תַּכְלִית אַחֲרוֹנָה

… אלהי אביך ועבדהו" להורות שזו היא העבודה המופלאה שאחר הידיעה באה. והיא תקות כל נביא וכל חכם ואחריתם ותוחלתם וחלקם ותמורת כל טובם בשני העולמות וזכותם ותכלית שכרם הטוב, והפרס האחרון להם הוא ידיעתם את השם, כי ממנה ידעו שהגיעו בעולמם אל תכלית האחרונה בכוונת בריאת האדם. ואם כן תבין מזה כי לפי מעלת הגמול והשכר הטובים היא פחיתות העונש. והחיוב והצער הגדול אשר אין פחיתות למטה ממנה. כלומר לפי גמול זכרון השם הוא עונש שכחת שמו.

… מתוך דברי הערותיי ובזה יספיק לך ספוק שלם. ודע כי מה שכללתי בדברי בעניין הפרק האחרון שבכל "המורה" הוא פרק נ"ד. ואולי יראה לך שאינו מעניין כח ופעל, הנני מעירך על זה, והוא שאתה צריך לדעת כי העניין הנזכר שם הוא סוד התכלית האחרונה לאדם, והוא היותו שכל ומשכיל ומושכל בפעל, אחר היותו בכח. והוא שובו אלהי אחר היותו חמרי והוא צאת מן הכח אל הפעל. ואע"פ שלא זכר הרב זה בזה הלשון, זהו המובן מדבריו באומרו, "והמין הרביעי הוא תכלית השלמות האנושי. והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, …

עיקר סוד עבודת השם מאהבה-זה סוד שקול כנגד כל הסודות שבתורה, כי היא תכלית הכוונה האחרונה שבמציאות האדם בכלל שאר הנמצאים. והצלחתו תלויה ביד האדם בכח וביד השם בפעל. ועל כן חתם הרב ספרו הנכבד בזה התכלית כי הוא תכלית התכליות כולם אשר לאדם, ותכלית כל שלמותיו ומעלותיו והצלחותיו. והוא סבת החיים התמידים בהתמדת השם ית' אשר הוא …

ומזה תדע כי החשק יביא לידי תשוקת למוד, והלמוד לדבור, והדבור לשכל, והשכל לנבואה, והנבואה למציאת חן, ומציאת חן לחיי עד שהם תכלית האדם ותכלית המציאות. לפי זאת הדעת המושכלת והמקובלת אשר עלה בידינו במופתים ברורים, ראוי לומר בהם "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" (משלי לא' כט'). ראוי והגון בחיוב מושכל להמשיך דעתך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך למה שזאת …