בומ"ף

… העצם בזכרון שם העצם, והשופר פיו הדבק על ראש הטלה שהוא תגא שבו תלוי כל כחו, אנו מהפכין אותו ומדביקים זנבו על שפתינו. שהנה בו מביט למעלה אחר קבלו עקידה ומשימים אותו בהנחה על לשון הקדש בה נקשרות הכחות שלו על השפתים בעלי אותיות בומ"ף שהם בי"ת ו"ו מ"ם פ"ה אשר הם חתומים בשם המות לאחור. ומי שאינו מכירו הנה נמצא המום בפומו והמות בפיות. כי כן כתיב "חטאת פימו דבר שפתימו" (תהלים נט' יג'). וזו אחת מן המצות התלויות בפה כמו שנאמר "בפיך ובלבבך". וכן כתוב בתפלין …

… "בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג' ו'). ורוח זה רוח הקדש והוא מושג בשם. ודע שאין דבור באדם בלתי כ"ב אותיות הקדש ובלתי חמש תנועות המניעות אותם בחמשה מקומות של פה. ואלו הם, אחה"ע בגרון, בומ"ף בשפתים, גיכ"ק בחיך, דטלנ"ת בלשון, זסצר"ש בין השינים. אחה"ע נזכרות בפה פתוח ותנועת כל אות מהן חמש והן אֹ אָ אֵ אִ אֻ. והתנועה הראשונה עולה ומעלה האות עמה באמירת אוֹ הנקרא חולם. והשנית מקמצת ופותחת ימין ושמאל …

… סודם ק"י שהם תשלום המספרים המורכבים משתי אותיות שמספרם יחד ששת אלפים ומאה וחמשה. וסימן "קו"ה אל יהוה" (תהלים כז' יד') וכו', כי מן ק"י ואילך הרכבת מספר הדיבור משולשת, והתחלה מן אי"ק והוא קוה ושמו אלף. והנה בומ"ף נזכרים בפה סתום בפתיחתו הפך מן אחה"ע. אמנם אם תמנה צירוף האותיות בלתי התנועות לא תוכל למצוא להם תכלית, ואע"פ שיש תכלית למספרם בהכרח. כל שכן אם תמנה צירוף התנועות עם צירוף האותיות, כי זאת התכלית יותר עמוקה מאד ולא ידענה …