תָּמָר

ואם כן כאשר לא תתמה במצאך נפש צומחת באילן התמר ובכל חלק מחלקיו ימצא כחה ויצמיחנו וכן באילן האתרוג ובחלקיו. וכן בעשבים וכן במיני בעלי חיים באישיהם ובחלקי גופיהם. וכן באישים שבמין האדם ובחלקיהם. כך ראוי שלא תתמה במוצאך אותיות השם מפוזרות בכל הדבור הנכתב בספרים כי בכל שם הם שם וקדשי קדשים הם. וכך תקיש מזה אל הנבטא והנחשב.

כוללת ענין יוסף וחלומותיו וגם תלאותיו עם מכירתו אל מצרים. וכוללת ענין יהודה עם אשתו ובניו שמתו וניצל מהם שלה וענין היבום שנפל מן ער על אונן ומן אונן על שלה וסוף דבר כוללת ענין יהודה עם תמר כלתו ולידתה ממנו פרץ וזרח. וענין יוסף עד שהורד מצרימה ומקרהו עם אשת אדוניו והצלחתו המופלאה וענין המשקה והאופה בחטאם לאדוניהם וענין חלומותיהם ופתרונם.

… והוא בעצמו בעל הנבואות ומודיע העתידות במשלים וחידות. והנה השמש והירח נמשלו לאב ואם וי"ב כוכבים נמשלו לשני עשר אחים והם י"ב מזלות. ואע"פ שכל מזל ומזל מהם כולל כוכבים רבים. וענין מכירת יוסף וירדתו אל מצרים אחר הולדת פרץ וזרח מתמר ומיהודה בזנות, כמו שנאמר "ויראה יהודה ויחשבה לזונה" וגו'. הודיענו בזה כל הכתובים הנקשרים עם זה איך היה מנהג הקדמונים לפני מתן תורה ברוב עניניהם והזנות היה אצלם קשה מאד מפני שהוא מן הענינים המפורסמים כאמרם על דינה "הכזונה …

… שם הקדש כתר על ראשם ועליו יש ביניהם מלחמה חזקה. "לא תחסום שור בדישו" רמז בדישו יצר טוב ונקרא שור מפני שהוא הראש הראשון לקרבן. "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו". וסוד היבמה והיבום הנרמז בעניין יהודה ותמר כלתו באמרו לאונן הבא תחת בנו הבכור "בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך".

… מפני שצפה ברוח הקדש שלא יגאל גאלתו. רמז למיחוי שמו מפני שהשם כיוון "להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו". ועל סוד היבום נאמר שם עניין "אשר ילדה תמר ליהודה", כי בעז היה משבט יהודה. ונולד מתמר פרץ, פה רץ והרצון נקרא כן מצד עניין מרוצתו. ושם כליון כלה כי ערפה שבה אל עמה ואל אלהיה. "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל". תמר עם יהודה י"ד התמורה. …