בְּחִינָה

… את אברהם" (בראשית כב' א'). ובסוף "מלאך יהוה", "מנסה יהוה". יי' לא ינסה בנסיון ההוא, אך ינסה מלשון נ"ס כאומרו "ושם נסהו" (שמות טו' כה'). וכאומרו "כי מנסה יהוה אלהיכם" (דברים יג' ד'), וכן השאר מזה המין. ואין נסיון ובחינה באים כי אם לטובה, "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים" וכו' (שמות כ' יז'), וזה טובה גדולה מאד. וכן "למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך" (דברים ח' טז') ואם ימצא המנוסה שלם בנסיונו בפעל שכלי ודיבור אמתי נשלמה הצלחתו. ואם …

והדבור היסודי אשר כ"ב אותיות יסוד לו. והאזנים ג"כ מוליכות הדבור הרוחני אחר שקבלוהו גופני, אל הלב. והלב מביט ובוחנו, ולפי הבחינה של הלב תהיה הבנתו בדבור. ומפני שמנהג הלב הוא להיותו נמשך אחר הלמוד שהוא ההרגל, וההרגל חצי הטבע, הנה לא יוכל הלב לבחון סוד הדבור הבא אליו, בין יהיה הלב לב המדבר אשר הוציא הדבור בעצמו מפיו, בין יהיה הלב לב זולתו, אלא לפי חכמתו. …

והנה יקרה זה השמור המורגל לפה וללב עד שפעמים רבות לא יבין האדם בלבו שום דבר מכל מה שיוצא מפיו. אבל הוא נשמר בפה מרוב הלמוד, כמו שקורא הזמירות בבית הכנסת בקול ערב ורם, ואינו מבין דבר מכל מה שיוציא מפיו. ועד שהמבין השומע דבריו יחשוב שהצועק ההוא מבין כל מה שמרנן בו. ואמנם הבחינה אצלו שידע אם הוא מבין אם לא, אינה שווה לכל השומעים דבריו. כיצד, חשוב שהבחינה היא לו שתהא בדרכיו אם טעה בפשוטים בקריאתו, שכל מה שיוסיף לטעות יהיה יותר סכל אצל השומע, וכל מה שהבוחן יותר חכם מהנבחן יגדל אצלו סכלות הקורא הטועה.

ולפי מה שהודעתיך בדברי תוכל להבין שאין בחינה אלא צירוף. כאמרת המלך דוד ע"ה "אמרות יהוה אמרות טהורות כסף צרוף" (תהלים יב' ז'). ואמר "בחנני יהוה ונסני צרופה כליותי ולבי" (שם כו' ב'). ואמר שלמה המלך ע"ה "מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות יהוה" (משלי יז' ג') ואמרו …

… תישלם בשום פנים כי אם באמצעות האותיות הנרמזות. וענין האותיות הוא שהם צריכין לתנועה חזקה שיתגלגלו פנים ואחור במהירות במקום מבטם, ר"ל שימהרם המצרפם בפיהו כדי להרגיל להוציא מחשבת הלב לפעל השגה מהשגותיו. ותהיה האוזן שומעת ובוחנת מה שיוציא מן הפה. כמו שנאמר, "כי אזן מלין תבחן וחיך יטעם אוכל" (איוב לד' ג'). כלומר כמו שדרך החיך לבחון טעם הדבר אם הוא מר או מתוק או חמיץ או עפיץ או מלוח או תפל, כן דרך האוזן לבחון טעם הדבר אם הוא דבור טוב או רע, או …