תְּשׁוּעָה

… כלומר מקימם. והמקום הוא מיוחס לארץ מפני מנוחתה שאין לה שום מסע בכללה, והזמן מיוחס לשמים מפני תנועתם שאין לה שום מנוחה בכללם. והשם יתעלה נעלם משניהם ומשפיע טובו עליהם תמיד שהם בריותיו והוא העזר האמתי, קראוהו הנביאים תשועה והצלחה. וכן אנ"א יהו"ה הצליחה נא שני לראשון כי ההצלחה באה אחר התשועה תמיד.

ואומר אחר זה שעם התנועות הורה השם התנועה כי כל תנועה מורה על תשועה ובחלוף ש"נ שסודם שכ"ל שמ"י. והנה התנועה היא התחלת התשועה כי בנסיעת המלאך והעמוד נהפך העניין המשתנה בכח מה שאחר הטבע ונצלו הזכאים ונצללו החייבים. "ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים". וסוד מצרים רקי"ע שמימיו מי"ם מרי"ם והוא פרי כח הזק באדם ובעולם כמוהו. …

חיי כל חי מדבר הוא והו מחיה המתים ומושיע החיים בטל רצון (נון ארוכה) ובגשם נדבה:

לי-ישועתכה קוינו יאהדונהי:

על כן הא אחרונה שמה חותם שכינה ובה תלוים נבואות ותשועות לכל נפש מדברת משכלת:

על כן כל משכיל מבקש נבואה ותשועה יתבונן בכח ההא ויניענו ברוח היוד ויסיענו ממקומו ויתקענו יתד במ-קום נאמן והמנסה יבחן ויאמין ויבין:

כי בזכרון שמו חקוקה ומדברת רוח יהוה ובה נכרת תשועת עולמים:

וקץ התשועה ויום הגאולה בא ואין איש אשר ישים לבו היום לדעת זאת:

ואין תשועה כי אם בשם יה-וה וגאולתו איננה לאשר לא ידרשוהו על פי שמו:

… והתחתונים יה-יו עליוני מרום: קרן המלכויות ושופר הממ-שלות תוקע בעל הפור ומשמיע הקול מעולם ועד עולם מקצה ועד קצה רוח נורא ורעיון שורף הלבבות מתחדש בבאי חדרי הדעת להנקם זה מזה נקמת שפיכות דמים וגלוי ער-יות: שם נכבד ונורא פועל ישועות בארץ ונוקם נקמות משכחיו מתחדש בעת הנסיון ביום הזכרון ברגע הנצחון: תורה ומצוה לובשות בגדי נקמה וחצי משפט מורות ללבבות אשר הם מטרה לחצי המחש-בות ומבשרות בשורות טובות למזכירי השמות: בשמעי הברכה מפי האיש הלזה …

הנורא באפסי ארץ: ואעש ככל אשר צוני הזקן על פי יהוה ואכתבה הספר הזה: והנה שלחתיהו לכם היום למושיע לאמר יהוה עמכם בשובכם אליו בשנת המח זה בלב שלם: