קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

… השם ית' בקש להודיע לישראל כי בשתי צורות יש לו יכולת על שינוי הטבעים הפרטיים והם במכה עם המטה ובדבור עם הלשון. והיה בזה גלוי קדושה רבה לשם ית' אל העם שמנסים אותו פעם אחר פעם ממנו לצרך ממנו שלא לצורך כלל. נמצא אם כן שהקדוש הדבוריי שהוא עיקר האמונה לעם הקדש לא נתקיים ברצון השם אז, והיו משה ואהרן סבת העדר הקדוש ההוא שהוא סבת האמונה וגורם העדר ההוא מעל המרי. על כן באו כל אלה הלשונות על שני האחים באמרו ית' להם "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל". ועוד באמרו להם "על אשר מריתם …

את פי יהוה קדשתי מהז(מאז) מיום דעתי שמו עד היום הזה ועוד אתקדש בשמו ועל פי קדושתו אחיה באמת:

כרת ברית לשמו לקדשו לעין כל חי ולעיני השמש ולעין הירח עד אשר יודע בארץ:

רק אל ירך לבבכם בקדשת שמו הנו-נקם (נ' כפולה) נקם בריתו:

למען קדש את שמו לעין רואיו ולמען הזכירו ב-קדשה ובטהרה אכתבנהו מפורש:

והיה כל הקורא בשם יהוה מיודעיו והדורש חכמתו ממשכיליו יקרא קדוש בקדשו שם אלהיו:

וילך בדרך לא צויתיו ללכת כה וכה לא חפצתי, ולא אבה עמי לשמוע בקולי לקדש את שמי בתוך הגוים אשר הפיצותיו שמה:

ולו אבה עמי לשמוע בקולי לקדשני בשמו לעיני העמים אשק נדחו בתוכם:

… תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל דם הלבבות חרבה מניע: גבור לבך פרח נטוע בעדן ציץ צומח ממרומי מרום אשר מלחמתי נצחת ודמי מצחי וטבעם וצבעם הפכת ועל כל נסיוני מחשבותי עמד-ת: דיו גדלת ועל דיו תתגלגל אות קדשת ועל יד אות ומופת תתקדש בשם גדול וקדוש זה הנקרא יהוא יהוה יאוה מחדש מחודש: השם הנכבד והנורא הזה יהיה בעזרך ואות המצח יודיעך וממקור הלב יכלכל רוחך ויושיט לך את שרביט הזהב אשר ביד הכבוד להחיותך חיי העולם: ותהי זאת לך לאות ביום הלחמי ביושבי הארץ …

… להודיעם" (תהלים כה' יד'). וכשתשמע איזה דבר מענייני השמות אשר לא תדע להם עניין התרחק מהם עד שתדע ענייניהם או עד שתשמע מאדם מקובל ענייניהם. ואולם לא ירצה להודיעם ענייניה כי אם הזכרותיה, ואם ההזכרה בהם מועלת אל תזכירה כי אם לקדש את השם בה לבד, ואל יהיו דברי השם בפיך אלא לתועלת לבבך, ומעשיך יקרבוך לש"י ולא ירחיקוך אם תרצה לילך בדרכיו.

… אמיתתו. שאילו השיג אמיתתו לא היה מאמין קדמות העולם, כל שכן שלא השיג למעלת הנבואה. ואם דבר זה כפי כל יכלתו נתאמתו אצלו מצד עצמו והודיעו הכוחות כולם אשר בם הוצאות לתכלית הפעולה האמיתית אשר בה משתנה הטבע. כמו שמצינו בנביאים מיוחדים שעשו כן לפי הזמן והמקום לקדש את השם, לא להשתגע בדברי הבאי כפי חפץ הפתאים והראויים מדברי רז"ל על זה, ר"ל שאפשר לשנות בם את הטבע בכח ידיעת השם, הוא מאמר "והמשתמש בתגא חלף". ויש מפרשים תגא שהוא תלמיד חכם, ואסור להשתמש בו. אמנם פירושו באמת …

וכבר הודעתיך שסתרי התורה הוא השם המיוחד, ואם אי אפשר לפועלם איך ישתמשו בו. אמנם לכבוד הש"י מותר לפי הזמן והמקום כאשר עשו הנביאים האמיתיים ע"ה. וכמו שאמר הכתוב "ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט' טז'), מתוך שינוי הטבע. כי לא יתודע מעלת שמו ית' להמון אלא מתוך זה. ולפיכך כשאמר אדם בפיו או כותב בספר שאפשר לשנות את הטבע אין ראוי למשכיל להכזיבו, אם …

… חכמה רבה והתיישבות נפש חזקה כל זה באמת ראוי לעשותו כן עד אשר לא יטה המתנבא ר"ל המתעלה בידיעת השם מזה ימין ושמאל, אלא בעת שיראה שהעם משתבש במעשיו או באמונתו שאז אין ראוי שיעשה כן אלא הפך זה הנזכר כולו ואפילו אם ייהרג מהם לכבוד השם, שראוי לפרסם רשעותם ומינותם בכל צד. ואע"פ שנודע לכל שברצונו לעמוד כנגד העם הם יעמדו כנגדו בחזקה אם הם רשעים ומינים, ואם הם צדיקים ישמעו בקול השם ויבחנו דבריו וספריו וירוצו לשוב לעבוד את ה' בכל מיני עבודה …

… אבל יוציאוהו חוץ לעיר וישרפוהו באש, ושם העצים אחר שער העיר הפנימי. והודיעו הדבר הזה לרזיאל ולא השגיח בדברי האומרים אבל התבודד וראה מראות וכתבם וחדש אז זה הספר וקראו "ספר עדות" להיותו עדות בינו ובין השם אשר מסר נפשו למות בעבור אהבת מצותו. והיה גם כן עדות על השם שהצילו מיד אויביו. כי ביום לכתו לפני זה האפיפיור נולדו לו שתי פיות ובהכנסו בשער העיר החיצון יצא שליח לקראתו ובשרו שבלילה ההוא מת המבקש את נפשו מיתת מגפה פתאום ביה בליליא קטיל ומת …