץ מצרים ארץ בעלת שני מצרים ארך ורחב, שנאמר לארכה ולרחבה. ועוד "הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך". שיהיו כולם סופרים כ"ז אותיות בכ"ה, והן ב' אותיות של ברכה בסוד כ"ה תברכו כ"ה ברכות. וכשתחבר אליהם …

… הפרשה המעולה הוא עניין איכות יציאת מצרים ואיכות הנהגת השם עמם בכל מה שהלכו בו במסעות דרך המדבר ים סוף מִסֻּכֹּת ומְאֵתָם אשר בקצה המדבר שהוא הקצה הראשון, עד בואם אל רפידם שסודו פרידם אשר עמלק שולט עליו. וכוללת איכות רדיפת פרעה וחילו אחריהם עם כמות ידוע מכל עמו, וכוללת מיעוט הבטחון שבלבבות בני אדם על השם ואפילו אחר כמה נסיונות וכמה מופתים זרים מופלאים וכל שכן בלעדם. וכוללת עניין השם היות השם עם אוהביו תמיד לעזר ולהועיל ולהצילם מיד כל מי שיעמוד כנגדם עד שמקבל …

… והאמינו באמת שכח השם חזק מכל כח. ואינו פלא שלא יחשבו כח כל עם לחזק בערך אל כח השם, אבל הפלא הוא על עשרת הנשיאים שחשבו מה שחשבו. והיה להם לקחת ראיה ודרך ארץ מיתרו שאמר "עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלהים", וגם מדברי פרעה בעצמו שאמר בפיו "יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים". ומה שנפל עיקר השם עליו ועל כל עמו והלא היה להם לחשוב שמי שעשה עמהם להפליא תמיד בכל מה שראו עיניהם הוא בעצמו ששלחם לרגל את הארץ. וכל החוזק שראו בעמים הוא חולשה מפני חוזק השגחת האל עליהם. ואמנם הורו דבריהם …

… החבה והאהבה הרבה והחשק הגדול והחפץ הטוב והרצון המופלג אשר לשם ית' עלינו. ועם כל זה טבע העם הרב נגזר שיהיו מבקשים מותרות ותוספות על צרכיהם ההכרחים. ולפיכך כעס עליהם השם במקום שבקשו המותר ולא כעס בזולתו. וידוע כשבא משה אל פרעה ואל עמו בתחלה להוציא את העם ממצרים כדי להטיב עמם והכבידו עולם בעשיית הלבנים ומנעו מהם התבן באמרו "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". וכל העניין ההוא הנמשך עמו זה וכיוצא בו מן הצעקה על המנהיג שבסיבתו …

הורה בזאת הפרשה שכבר נפל פחד השם ופחד משה וישראל על עמי הארץ מבית ומחוץ. כי זהו הכח המופלג שהוא ראשית הנצחון. ובקשת בלק בן צפור עזר מבלעם, היתה חכמה רבה, לולי רחמי השם שהפר עצתו כמו שהפר עצת פרעה ועצת המן ועצת שאר מלכים שבקשו לאבד שמנו מן העולם. והנה הורה שהיה מאמין שיש שם ברכה וקללה תלויות בפה. באמרו "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר". ואמונתו זו היתה ידועה לו. וחבור זקני מואב וזקני מדין וקסמים …

… א"ד אלה כנגד הראש ואלה כנגד הלב. והם מזוזות הבית שהם שערי הבינה נפתחים לעתים ונסגרים לעתים ר"ל המח והלב. כי גדפ"י כולל יחד. וקשר עניין שאלת הבן עם ההזהרה על התורה ואמר שראוי לספר לבן דרך תשובה על שאלתו כל מה שקרה לישראל בכלל עם פרעה ועם כל עמו ולהודיעו האותות והמופתים. והכוונה בצאתנו ממצרים שהיא לתת לנו את הארץ. והכוונה ביציאה "ויצונו יהוה לעשות את כל החקים האלה ליראה את יהוה אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה". וזה כלו נתינת טעם אחר …

… זכרון הנפלאות הראשונות כמו שנאמר "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם זכר תזכר" וכו'. שלא תחשוב מחשבת עשרת נשיאי ישראל המרגלים, אבל תבטח בשם בטחון אמתי ושלם. ואז תמצא שהוא ית' יעשה לכל אויביך נופלים תחתך מה שעשה לפרעה ולעמו. והסבה בהיות איביך נופלים תחתך "כי יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא". ועיין אמרו רמז מופלג בחרם ע"ז בעניין ה"כסף והזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא ולא תביא תועבה אל ביתך" וכו'. כל …

… שכן מצאנו מאדם ועד נח שהכעיסו לפניו בע"ז והאריך להם עד שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ והביא עליהם המבול. וכן מנח ועד אברהם י' דורות ולולי אברהם היה העולם לוקה אז בדורו כמו שלקה סדום ועמורה וחברותיהן באש. ופרעה ועמו לקו בימי [משה] וז' עממים בימי יהושע. ומאמר החכמים ז"ל שאמרו עשרה דורות להודיע כמה ארך אפים לפניו. לא מפני היותם ארבעה או עשרה בסכום קבוע, אלא להודיע שאריכות אפו עומדת שנים רבות. ולפעמים נוקם מיד מן הפרט או מן …

ועניין מיתת משה וקבורתו עד "כאשר צוה יהוה את משה". קשה להאריך בצירופו ואין צרך להוציאו מפשוטו בשום פנים. "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" והטעם "אשר ידעו יהוה פנים אל פנים: לכל האותות והמפתים אשר שלחו יהוה לעשות", קיים משה המלאכות והתורה. מרמז לעשות בארץ מצרי"ם רקי"ע ערפל לפרעה הרקיע הערפל. "ולכל עבדיו ולכל ארצו" הנה השונאים כלם. ואמנם סוד הכחות המופלאות שהורה בעליונים ובתחתונים ועשה אותם לעיני כל האוהבים הקרובים, יתגלה מחבור הפסוק הראשון של התורה עם הפסוק האחרון שבה. ואלה הם שניהם,

… מזגי הגוף המורכב יתחייב הנסיון. אם ינסה המנסה את המנוסה החכם בנסיון ינצח בעל הנס, וידע ויכיר הדמיון, ויכוף כוחו תחת שכלו תמיד. ויושיע הנושע הנצחי המושגח מתחת ידו, ויוציא העבד האמיתי הנאמן מבית עבדי הזמן, ויציל את ישראל ממצרים מיד פרעה מלכא דשדי בעל המכשפים אדון החרטומים. ויטביע אותו ואת כל עמו בים סוף, ויקבל תורה מסיני לבטח, ושכרו הרבה מאד. וכאשר הומרה אומה עוברת בים ביבשה על המים העליונים, באומה נטבעת בים סוף בתהומות המים התחתונים, וזו נושעה …

… ולא יבקש תכלית תכליות לאשר צוהו השם אבל יעשה ויאמר לכבוד השם. ויצא למה שתרצה, שעל זה נאמר "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב' יב'). וכן עשה משה בלכתו אל פרעה פעם ראשונה עד שהרע לעם ואמרו לו ולאהרון אחיו "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שמות ה' כא'). ובסוף נצחו הם ושב כל מתלוצץ מתנחם על דבריו כך דרכי השם תמיד יתברך שמו.

… הטובה ההווה, עם "ואהיה אצלו אמון". כי ז"ך הוא ראשו קשור בשני המלכים שהם הגמול והענש והנה הבשר (אולי השר) לעד, אם הוא זך. אבל בכר הוא ב"ך והיה שם בך לעד. "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט' ט'). בשני מלכים, משה מלך ישראל פרעה מלך מצרים. והסוד כי השם מלך לעולם השני, אך העפר מלך ליצרים כלומר לעפר וכן השכל מלך לשכל. ואל יטעך אמרנו תמיד זכר ליציאת מצרים כי סודו האמיתי זכר למציאת יצרים בחילוף י"מ על דרך א"ת ב"ש או בחילוף מקומה זה בזה. וסוד …

… בו. דע כי אמרו כי מלך אדם הוא בעצמו משכיל מאד מצורף וסודו יש מלאך דם והוא מלך מלאך שדים והנו פי אשמדי פי שנה יודע מחשבה הוא התלי המכשף המנשים הנפשי המרקק שמעלה רקק מאד והוא אדם משכיל כלי הרקיע היכל לשכל מכה ליצרים פרעה מלך. הפכהו שם לב החכם לב שם המיוחד מכה מצרים המנשים כל נשמה המשמין כל השמן שם המין שם עלה על השם למעשה סובב שעה סבוב השלם שאלה דקה מקשה משקה שם הסם שמהפך המשפך המת התם בתחלה אדמת דם פנים ואחור דם מלאך ושד …