סָפֵק

… פתאום והוא מהירות ההתאמתות. וכן הפתי מהרן (אולי מלשון ממהר) בענייניו ועושה אותם בלי סדר. או מלשון פתוי והוא שיתפתה השומעו או הרואהו אל דעת עושהו. ומורה על תמהו עליו כי הגיע אל מה שהיה מכחישהו מקודם לכן או היה מסופק באמיתתו ועם האות והמופת האמינו והסתלק בו מן הספק או דלג בו מאמונה מכחשת אל נאמנת והתהפך דעתו בה. וכבר אמרו חכמים שאין ראוי לבקש אות על אות כשהאות מורה כוחו כמה שהוא בו בהקדמות הראשונות שהן שני מינים אמיתיים ושנים …

האמיתיים הם המורגשות והמושכלות הראשונות כגון מי שיביא ראיה בנויה על שהריחים עם גלגליהם שמתנועעים על ידי המים או על ידי הרוח לא יטחנו החטה להפסיד ממנה צורתה ולתת צורת קמח על דרך הטחינה עד שיתנועעו כי זה יקרא בכללו מושכל ראשון מפני שנבנה על המורגש שכבר הורגש פעמים רבות ואין מי שיכחיש אחד  משניהם כי שניהם אמת ואין צריך לאמתם במופת כי מושכלים ומורגשים הם וענייניהם עמהם. והמסופקים הם המפורסמות והמקובלות. ולא יתאמתו כי אם במופת ואות.

… חפץ אוהבי הנזכרים בענין החבור כדי לגלות בו עדות מחשבת רודפי השוא ולהעיר בו חשק אוהבי האמת עד שוב חשקם אור בהיר דבק באור המאיר לב החושקים שבעדו חשקו. במה שבקשו להשיגו בשכלם ולהסיר כל מונע אורם הנצחי מהם עד שלא ישאר להם שום מונע מצד הספקות. וכשיוסרו אלה המונעים שהם יותר קשים משאר המונעים כולם יהיה כל מונע מחייב לבעליו מות נצחי זולת זה אשר כבר הוסר, שבעדו היה פתחון פה לכל חוטא בדרך זו לומר, ומה אעשה כי איני יודע אי זו היא דרך עץ החיים ואיני …

… האדם שאינו לומד עד שילמדוהו, יש בין בני האדם אנשים זכי הטבע מצד מזגם הטוב, ויש ביניהם אחרים עבי המזג ומדין הזכים שיתחילו להתעורר מעצמם. וכשיורום מעט דרך ויפתחו להם שער קטן יכנסו הם מעצמם במקומות עמוקים ויוציאו ספיקותם לאור בקלות כל איש מהם כפי גזרת טבע מזגיו בזכות זה יותר מזה. ומדין עבי המזג להיות זה להפך והוא טעם היות להם רב ומורה ומלמד תמיד ופותח להם שערים רבים. הם כעבים עומדים ואינם יכולים להכנס בשערים שנפתחו להם כל שכן שלא …

דע אתה האיש החוקר החכמה או הדורך דרך הקבלה כי החכמים כולם אשר היו מחכמי ישראל הקדמונים ז"ל קוראים חכמת הטבע מעשה בראשית. ובזה אין קושיא בינם ובין הפילוסופים מחכמי האומות. ואמנם הספק אשר נפל ביניהם הוא בקריאת מעשה מרכבה, והוא שהפילוסוף קורא מעשה מרכבה כל מה שכוללת אותו חכמת האלהות על דרך המעשים הגלגליים ומנהיגיהם ממה שאחר הטבע. והמקובל קורא מעשה בראשית ומעשה מרכבה מה שיקראהו הפילוסוף בעצמו כן מצד התחלות המציאות הטבעיים …

… וכל חכם יודע שענין המשל קל להבינו אבל נמשלו קשה מאד ולעתים יהיה כל כך עמוק אפילו במשכיתו (לשון כסוי, רש"י ויקרא כו' א') שהוא המורה על הנמשל שלא יוכל המשכיל החכם להבינו מדעתו עד שימסרו לו בו ראשי פרקים. ואמנם הדרך הנכונה הראשונה היא להבין בדרך המסופק עד שיודע באמת אם הוא משל ואם הוא כפשטו. ואחר זו הידיעה יבוקש בו הנמשל אם הוא משל ויובן זה למשכיל בראותו שיש דברים במשל שהם נמנעי המציאה או קרובים להם. ומה שאין המציאות האפשרי מונה על המנע הכתוב בפשט הדברים …

… עניינו של זה המיוחד או המעטים ולא עניין הרבים ואתה מסופק בזה ובזה אל תזוז ממה שאתה בו לשום דרך, כי כבר אפשר שהיית חושב לתקן עצמך והיית מתקלקל. וגם אין ראוי עם היותך מסופק לעמוד עם ספקותך ואפילו רגע קטן ולא להתרשל ולהתעצל מחקירת דרך לצאת מן הספק, אבל ראוי להשתדל השתדלות חזקה עם הוצאת כל ממונך וטורח גופך וצער נפשך אם אי אפשר זולת זה עד שתצא מן הספק כל עת שהספק ההוא הוא מן הספקות שיהיו סבות להפסד הנפש שהוא עקר ההשארות הנצחי.

ולפיכך אצטרך אני עתה להורות לך בדרכים שיוציאוך מן הספקות ההם בעניין זה שאנו בו. והדרכים ההם הם העיון המופלג בדרכי השמות הנעלמים כולם על הדרך הראשון, והוא לדעת אמתת הוראתם לפי מה שיובן מהם בלשון הקדש. ואחר ראוי לדלג מידיעה זו לידיעה שנית רחבה מזו והיא לדקדק על הבנת הדבור לפי מה שיורה בכל לשון על דרך מה שמדברים בה בעליה. וצריך להתיר כל הלשונות אל לשון הקדש על פי כ"ב האותיות עם הכפולות השש שהם כמנפצ"א ולדקדק בכל עת על דרך זו.

… הטוב גובר לך בדרך אשר הודעתיך תרדוף אחר הטוב תמיד. וכשיזדמן שיבשרך בשורות הפכיות, דחה דעתו מעליך והפוך הקללה לברכה והמות לחיים והרע לטוב והכר מהות כל דבר ודבר מהם על בוריו עד היותך שלם משיג בפעל שלם, ואז תצא מכל הספקות בעזרת יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע הנקרא תהו, יחד בשתוף חשך עם רע אשר כחו כח יצר רע והוא כח רשע, ובשתוף אור עם שלום תמצא סודו סוד מזל שור שהוא מזל הראש תחלה.

… כאשר נניח המשא הגדול הכבד מלסבלו על כתפינו אחר היותו מן הנמנע אצלנו לסבלו שהוא יותר מכדי כוחנו ויכולתנו. אך בהיות הדבר אפשר בשום צד מן הצדדים להשיגו נטריח עצמנו בלמודו ונשאלהו לחכמים ונחקרהו מהספרים, עד שנדע אמתתו או עד שנסיר מעל דעתנו הספקות כולם או רובם.

… אינו אצלנו מורגש. וגם בראותנו היום שאין דבר מתחדש אצלנו ולא יוצא חוץ לטבע ולא חוץ [לשכל], הנה נשאר מה שעבר אצלנו אמונת קבלה אבל לא מורגש ולא מושכל. ואין ידיעה כי אם במושכל או במורגש שהמושכל מעיד עליו, ועל זה יבואו ספקות הרבה בלבבות. וגם מפני שאין נביא מורה לנו מופתים מורגשים או מושכלים היום, עד שנדע אמיתת מה שקבלנוהו מאבותינו ע"ה ומרז"ל כלומר מספריהם המועילים. ועל כן נשאר עם הקבלה במה שעבר, אמנם במה שהוא היום גם כן כשהוא עונה אל …