תְּרוּמָה
9 הפניות ב־4 ספרים
אמרי שפר
והכוונה הזאת הכללית שמה התוריי ראשית כל הכוונות ולפיכך אמרה התורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". העליונים כולן והתחתונים כולן. ומפני זאת הכוונה הכללית אמרה התורה, "ראשית בכורי אדמתך תביא". ואמרה, "ראשית עריסתיכם חלה תרימו תרומה". כי חלה לשון תחילה וכן ראשית כמו תחילת עניין ואמרה, "וראשית גז צאנך תתן לו". ומעניין זה בעצמו, "קדש לי כל בכור פטר כל רחם". וכן עניין, "עשר תעשר", וכל המעשרות. הכוונה התוריית בכולן להודיענו שהוא ית' …
ושם תרומה פירשו שהוא לפי סודו תרי ממאה ויבא זה אחוז אחד מן החמישים כמכס. והנה החמישים חמשה הם כלומר חמשה עשרות. והשיעורים משוערים אחד מששים. גם ששים ששה הם כלומר ששה עשרות. והנה היו שרי הצבא שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. והנה שר …
מפתח הספירות
… בלולה בשמן והשמן מזכך הליחות ומביא לידי זכירת הנשכחות. רצה ה' ית' עוד לגלות לנו בזה ובזה ציור כחות המזונות עם היותם הכרחיות לקיום הגופים בשמירת הנשימות שבם נתלה הכח החיוני. ואמר "בבאכם אל הארץ" וכו', "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה". וסודו תמירו תמורה כלומר תתנו דבר תחת דבר, כעניין "תחת כל בכור". ועל כן רמז בלחם בעצמו שהוא עיקר הדם ושרש הטפה הזכרי דבר זה ואמר "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן תרימו אותה". ואמר עוד "מראשית …
ודע כי שם המטה ערש ושי"ן וסמ"ך מתחלפין וסוד עַרִסוֹת עם עשרות הוא אחד. ותרומה תרי ממאה, הנה א' מנ' בסוד נ' שערי בינה חוץ מאחד שהוא חלק אלהי בסוד המכס אחד אחוז מן הנ'. וחלה מלשון תחלה כלומר קח התחלת עצמך שהיא הטיפה המעופשת שבתוך שכבת זרע שממנה נתהוה גופך ותנהו לשם ית' מתנה כי היא חלקו. ואז …
… דמי"ו ב"ו. ואמרו "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם". ביארו שלא ימשלו כחותם עליכם שאתם ממשלתכם למעלה מהם, והוא אזהרה על עבודת זולתו יתברך וישתבח שמו. על כן שרי אלפים ושרי מאות קרבו אל משה ואמרו לו מה שאמרו והקריבו קרבן זהב התרומה "איש אשר מצא כלי זהב" וכו'. ואמרו "לכפר על נפשותיכם לפני יהוה". ואמנם היה הזהב "כל כלי מעשה" רמז על מעשה העגל. ולפיכך לקחו הזהב משה ואלעזר הכהן לכפר על מעשה העגל שעשה אהרן. ונאמר "ויביאו אותו אל אהל מועד זכרון לפני יהוה". …
חיי הנפש
| בני הט אזנך ושמע פלאות | ואגידך כהיום תעצומה |
| אלהים רם עלי כל רם ונאור | ושלח אור לתבל על בלימה |
| ומאורו לעולמי עד להאיר | נפשות אך בנפש החכמה |
| ומנפש חכמה אור לחיה | והחיה צומחת מקימה |
| ומאור צומחה נהיו שחקים | וכוכבים וירח וחמה |
| ומיסוד השחקים נהיתה אש | והרוח ומים ואדמה |
| וארבעתם יסודות לכל הברואים | למתחת שחקים לא לרומה |
| עצי שדה וכל עשב ואבן | וכל חיה ומיני בהמה |
| ושלח אלי קצות אורי שלשת | נפשות לחיות כל באדמה |
| מאור צמחה לכל צמח אדמה | ותחיה כל ותתן בו נשמה |
| והשליט את בני אדם עליהם | בשומו בם מאור חכמה נעימה |
| ובה ידע אנוש הטוב והרע | ולא ידע יקום בלתו מאומה |
| לזאת שדי יביאנה במשפט | על חטאה אשר עשתה ואשמה |
| ונפש היא בהולדה סבלה | ומדעת אלהיה ערומה |
| ועל איש לחנוך נפשו בהשכל | ודעת אל ולקח טוב וערמה |
| ותדרוש ממאור שכל תבונות | ותורה עוז שהוא מכל עלומה |
| ואם תטיב עשות תשוב לקונה | ותעלה אל יקר הודו וראמה |
| וכי תאמר בדרכה בעלותה | אני תמה באמונת אל שלימה |
| בגן עדן לפניה רצון אל | ותבל תעזוב מדבר שממה |
| ותלכי אל אור מחצבתה | מקום זהרה ועוז עם תעצומה |
| ולא תרגז לעולמי עד ולא את | תשא כלמת חט ואשמה |
| ותתעדן במעדני רצון אל | ותראה אור הדר כבוד פנימה |
| וכן ילמוד נפש ברום אל | מאור שכל דבר השכל וחכמה |
| ואם תחכים ביראת אל ואם לא | לאולת תהילה עם כלימה |
| ותאכל מפרי ידה מגדים | ותרים מתבואתה תרומה |
| זאת היא נחלת עבדי יי' | ומשכורתם עלי חסד שלימה |
| והנפש אשר תהיה סכלה | פתיות סוררה כל ידעה מה |
| ותטוש את ברית יוצרה ותהי | דעתו פליאה נעלמה |
| אשר כמעט דבש תכל תפתה | ותתגאל בפת בגה ותצמא |
| הלא לכם עבוד אל חי בעודה | ואולי נפשכם מחר רחומה |
| והקיצו ואל נא תאהבו נום | הלא תחת אדמה רוב תנומה |
| ללמד נפשכם דעת קדושה | ונפש מבלי דעת שממה |
| ואם לא נפשכם תהיה שכולה | ומחסד אלהיה יתומה |
| והחכמה ידיעת אל ועובדו | וזאת תורת השם תמימה |
| לזאת עבדו אלהינו בשמחה | ביראה ובאהבה נעימה |
והנה סוד כס"ף וזה"ב, סו"ף הכז"ב והוא נכסף ונאהב לעובדיו, הפך ממה שהורנו השם בתורת המשכן בעניין "ויקחו לי תרומה" (שמות כה' ב') באמרו "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת" (שם). והיא התמורה להפך כח האילן שהוא בבריאתו הפוך. והשפע הרוחני משתדל להציל זה מן האור שהוא כח האש. ולפיכך נאמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שה"ש ב' ט'). ועל כן המנוסה הראשון נוסה במזון, והשני …
ספר החשק
וכבר אמרו ז"ל כל הבועל 'ארמית' קנאין פוגעין בו (ע"ז לו:), וסודו 'תמורה' כוללת כל הלשונות. וכן נאמר "ויקחו לי תרומ"ה" (שמות כה' ב'), כמו שביאר
תמורה ומתרה ומוזהרת לאדם להיות נלקחת לשם השם. מפני שלא יהיו רשאין המה נוהגין לפגוע, כי היא סודה מאיר"ת עינים והיא ארמאי"ת ונסתרה מתירה, כלומר גוף ראשון, ור"ל אשר גופה ראשון. והנה אצל תרומה 'תרי ממאה' וגילו הסוד שהוא מצורף 'מהארמית'. וכבר דמוהו בכ' התיבות המצורפות שהם בסוד א'ג'ו'ר'ג' כ"א לע"ד לעבד"א.