קְרִיאַת שֵׁמוֹת

… אמיתיות, ונקראו אמונות מקובלות לא ידועות ומושכלות. כן עניין שם אדם הראשון צריך לחקור הרבה עליו אם הוא מחוייב שימצא או אפשר שימצא, בין בחיוב המציאות בין בחיוב התורה. כי בזה יתגלו כל סתרי תורה או רובם. והנה השם שלו אלהים קרא לו ולאשתו יחד כאמרו "ויקרא את שמם אדם". וכן אמר "נעשה אדם" ונקרא "האדם" והבן כל זה.

… אדם שם המין ושם האיש כשם כוכב שהוא שם פרטי לכוכב אחד ושם המין לכל הכוכבים. אך שם חוה אינו כן כי הוא אינו שם כללי כי אם שם פרטי, אלא אם תרצה שתאמר שפירוש שם כללי והוא הפירוש המפורש בתורה התמימה באמרה, "ויקרא אדם שם אשתו חוה כי היתה אם כל חי" (בראשית ג' כ'). ותוכל לאמרו גם כן והנה זה הפירוש טוב לשם חיה. ואמנם דע כי אין הבדל בין חיה ובין חוה, כי יו"ד ו"ו מתחלפים תמיד בכל מקום. והנה נאמר על האדם גם כן "ויהי האדם לנפש חיה". והנה האדם נקרא גם …

ואחר שהדבר כן לא יתכן ש(לא)התחיל אדם בלשון אחר מהלשונות לקרוא שמות לחיים הנמצאים. אמנם מה שקרא לו האלהים שמות אין בו צורך שיקרא לו האלהים שם. אך טענתנו היא שאדם נביא היה וכן נח וכן אברהם יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם ומשה, כולם היו נביאים בלא ספק, וקבלו זה מפי זה, ושאר נביאי אומתינו …

… שמות הקדש. וכל זה לצרכי מן השמות ההם. גם כבר נתתי טעם בקראי לו שמות פרטיים. כן תדע שכל מסכים לשון יקדם לשון ללשונו בהכרח, כי אדם הראשון יודע היה שבעים לשון, כי השבעים לשון כולם נכללים תחת כ"ב אותיות. וע"כ קרא אדם הראשון שמות למה שקרא לו שם. וכבר ידעת מאמר חז"ל חכמי הדעת והתבונה, שהשם ית' קרא שמות לאור ולחשך כמו שכתוב, "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". וכן "ויקרא אלהים לרקיע שמים". וכן "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים". וכן …

ודע כי אלה השמות שנאמר עליהם בבאור שהשם קרא להן שמות, יש להם סודות נפלאות אינם כפשוטם בשום פנים. ונזכרו להודיענו אמיתת סתרי הלשון וסודותיו. והוא שהשם ית' לא קרא לאלה העניינים השמות הנזכרים לפי ההסכמה כי אם לפי הטבע. וזהו סוד הכתב, והעד על היות שֵם כתב נאמר …

… אלה הן כאור והחשך הפכים, ועל כן התייחסו אל זה. וכן נאמר על עניין קריאת הסכל, עם הארץ, שהוא חשוך מן התורה. כי עַם הוא תרגום, ועברי מלשון חשך, כי תרגום מלת כהה, עמא, ועברי "איכה יועם זהב" (איכה ד' א'). ואחר שזכר היות האור טוב זכר שהבדיל השם ביניהם וקרא להם שמות. וידעת כי הרב קרא לעניין הנבואה יום ואור בראש ספרו ולהפכה לילה חשוך. והנה רז"ל אמרו על האור הנברא ביום הראשון שהוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. וכבר ביאר לנו הכתוב סוד ההבדלה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך …

… לא היתה מיושבת שעדיין לא נברא אדם. ואמנם מציאות תהו ובהו בארץ הוא בעבור היותה ג"כ חשך והוא על פני תהומה של הארץ, ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ואחר כך ברא השם האור וראהו כי טוב והבדיל בינו ובין הפכו, וקרא שם לשניהם, וזכר שהשם על שניהם אחד, והוא יום. זהו המובן מפשטי העניין ההוא הנזכר בראשית הבריאה.