תַּמּוּז

6 הפניות ב־4 ספרים

אמרי שפר

עמ' קז§301

נחלקים בגלגל לי"ב חלקים והיסודות ארבע ויש לכל תקופה מד' תקופות השנה של השמש ג' מזלות יתחלקו כולם בחלוק הנזכר. והתחלתם בגד"י מפני שתקופת טב"ת נופלת בראש נקודתו הראשונה וסודו תה"ו אני, יש מאין, איש מין. והתקופה השלישית לה כנגדה היא של תמו"ז. וסודו, תם בה"ו, בם תה"ו. וסוד תם, תלי, מכשף והיה טבת סוף וקץ בנקודה שבה נשלם כסלו לאריכות זמן החשך ולקצור זמן האור שהוא תלוי על הפכיות היום והלילה. והנה מנקודת ראש גדי יהי אור הנמצא מחודש מן החשך לפי

מפתח השמות

עמ' קלה§192

הצחוק רמז לשם יצחק "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי". והוא מטה דרך העמים ממה שהיו בו במעלה אל שפלות. "ליל שמרים הוא ליהוה" עת קץ הוא ליי' להוציאם לעתיד מארץ מצרים מארץ בעלת שני מצרים ששמם תהו ובהו אשר הם טב"ת ותמו"ז בשנה שהם חדש ד' וחדש י', ובי"ז בז"ה צום ובי' בז"ה צום רמז לגבו"ל אם כל חי. "הוא הלילה הזה ליהוה" רמז לסוד הלילה שהוא חוזר לאחור בשם ויסע שהוא סוף של ויבא הקרוב אל ויט, שהפסוקים ההם השלשה הם סבת הגאולה והכל תלוי בהתהפכות מם

סתרי תורה

עמ' פ§132

ראשים ושני חציים, כלומר ראש היום וראש הלילה, וכן חצי היום וחצי הלילה הרי א"א ו"ו. וכל התקופות חוזרות חלילה בסוד אזג"י ואט"ד והם תקופות של שתים שתים שנים (עיין "אוצר עדן גנוז" עמ' 230). ומהלכן בניסן א"ו, ומהלכן בתמוז א"ז, ומהלכן בתשרי ג"ט, ומהלכן בטבת י"ד, וכן לעולם בלי שינוי. ועל דרך זה השבו"ע החוז"ר חלל"ה על פי חשבו"ן האי"ש אשר הוקבע בחשבו"ן שד"י, בסוד אמ"ש ואש"ם בהרכבת ש"ם בש"ם זה בזה שהוא מעש"ה מרכב"ה, שהודיעוהו לנו

עמ' פב§133

לתמוז, י"י ל"ל לתשרי, י"ל ל"י לטבת. והנה בזה הצירוף נשלמו ארבעתן תמיד וחוזרין חלילה  בזה הגלגול לעולמי עד. וכבר אתה רואה בהם כי סימני ניסן הפך מתשרי, כי לניסן קדמו לילותיו לימיו ולתשרי קדמו ימיו ללילותיו. וסימני תמוז הפך מסימני טבת, כי תמוז ראשו וסופו לילות ותוכו ימים, וטבת ראשו וסופו ימים ותוכו לילות. ואמנם חסרו מהם עוד שני צירופים ואלו הם ילי"ל ליל"י ואלו השנים הם נשארו להודיע באמתתם היציאה מכח אל הפועל לכל נמצא בצורת הבריאה בינינו

עמ' קס§274

למקומו תמיד, ושונה המזרח כולו הוא מיוחס לשמש, ושמו שמש שהוא משמש לקונו כעבד נאמן. והנה ראשית מולדתו מחצי המזרח המיוחס לתקופת חדש ניסן, ועולה ומעלה היום ומוריד הלילה עד השלימו צ"א ימים וז' שעות ומחצה. ואז פוגע בסוף גבול מזרחית צפונית, ושם יתייחס לתקופת חדש תמוז ומהפך פניו וחוזר ופועל להפך מה שהלך ופעל בו עד השלימו עוד הזמן הנזכר. ואז פוגע בחצי המזרח במקום תולדתו ואז משוה פעם שניה בשנה היום והלילה בכ"ד שעות שוות. ושם בחזרתו מתייחס לתקופת חדש תשרי ויורד ומוריד

נר אלהים

עמ' קטז§145

אותיות מה שזכר באל"ף ואמר, "המליך את מ"ם במים" וחתם בהן במ"ם ובמי"ם, ארץ קור ופרי בטן. והראשונים מכריעים והשניים תחתונים והשלישיים עליונים. ושם הקור תחתון והחום כנגדו עליון מפני שרומו של עולם לפי השמש שהוא סבת החום ההוא בתקופת תמוז, ותחתיתו הוא בתקופת טבת אע"פ שהמקומות הפוכים בזה כי הצפון קר בטבעו, ותקופת תמוז צפונית לשמש, והדרום חם בטבעו ותקופת טבת דרומית לשמש. אבל הוא זכר זה מפני שזכר השנה והיא מיוחסת לשמש לבד, והשמש פועל באש,