פֹּעַל עָבָר

… (צפניה ג' ט') ולעבדו בשם אחד. ומפני שיצאו מן השנים עשר, שתי תיבות בשווי, מבואר שאין הבדל בם בין זכר לנקבה, והם אני עם אנחנו ששיתפנו עניינם עם אנכי ועם נחנו, התחייבו להיות עשרה קונים לבד וחסרו שנים מדינם. וכזה קרה לכל פעל עבר בלשוננו שחסרו מן השנים עשר נמצאים לפי הדיבור שלשה ונשארו תשעה לבד. שמר, שמרה, הנה שנים אחד לזכר ואחד לנקבה. שמרת, שמרת, זה בקמץ בת"ו וזה בשוא הנה שנים הרי ארבעה. שמרתם, שמרתן, הנה שנים הרי ששה. ואמנם מן הששה הנשארים באו שלשה במקום הששה. [אנחנו שמרנו …