קְצָווֹת

… האנושיות זו על זה, וטבע חשקו מבקש ממנו שישתדל להשיגם בכל יכלתו, ויטרח יום ולילה עליהם אולי ישיג מהם מעט או רב. כמו שרואה שהשיג מהם זולתו שהוא בעיניו פחות ממנו או מעולה ממנו, שכל אדם משער עצמו אל זולתו. והנה השיעור משולש בחלקיו הקצוות, והם מי שהוא למעלה מן המשער בקצה האחד מן המעלה בדבר מן הדברים, ומי שהוא בקצה האחרון של הפחיתות בדבר ההוא בעצמו, כלומר בימינו, ומי שאמר שהוא תוך הקצוות בשווי, מכריע בנתים אצלו, והוא אשר הוא כמוהו בעניין …

… כשתעריכנו אל עצמו יתברך. ואע"פ שאצלו אצולים ושפעים ושכלים מעולים מאד, הם מעולים ופחותים. מעולים אצל מה שלמטה מהם, ופחותים אצל מה שלמעלה מהם. וכן דרך המציאות כולו מראש ועד סוף, כי התוך תוך לראש ולסוף. והוא נערך בשתי הקצוות, למעלה ולפחיתות. והקצה המעולה הוא השם יתעלה, והקצה הפחות הוא החומר הראשון. והשם יתעלה פועל בעצם ואינו פועל במקרה. והחומר נפעל בעצם ופועל במקרה. כל שכן שהשם יתעלה אינו נפעל לא בעצם ולא במקרה. ואם ייוחס אליו שום דמיון …

ועל זה תראה רבים מן המתאבלים הנאנחים והנאנקים, מפני שדבק לבם בציור האבל, וחזקו שאפילו יבואו כל בעלי מינים זמר וינגנו וירקדו לפניהם, לא יסור מהם ציור היגון, שכבר גבר מאד. כמו שקרה ליעקב אבינו ע"ה על ענין יוסף שנאמר "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" (בראשית לז' לה'). ואלו מדות חלוקות בנבראים, ולהם קצוות שתים כמנהג הדברים כולם. ואמצעיות קרובות ורחוקות רבות, ולפי קרבתם וריחוקם יתעלו ויופחתו. כי הקרוב אל הטוב ייטיב, והקרוב אל הרע ירוע. כמו שנרמז בכיוצא בזה במאמר שלמה המלך ע"ה, "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע" (משלי יג' כ').