קְרִיעַת יַם סוּף

… בתוך הזמן העתיד. וחותם הבריאה ויהי ערב ויהי בקר יום הש"י ש"י, הנה י"ש משם אי"ש, ה"ש משם אש"ה, וכל יו"ם בכלל כולל שתי כחות כ"ח מעורב עם כ"ח. והשתנות הכח היה שוב המלח יבש בתכלית היובש על פי רוח קדים עזה להציל האוהבים בבקיעת המים עד עברם בחרבה וביבשה, וההפך הוא שוב היבש לח עד שיכוסו השונאים וימותו בתוך המים ולא יבחן בין מת לחי אלא העובר ביבשה במי הים ההוא.

… היותם גם הפכים, אך נחקור כל זה על דרך ידיעת השם כי נשתנו הטבעים במים בשוב המרים מתוקים כסוד הלמוד בשלשת מיניו שהם תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, ותורה כוללת יחד שהיא במציאותה דומה למה שבכתב ולמה שבעל פה. ועוד נשתנו בשוב הלחים יבשים בבקיעת ים סוף. והיודע טבע האנושות קל עליו להבין כל זה ולזולתו כבד, ולקצת העם נמנע. וידוע שכבר יצורף העניין באדם בצירוף השלכת שלש"ת הקוביו"ת שסודם נקודו"ת. וההתהפכות הוא מופלג לפי הפור הראשונה בתכלית המיעוט א'א'א' והאחרונה …

… באלפים. והמשיך העניין עד בואו אל ספור התחלף הדעות עד שיעונו הגולים מפני שוביהם. והוצרך לגלות עניין הולדתו ומה שהתחדש בזמן התחדשות מציאות עצמו גם הוא עד שיודע שניצל מן המות על פי בת המלך עם עזר אחותו ואמו, ומן "ותשם בסוף" יודע סוד ים סוף, ומן "שפת היא"ר" נודע סוד השם הנזכר עם אומרו "ותרא את התב"ה" שסודה האו"ת בתוך הסוף, התוך והסוף ידועים למי שמכיר הראש כי ותשם סודו שמות וכל דבור ודבור מגלה הנסתרות וקושרם יותר ממה שנקשר הפשט אך הכל תלוי …

… לו זאת הדרך יותר עמוקה כמו אלפי רבבות פעמים לפי מה שהשגנו בנתיבותיה אנחנו היום. והנה העמקנו בה עד עמקי עמקות על כל נקודה ונקודה בתורה ולא מתנו אבל חיינו בם. כי סמכנו על אומרם "בא להטהר מסייעין אותו", והנה לא נשקענו ולא נטבענו בים סוף אבל עברנו בו ביבשה והיו לנו המים עזר וחומה בחכמה מימיננו ומשמאלנו. ואמנם נרצה עתה לגלות דבר כללי והוא עניין מלחמת עמלק מפני שכבר כללנו הנסיונות ודברנו במהותם. והנה עמלק עם לק מעלק באבנים מר כרוחו. והנה יהושע נאמר עליו "ויחלש …

… נמצא הוא קשה להלחם. ונאמר עליו "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים". רמז באמרו הנחשלים כח נחשול שרו של הים שנאמר עליו "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". בזכות הר חרב אשר בעבורו עברו ישראל הים בחרבה. ועל כן כתיב "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ונאמר "מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר". ולזכרון דבר זה אמר פה "והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך …

… וכו'. ושם האיר וכאן החשיך, כתרגום אונקלוס "לזה עננא וקבלא ולזה נהר כל ליליא ולא קרב זה אל זה", והבן זה בסוד וקרא זה אל זה. והמבדילים מנעו הקריבה זה מורה הכתוב השני. ואמנם השלישי מורה נטיית יד על ים בכח, והנהגת הכח העליון לים ברוח ממציא הים, ונבקעו המים. והנשאר מובן מזה שהנה ישראל עברו "ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד' כט'). אבל מצרים טבעו בים סוף אשר לא האמינו בשם, וישראל ראו "ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו" (שם לא'). הנה כבר גיליתי …

ואחר שהעניינים כן מה אוכל לספר לך מעניין מעש"ה בראשי"ת, אלא שתדע ממנו שמספרו בעשר"ה השמו"ת. בעשר"ה הימי"ם, מעש"ה מרכב"ה. ואמנם סוד השמות תדעהו מן שם, וסוד הימים תדעהו מן ים, ושניהם שמים, זכר ונקבה. ומזה תוכל להבין סוד קריעת ים בשם, וסוד "ויפן כה וכה" ועניין "ויבקעו המים", שסוד הבריה הוא ה' עם מ' פתוחה וגם י' עם ם' סתומה. והבקיעה נכנסת תחת ממשלת כל אדם היודע את הידוע אשר בזה האדם אדם. ותחילת ברייתו של כל אדם מן כח חמימות כוכב מאדים …

… שבו נשתנו סדרי בראשית ולדעת הלב והראות, אך הפעולה האלהית כך הוטבעה. ועל זה הסוד נאמר שהמצריים טובעו בים סוף ובני ישראל עברו ביבשה בתוך הים "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". ודע שכל בר ישראל שנכנס בזה, ר"ל לקרוע את הים בשם המפורש, צריך שיכין עצמו ויפנה כה וכה ויכה את המצרי המכה את העברי ויטמנהו בחול, ואז יוכל בסוף לקרוע בזה ים סוף שהוא מוסיף דעה בבקיעה ואז יטביע כל אויביו בסוף שהוא הסוף. ואל יעלה במחשבתך על זה שאני רומז לך מסוד …

… ינצח בעל הנס, וידע ויכיר הדמיון, ויכוף כוחו תחת שכלו תמיד. ויושיע הנושע הנצחי המושגח מתחת ידו, ויוציא העבד האמיתי הנאמן מבית עבדי הזמן, ויציל את ישראל ממצרים מיד פרעה מלכא דשדי בעל המכשפים אדון החרטומים. ויטביע אותו ואת כל עמו בים סוף, ויקבל תורה מסיני לבטח, ושכרו הרבה מאד. וכאשר הומרה אומה עוברת בים ביבשה על המים העליונים, באומה נטבעת בים סוף בתהומות המים התחתונים, וזו נושעה וזו טובעה, כן יומר שה בשה הנקרא איל, וזה ישחט לקרבן וזה …

… השם, וכשיכוון ידע האמת בו ויעלה אז ממדרגת האמונה למדרגת הידיעה בו. ואע"פ שיש בעניין זה סוד מופלג וראוי להסתירו אפילו מן המשכילים, אי אפשר לי שלא ארמוז ממנו מעט לפי ההכרח בזה המקום. והוא כי כל משכיל יודע שקריעת ים סוף שהוא הנס המעולה הידוע, עניינו לפי מה שקבלנו בי"ב דרכים לי"ב שבטים, כולו היה מורגש. וממה שנתאמת במופתים נחתכים אצל המעיינים מן הג' דרכים אשר בהשגה הנקראים גשמי ודמיוני ושכלי הדרך המעולה שבהם הוא השכלי ואחריו הגשמי ואחריו הדמיוני. …

ולפי זאת הדרך הקדושה, תמצא אלפ"א בית"א שהיא מתחלת מלמעלה ויורדת למטה, ומתרכבת תמיד בצורה שווה. והיא מעיינת לייחוד המכריע בנתים עד היות ימין מפה וימין מפה, שאין שמאל למעלה. והרואה יאמי"ן מיד בקריעת ים סוף. "כי ביה יהו"ה צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). והנה היה הים מפה ומפה כצורה זו:

הים א' הים

… מיום הסתירי פנים מהם. ואם הוא שם נעלם הוא מפורש. ואז צוהו לבלתי הסתיר שמו מחקריו באמת וגלהו לו בקדושתו ובכתריו ובחלקיו ובמערכותיו ובצורותיו, והודיעו הזכרותיו והראהו מנהיגיו גם משפיעי החיים בו לכל רוח. והראהו סוד קריאת ים סוף וסוד הים הגדול שהוא סובב הבית ומקיף כל פיאה, כמו שהראהו עוד כי הרוח הנבואי מפיח שסודו "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ') ומרחף על פני מימי הים. ואמר רקיע נורא בין הרוח ובין הים מבדיל בעביו בין שניהם כעב זך מאד ותחתיו …