פֶּה אֶל פֶּה

7 הפניות ב־3 ספרים

גן נעול

עמ' צג§320

ואין ראוי לכתוב איכות זה הנתיב הנקרא קדוש ומקודש בספר, ואי אפשר זולת היות חושקו מקבל תחלה פה אל פה ידיעת שם בן מ"ב ושם בן ע"ב למסור לו בו שום מסורות ואפילו בראשי פרקים.

עמ' קכא§377

והמין השלישי הפנימי אשר הוא כולו רוחני ואינו מורגש, דומה לעולם העליון אשר אין ראוי לדבר בו [ב]פה. ולא ימסר מה שנודע ממנו כי אם פה אל פה ולאישים המיוחדים לבדם. והם השרידים אשר יי קורא.

שומר מצוה

עמ' מ§48

ודע שכבר רחקתי עצמי הרבה לכתוב דברים אלה ברמזים שהם מכלל סתרי התורה וסודות המציאות וסודות המצוות כולן, שאינן נאמרין אלא פה אל פה משלם אל מי שראוי לקבל השלמות פנים אל פנים אחר הבחינה והנסיון בכוונה של המקבל אם ראוי, ותכוון למסור לו, אם לאו. ועם כל זה ראוי המברך השלם הכהן הנזכר שיהיה מעוטף בטליתו ומוכתר בתפליו בשעת הברכה, מפני שיזכור מהשם יותר ויותר. ולפיכך

עמ' מד§54

"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך" (שמות יג' ט'). ועניין שמם ט'ט' פ'ת' שסודם טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים, גם עניין קשר של תפלין אע"פ שיתגלו ממספריהם סודות נפלאות עם כל זה אין סתריהם מותר ללמדם כי אם פה אל פה ואחר רוב היגיעה באמיתת דרכי הקבלה כדי שלא יפול בם עניין ידיעת האמת במקרה למקבל. אבל צריך תחילה להשתדל השתדלות רבה ועצומה בדרכי הקבלה ובנתיבותיה שהם הדרכים הפותחים שערי הלב להבין האמיתיות. וזה שכל מי שרוצה

ספר המליץ

עמ' יא§11

התחיל עתה לדבר רזיאל פה אל פה עם המלך החדש וכאילו הוא נותן לו עצה על עניין מלחמותיו כולם, מפני שרזיאל יודע יותר בכוחות הגופניות ממנו מפני שהם עתה אצלו חדשים והוא רך במלכותו עדיין. וכאילו אין רזיאל רשאי לתת לו עצה מעצמו אבל מודיע לו שעצתו היא העצה

עמ' יג§12

להעבירה לשם רזיא"ל ולשם רבו שהוא המלך או אמור המלאך. וכלל הנה ג' השמות הקדושים מבפנים יחד, ואולם סוד הנקוד הנמצא בשם המיוחד בכל ספרו זה ובשאר ספריו הוא עניין נוגע בעטרה, ואי אפשר לכתבו מפורש בשום פנים, אך נמסר בקבלה פה אל פה לראוי בעל הצירופים לבלתי היותו מפריץ בו פרץ.

עמ' מ§46

וסודם קט"ן, הרי נחלק קי"ן בש"ת והכל בברית אברהם כלומר בבית דין של מטה. והנה זהו ב"י נשבעת"י ח"י ה' והנה שבעת המילה. והנה אלה כלם רמזים קרובים לביאור ואי אפשר לבאר סודו כי אם בזה המין מן הרמזים בספרים. אך פה אל פה ראוי לגלות סודו לתלמיד הגון בהיותו חושק לדעתו ואם לאו לאו.