בְּרִית

כוללת ענין המבול וקצת כלל סוד הקרבנות וענין שפיכות דמים וענין הקשת שהוא אות ברית על המבול וגלוי עריות ותולדות בני נח וארצותם ולשונם וענין בלבול הלשונות ונפיצות האומות בכל הארץ ותולדות שם עד תרח ובניו.

… שמשיב חרון אף השם לבלתי השמיד הבריות. וענין שפיכות דמים נתן הטעם באמרו "שפך דם האדם באדם דמו ישפך", למה מפני כי "בצלם אלהים עשה את האדם". וענין הקשת שהיא לאות ברית על המבול דרך שבועה נאמר עליה טעמה באמרו "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם" וגו'. וענין גלוי עריות הורה שסבתו היין ותחלת פעולתו מגלה עריות ומגבורתו קללה מתחדשת להם ולזרעו, והשומרים ענינו מתברכים. וענין תולדת בני נח וארצותם ולשונותם רצה בם להודיענו ענין היות האומות נבדלות זו …

… מבול שבו נשקעו הרשעים. והקרבת הקרבן לריח ניחח להוריד הכחות העליונות לפי הקבלה בכח שמות ולפי החכמה ברוב המחשבות המושכלות. ושפיכות דמים באדם בעצמו עבירה גדולה משפיכות דמי זולתו "כי בצלם אלהים עשה את האדם". וברית הקשת לפי הקבלה היא סוד הנבואה ולפי החכמה היא דמות שפע אלוהי חמרי הנשפע משפע אלוהי רוחי. ועל כן נאמר "והיתה הקשת בענן" כעניין "הנה אנכי בא אליך בעב הענן". ונאמר כאן אות ושם אות "וזה לך האות". ונטיעת כרם לנח ואמרם בו ביום שנטעו, בו …

… עליו שהוא קירוב הכחות האלוהיות אל הכחות האנושיות ויתחייב ממנו גלות לגופים וגאולה לנפשות. ואשר פדה אלהים את נפשו באברהם כל העולם שלו וכל שכן בהיות השם מחבר אליו כח מכחו בסוד ה' שנתן מן השם בשמו והוא אות, ובעדו כרת אתו בריתו לא ברית סתם. ובריתו שנוי התולדת להוסיף מכח הנקבות על כח הזכרות בשם, עד היות ש"ר אברי"ם לוקח הכח העשירי הנמצא עם החמר והוא שר החמר שהוא שר עצם המוח לפי הקבלה בשיתוף שרי עם אברם ומחלק הכח העשירי לשני חלקים שוים בהעשות …

… ויאסף אל עמיו" וכו'. וכך נאמר באברהם "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו". ונאמר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". והנה הברכה ליצחק שנאמר "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו". ואמנם ברכת ישמעאל היא פריה ורביה לא כריתת ברית כמו שנאמר על יצחק "ואת בריתי אקים את יצחק".

… היתה גם כן אחת עם מה שהיא אז ועם העתידה לבוא לזמן הבא אחרי כן. ולפיכך אמר להם "לא את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים". זאת ראיה ברורה ונעימה שהתורה התמימה היא משיבת נפש, והיא ברית כרותה בינינו ובין השם להחיות חיי עד למי שדבק בו יתע' על פיה. וכן כתוב "ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כולכם היום", והוא עניין אמרו פה היום כולנו חיים, כלומר דבקים בו ית'. ונתן פה נועם לחיים ההם ושהם החיים הנצחיים. והוא שאמר להם "פנים בפנים …

… אצל מי שנלחם עמו נקרא קשה. וכן המשיכו העניין בשאר דברים קשים ומאלה תבין השאר. ואמנם הר וברזל ואש ומים הנחברים פה שמע סודם, והוא שכבר נודע כי הר סיני הוא הר חורב בעצמו ושם כרת השם ברית עם משה ועם ישראל. ומי שכורת ברית עם זולתו מכניס תחת בריתו תנאים ידועים. ואם יתקיימו התנאים כבר תתקיים הברית ואם לאו הברית מופרת. והתנאי קושר שני הצדדים לפי קיומו ובטולו, והתנאי שהתנה השם עם ישראל תחלה בהר חרב הוא אמרו ית' לפי קשר דבריו "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" וכו'. …

… העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה". כך ענו פעם ראשונה ושניה אבל פעם שלישית הוסיפו ואמרו "כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע". וזה היה בשעת כריתת הברית בחלק "משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח". ושם נאמר "ויקח ספר הברית" אשר סודו ברית השם, והנה סוד חלוק חצי הדם הוא חצי מדה וחצי הדם הוא וחצי מדה, וסוד חצי חק מדה. והנה חלוק שד"י לשנים חצ"י הד"ם הוא חצ"י שד"י וסודו שבעי"ם, רמז לשבעים מזקני ישראל ויש"ם ב"א גנ"ת חמש"ה הוא ש"ם אח"ד, גנ"ת חצ"י …

… שילמדם לבניו כאמרו ושננתם לבניך. ואע"פ שצוה ללמד לבניו לא פטר את עצמו מן הדבור בם שנאמר ודברת בם. ובעבור שענייני האדם בתענוגות גופו נשלמים בארבעה מינים זכרם ארבעתם. והם הישיבה וההליכה והשכיבה והקימה. וזכר הברית עם הישיבה והדרך עם ההליכה. ואחר כך פתח פתח אחד מופלג וצוה לקשור הדברים לאות על היד. ועוד צוה להיותם בהויה לטטפות בין העיניים ועוד צוה לכתבם על מזוזות הבתים ובשערים. כל זה כבר התבאר ענינו שתכלית הכוונה בכולו כדי לדעת את השם ולעבדו …

… כאלו מביא מבול לעולם. זה מבול גם הוא משחית שנאמר "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ". כי שני העניינים נקראו משחיתים הארץ. וכן "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר". למבו"ל בגימ' חמ"ס והרמז "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". ונאמר "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ". ראה היות הקש"ת שהיא השר"ש למציאות נפ"ש חי"ה והוא סוד ש"ש כנפי"ם החתומים עם חצ"י הש"ם והוא הסוד כלו. ומן …

… צריך להאריך בעניין הברכות וכל שכן בקללות. שאי אפשר להוציא דבר מהם מפשוטו מפני שהם היתד שהכל תלוי בו. עם שני עדים שהם ארו"ר המ"ן ברו"ך מרדכ"י. והכלל שהברכה עבודת השם סבתה והפכה מחייב ההפך עד "ואין קנה: אלה דברי הברית אשר צוה יהוה את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב". והפלא הוא אמרו "ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היו"ם הז"ה". ג' שמות הקדש מנהיגים היו"ם הז"ה תמיד בג' חלונות שסודם,

צרף ותדע ותשכיל ממוצא דבר בתוכם ו"ו וכן כתיב "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון". ואם כן עם היות שם שמירת דברי הברית והמעשה כלי, אין תכליתם אלא להשיג המעשים בשכל שכך נתן הטעם על זה כלומר הכוונה בכל מה שצויתי לכם לעשות היא למען תשכילו. ועל כן אמרו חכמים ז"ל לא המדרש …

… שהשם חקק בלוחות הכתב בעבור תכלית אחת. והיא כוונת השם בתתו לנו תורתו, כדי שנגיע אל התכלית ההיא לחיות נפשותינו בתורתו, כי היא תכלית מציאותנו והכוונה אשר בעבורה נבראנו. והתורה היא אמצעית בין השם ובינינו, אשר היא הברית אשר כרת ה' עמנו בחרב. ונאמר עליה "תורת יהוה תמימה משיבת נפש" (תהלים יט' ח') וא"כ דין הוא ליחסה לשם, כי יחס אחד מורה תכלית מעשה והוא שם אצבע. והדין הגדול הראוי לזה באמת גם כן, מפני היות אצבע אחת מעשר אצבעות, שהם נמנו במספר …

… ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא' יט'). ונתן הסבה עוד פעם שנית לגלות הכוונה כולה אחר שזכרה פעם אחת. והוא שתחלה אמר "ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אותו" (שם). ומנין כי בריתו זאת היא ידיעתו ית', מאמרו שם חרון אף ועזיבה והסתרת פנים ככתוב, "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם" וגו' (שם). תחת וזנה אמר וחרה ותחת ועזבני אמר ועזבתים ותחת והפר אמר והסתרתי. ובסוף נתן סבת זה כולו באמרו ית' …

כרת ברית לשמו לקדשו לעין כל חי ולעיני השמש ולעין הירח עד אשר יודע בארץ:

רק אל ירך לבבכם בקדשת שמו הנו-נקם (נ' כפולה) נקם בריתו:

… פותח דרך לדעת את השם בפעולת ראשו ופותח שערי רחמים מהם נעילת שער. והיה לו חלק אחד במצות לא תעשה והוא סוד "לא יהיה לך" שהוא סוגר שערי רחמים בפעולת ראשו ופותח שערי הדין בפעולת זנבו. ועל כן סוד תורה תרי"א, שים עמו ב' הרי הוא ברית"א שעל שניהם הבריות נידונים. ומפני היות התלי בעל ראש וסוף חויב להיות תוכו ר"ל פנימיותו, שהוא הכח המנהיגו בצורת נפש לו. והוא צורת דיין כמו לשון הפלס שהוא המכריע בין ימין ושמאל. ושם המדה הפנימית על כן "עולם חסד יבנה" "וצדיק יסוד עולם". …

ואמנם אחר דעתך אלה הדברים ויתעלה ויתגאה שכלך להשתכל בעליונים, השתכל. אבל "אם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית" (ספר יצירה א' ז'), ועל דבר הזכרת דברות שהן ספירות מספרות. ועל כן בשמעך מהן קול דברים יהיה שובך במהירות אל (ועת) [הדעת] האנושית, ואחר כן אליהם והסתר פניך מהם, ובגלגול זה אם תברח מהם, תברח אליהם חללה כמראה …

… וכן כולן. ולפי זה נחלקו ידי הכהן בשמונה אצבעות לד' חלקים בברכת כהנים. והגודל הימני לבד והשמאלי לבד, והסוד בב"א בב"א, ועל כן "קר"ץ מצפון בא בא" (ירמיה מו' כ'). והנה הם עם אצבעות הרגלים שהם י' כולם כ', חבר אליהם ב' בריתות באמצע הרי כ"ב. כן חלק האותיות ושים גודל ימין בצורת א', והשנים השווים זה ימיני וזה שמאלי, ואצבע צרדה באמצע שהוא הגבוה והוא השלישי לגודל, והקטון בצורת ה'. וכן ליד שמאל יהיה הקטון ו', והגודל בצורת י', ויושלם בהם שם השם …

… לבך שוב למקום, וכאשר חייב מיעוט ההרהור ומיעוט מרוצת הלב, כך חייב לבלתי עזוב המרוצה לגמרי, שלכך נאמר רצוא ושוב, מרוצה לעיין ומרוצה לשוב ולנוח, ועוד לשוב ולרוץ אך במשקל בינוני, בסוד חציו ליי' וחציו לכם. ועל כן אמר "ועל דבר זה נכרת ברית" לקיים המרוצה והתשובה, והיא הברית הנזכרת ללשון ולמילה שהלב מכריע ביניהן.

… טב"ע. וזהו סוד "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג' טז'), כי עד שיהיה הטבע מורכב מזכר ונקבה לא יתכן להוליד, וע"כ בא טבע כפול אחד לזכר. והנה נודע כי הצבע הוא הנראה בקשת הנולד מהשמש באמצעות העין המימיי. שנאמר, "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט' יג'). ועוד כתיב "לזכר ברית עולם בין אלהים ובין נפש כל חיה" (בראשית ט' טז'). והנה אלהי"ם סודו הוא הטב"ע, ועל כן זכר נפש מדברת לבד. ואע"פ שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז'), והנה אמרו …

… בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א' יח'). ואם לא ישמרו את התורה יהיה כולו להפך. וזה חוץ מן ואכלום כי "הנה הסנה-הישראל בער באש והסנה איננו אכל" (שמות ג' ב'). ועל זה נאמר "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו' מד'). אבל נאמר "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כז מ'). ותרגומו "ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא ותעדי ניריה מעל צוארך". ואם הנגלה מזה מעולה הנסתר מכוסה ומופלא ומוכן הוא …