בַּרְזֶל

7 הפניות ב־5 ספרים

מפתח החכמות

עמ' נ§62

המעולה שבם שהרי לא זכר כזה בחבריו. וידוע כי שם זהב נגזר מן זה אהב והוא בגימטריא גם כן אהוב. וכן כסף מלשון כוסף, והמדה מפני שהכל אוהבים הזהב ונכספים אל הכסף. ואמנם נחשת נגזר מן מנוחה ומן שיתה ששניהם נחים. וכן ברזל נגזר מן בריה ומן זול כלומר בריה בלתי יקרה בריה זלולה בזויה. והנה בדיל נבדל ממעלת חבריו, גם עופרת גזרתו מבוארת מן עפר. אמנם כסף חי גם כן נקרא כן מפני היותו מתדמה בתנועתו לבעלי חיים ומראהו נחמד. והנה זכוכית מן זכות ומן זכוך.

מפתח הספירות

עמ' צא§90

כולן וצוה לנוגע בחלל להתחטא ביום ג' וביום ז' והבגדים והכלים, ורמז על החטוי "זאת חקת התורה" בעניין אפר פרה בעבור מי נדה המזכים העולם כולו. והטהרה שני מינים באש ובמים, כאמרו "אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת". הנה זכר כל מה שעובר באש והם ז' מיני מתכות כי המין הז' שהוא כסף חי איננו עובר באש כי הוא ניתך תמיד בטבעו ואינו צריך התכה. והוא כבד מאד בעצמו ואין טבעו להתקשות ובורח מן האש והוא בצורתו דומה למים וחלקיו

מפתח התוכחות

עמ' כג§25

להיות הוא אמצעי ביניהם ואמר להם שזה גרמה יראתם מפני האש ומפני זה לא עלו בהר. כאמרו ע"ה "כי יראתם מפני האש ולא עליהם בהר לאמר". וכבר ידעת מה שבא בדברי חכמים בעניין מגלה זה הסוד לפי הדברים הקשים. כאמרם ז"ל הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אש מפעפעו, אש קשה מים מכבים אותו [מים קשים עבים סובלים אותם]. הנה אלה ארבעה מינים קשים זה מזה וכל אחד לפי כחו וטבעו אצל מי שנלחם עמו נקרא קשה. וכן המשיכו העניין בשאר דברים קשים ומאלה תבין השאר. ואמנם הר וברזל ואש

עמ' כה§27

השגת הנבואה. ויש כמה אלפים ורבבות ראיות אמיתיות על זה בין מצד הטבע בין מצד מה שאחר הטבע. בין מצד הקבלה התוריית שהיא המעולה שבעולם אצל משיג שלשתן. ולפיכך אומר כי סוד הר האר"ש והוא סוד הרא"ש שהוא ה"ר א"ש וסוד ברזל ל"ב ר"ז או"ר ל"ב וסוד הא"ש פעפו"ע וסוד מי"ם ידו"ע, והנה ארבעתם סודם תור"ה. כי התורה שמה הר כמו שאמרתי לך שהיא הר תהו והברזל והאש שניהם תורה. שנ' "הלא כה דברי כאש נאם יהוה וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג' כט'). והפטיש הוא

עמ' סח§66

ע"ז בלא ספק כי מאחר שהוא מפיל כל כחותיו וענינו תחת העונות הנה הוא מתמלא מן העונות. וכן הקוסם הוא המסמן על עצמו עניינים או על זולתו אחר מה שעושה מן המעשה הידוע כמשמוש החול או האבנים או גוהר לארץ וצועק או מסתכל במראה של ברזל וכיוצא בשגעונות שהשוטה המאמין בם שומע מפיו דבריו במקרה ומאמתם בלי דעת. ובעונותינו הרבים קצת חכמים בזמננו זה טעו אחר הבליהם וחשבו שיש בענייניהם ממש מפני כחות הכשוף שזכרו אצלם. ובמדע זכר הבקי בהם ז"ל אשר למדם לדעת לא לעשות

חיי הנפש

עמ' עג§98

לא. ואתה יודע כי עניין בלבול הדתות והדעות והאמונות הוא נמשך אחר החומרים והצורות והזמנים והמקומות והמקרים המתחדשים, כי אלו העניינים לא יתכן שאיש מן האישים יהיה בלעדם. וכאשר התחייב ערוב ביסודות והורכבו ושבו זהב וגם כסף ונחושת וברזל ועפרת, והתבלבלו והתערבו יחד כדי לחייב את ההפסד, וכן בצמחים וכן בחיים וכן במדברים לפי היצירה הטבעית. וכן התחייב גם כן זה העניין בדתות, שהתבלבלו והתערבו זה בזה. עד שאפילו הדת הקדושה ערבבוה ובלבלו רבים מבני אומתינו

ספר האות

עמ' מה§248

הראשון הדרומי דבר לשני הצפוני: והשני ינוס מפני דברו וירוץ אחריו שליח הראשון אשר הניס את לבבו בדברו בתחילה ויגד לו דבר שני והוא יבא כחץ בלבו: ואשר ראית אבן זוחלת היא מחשבה מפחדת מבהלת ומזחלת מושכת הדבר כמשך האבן את הברזל בכח מקורי: והדבר יגיע בעצם המלכות ובעבורו ימות לב מלך השני בקרבו: ובמות לבו יקומו חכמי עמנו ליעצו ובעצתם ינוח לבו זמן אחד מאנחתו: והוא הלחש אשר לחשת לאזנו ונרפא בו מסם חץ המחשבה אשר הכתהו: ואשר ראית עוד הראשון