קִצּוּץ בַּנְּטִיעוֹת

… ויאמר להשחיתם פעם שניה מארץ נשייה לבלתי השאיר מהם בריה. כי חטאו לפניו כל בעלי גויה ובסוד פריה ורביה פקו פליליה ואדירי החפץ שבו מאחריו וישכחו סדריו אלופיו ושריו יודעיו ומכיריו, וימרדו בשמו ובזכרו פשעו וקצצו בנטיעות אשר לא נטעו ובים הסכלות טובעו. ובקול יי אלהים לא שמעו ואת יי לא ידעו. ומשם נסעו ויחנו בחון עשור וימירו את כבודם בתבנית שור, ויתנו יד לפושעים והחזיקו לב רשעים ויתערבו בגוים אשר סביבותיהם וילמדו מעשיהם וישלחו לשונם …

והשלישי אלהי יעקב בתוספת ו"ו הקשר להודיע שאין אצל שלשת האבות קצוץ נטיעות. אבל הספירות אצלם בהם. וסודו כנגד הדעת ועל כן התקיימו שכח הדעת שנים עשר תולדות. שאליהם נחלקו כל התולדות שבעולם. וזו היא מידת התפארת. המעידה על שפע הברכה כולה, ושמה אמת. וכל התולדות זכרים. ושם תולדת אחת …

וכן מאמיני הנטיעות שקראום ספירות לא זכרו בם בריאה כי אם שפעים ואצילות. ולפי אמונת היות הזמן נברא בדעת בעלי החדוש אין אמיתות לזמן בפועל בלתי התנועה ואין תנועה אלא לבעל חומר. וכל שכן לפי אמונת הקדמות.

ואחר שבארנו זה נשוב לבאר סוד זה העניין שבא בשם האומר לנו "אנכי יהוה אלהיך". והוא שהורה לנו אמיתת מציאותו בדברו כמו שאמרנו, וגלה לנו שדבורו אתנו לעולם הוא משותף בשתי מדות ראשונות. וצריך שנזהר משתיהן בשעת הדיבור ולא נטעה בהן. וזה יתגלה מעניין משה באמרו "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הפרכת אשר מעל ארן העדות מבין שני הכרובים" וכו' (במדבר ז' פט'). שהם הורו על בוא הדיבור האלוהי לאדם בהכרח לפי טבעו ולפי אמיתת מציאותו וצורתו, מבין שני עניינים שהם בעלי עצם אחד מקשה בלי פירוד ובלי קצוץ נטיעות, על דרך שתי מדות אחת מימנת ואחת משמאילה והדבור מכריע בינתיים.

… היה זה ככה לא גזרה חכמתו ית' שתינתן הברכה להמון עם ישראל אלא על ידי הכהנים המיוחדים ובשם המיוחד. כי זו היא הברכה השלמה באמת ובמקדש שהוא מקום הבחירה המיוחד אצל הארץ. ולפיכך תבין גם מזה העניין מכל צדדיו שהב"ה כל מדותיו זו על גב זו והן בלי פירוד ולא קיצוץ. ומפני שהיתה מדת השלום אחרית כל המדות צוה שתהיה סוף כל הברכות. ונאמר "סופך טב כלך טב". ולפיכך גם שלמה חתם כל ענייני העתים במדת השלום באמרו בקהלת בסוף העתים "עת מלחמה ועת שלום". וכן כתוב "יהוה עז לעמו …

… המיוחד לכלול בשלשת הספירות השבע ספירות בנשיאת כפיך. ותהיינה עשר ספירות בשתי ידיך כוללים י"ב שמות הקדש בסוד ו"ו שהם ה"א ה"א. ה' אצבעות קשורות ביד א' שהיא יד שמאל גם ה' אצבעות קשורות ביד א' שהיא יד ימין. ותכוון בחלק האצבעות בלי פירוד וקצוץ לשתים עשרה מדות רחמים, ותדין בברית לשון מדה אחת שהיא מיוחדת לזכרון והיא פקד. והיא מדת הדין באחדותה כוללת כל המדות והיא נפש לכללן. ועל כן סוד מד"ת הדי"ן בגימ' הנפ"ש החכמ"ה והיא כולל"ת הטוב"ה ובה נתלו בלא …