סֵפֶר תּוֹרָה

על כן יורה א"ל שהוא שמינית כל חמ"ר שסוד ח' ר"ם ע"ץ מ"ר שהוא אמיתת ההוי"ה בעבור הדמותו אל א"ש ואל א"ג שהם מעידים על שלש הויות ראשונות. וזה כי כל ח  דומה לעץ והוא בסוד האדם אילן הפוך כזה     גם כן שהוא נהפך בעצמו לעצמו והוא סוד חץ גם עץ כמו של וחרה אף         יי בכם. במזוזה ובתפילין ובספר תורה שסודם תסת"ם ש"ם תר"ש רש"ת פירושה ללכוד כל הנפשות ואשת איש נפש יקרה תצוד נפש החמר הראשון דקות היצר כי אי"ש הוא היצור שהוא היוצר היצור ואש"ת הצורות והנה השם הוא היוצר הצורות ולנפש הם כאור השמש עם השמש.

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. הנה זה הספר השני בו יתגלה [מפתח השמות] סתום וחתום בחכמת השמות וראוי שיפתח במפתח שם משלש עד שוב המבוי מפלש. ועל כן בא בראשו מה שכולל את כולו. וכל מקובל יודע שספר תורה גויל שלם ראוי שיכתב כולו בווין בראשי דפיו. ואמנם ששה דבורים אלה ראויים להיותם ראשי ששה דפים ידועים וסימנם בי"ה שמ"ו, ורמזם "סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" (תהלים סח' ה'). והם רמוזים בששה דבורים ראשונים שבראש זה הספר השני כמו שנקדנו עליהם …

ואמנם כשהיה השלם יכול על עצמו לקבל כח הפשט כפי מה שהוא, לא היה צריך לשנות אות ולא נקודה ממקומה מכל פרשה ופרשה שבספר התורה כי המכתב כאשר הוא, בו הוא השרש. ועל כן שפת הקדש קדש קדשים לכל שפה ובה נברא העולם, גם על זה אין ספר התורה מנוקד אבל הוא מוכתר בתגין שהן כתרי מלכות מתחלפים. וסוד עניין המעיינים בתורה לעניין המציאות הנגלה והנעלם שיש בו דברים נגלים לזה ונגלים לזה ודברים נעלמים מזה ונעלמים מזה ודברים נגלים לזה ונעלמים מזה ודברים נעלמים מזה ונגלים לזה …

… לשמור עצמכם מדין תור"ת הנשב"ע אשר קראתי שמכם בשם שבעת הנרות בראש ספר החכמות בהזכירי שמותכם. והוא שראוי שתשדלו לעיין בסוד השם הנכבד תמיד לפי הדברים שקבלתם מפי ומספרי. ומפני שזה הספר כולל השמות אגיד לכם פה מפני היות השנה הזאת שנת הגלוי שבעדה נכתב ספר תורה על הגוי"ל להיותו עד לגויה על שנת השמטה שבה תהיה התשועה גלויה. כרמז אומרו "גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליו"ם הז"ה להנקם מאויביהם" (מגלת אסתר ח' יג'). שהוא מז"ל הוי"ה אשר סוד שמט"ה ש"ה מ"ט עניין מה שרמזתיו …

… נהפך העניין המשתנה בכח מה שאחר הטבע ונצלו הזכאים ונצללו החייבים. "ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים". וסוד מצרים רקי"ע שמימיו מי"ם מרי"ם והוא פרי כח הזק באדם ובעולם כמוהו. והנה צריך שמירת הטורים שמתחילין בראש הדף ידועים על ספר שנכתב ביה שמו והם הבאי"ם, ביבש"ה, יהו"ה, מ"ת, במצרי"ם. (אלו הם המילים הראשונות של כל שורה לפני שירת הים כפי שמובאות בספר התורה) וסימנם הוא ה"ב ימ"ב. והאותיות שבסופם של טורים סימנם ו' מן הלכו ע' מן ויושע מ"ם מן מצרים …

… משה מדעתו, אבל הכל היה מפי השם לאזני משה. והנה משה דומה בכל מה שכתב בתורה מב' של בראשית עד ל' של ישראל לסופר שכותב ומעתיק מספר קדמון שמעיין בו וכותב ואין צריך להוסיף על מה שמוציא כתוב ולא לגרוע ממנו. ואע"פ שספר תורה אין הפסק בין פסוקיו ואין בו נקוד ולא טעמים אבל יש בו תגין כדמות זינין. עם כל זה מה שהוא בידינו היום מהפסקות הפסוקים ומהנקוד והטעמים והמסרת ומלא וחסר ואותיות מעוקמות ומלופפות והדומים להם ופרשיות חלוקות וסתומות ופתוחות וכיוצא מן הקבלה הנגלית והנסתרת …

… ככל הגוים אשר סביבותיו", ואמר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה אלהיך בו" וכו'. והזהיר על הנכר"י והוא הר"ע שכן אי"ש נכר"י בגימ' אי"ש ר"ע. ואמר "אשר לא אחיך הוא", והזהיר על הריבויים והמותרות וגלה טעמיהם וצוה לכתוב לו פעמים ספר אחד פנימי ספר אחד חיצוני. ואמר "והיתה עמו התורה וקרא בו הספר כל ימי חייו" והכוונה "למען ילמד ליראה את יהוה" וכו'. והטעם "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל והתכלית למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". …

… המיוחד וסתריו, ויקבל מהשם עונג ומעדן ושמחה וששון ותענוג הנאה שאין בלתה, וקנה על יד מה שהשיג מאמתת התורה מזיו השכינה בחייו, ואם יש לו מונעים, ואחר מותו בלתי מונעים לעד. והנה שם "תורה" גם כן הוא משותף, שהוא תחילה שם על אותיות כתובות ועל החומש כלומר "ספר תורה". ועוד הוא מעניין הוראה, כלומר שהוא מורה לכל אדם הדרך אשר ילך בה כל ימי חייו. אך באמת שמה האמיתי הוא מלשון חקירה ועיון, כי הוא שם פועל עומד מבניין הקל, כאומרך תורה תורים, תורה תורות, כמשקל תולה תולים, …

… כנשמת החיים בגוף האיש. הנה כבר גלו לך הסוד כולו בזה הדמיון שדמו זה לזה. והעניין הוא שהדבור כשהוא כתוב בספר אינו מתנועע אל הלב, כי לא יובן מבלי נקוד ונקודו מעיד על עניינו והנקוד תלוי בהבנה וגם בלמוד תחילה. והנה באמת אין נקוד בספר תורה, ולא במגילת אסתר, ולא בתפילין ולא במזוזה, מפני שעיקר כל אמונתינו תלוי באלו הד'. אמנם תפילין ומזוזה הם חלקי ספר תורה, ובמזוזה שתי פרשיות והיא כתובה על דוכסוסטוס. והיא מלה יונית מורה על קלף אחד נחלק לשנים. ונחלק זה מזה, …

… כי אם פנים אל פנים פה אל פה, והחכם המקובל יבין מדעתו. ואמנם סוד מדה כנגד מדה, הענן המעין והוא המניע, וסוד ע"ב גלגול. ואם אבוא להודיעך סודו תבינהו בקלות מסוד מאמר השם למשה, "הנה אנכי ב"א אליך בעב הענן". וכל הדם גלוי ועליו כתבנו ספר תורה על גויל, שסודו מדה ועניינו א"ד ד"ם אדדם והבינהו מאד. ואמנם מה אוסיף לדבר אחר שאני מודיעך שכל אות ואות שיש בתורה ואפילו בעניין ספור הדבר שקרה לכל מי שנזכר באמתתה דבר ממנו הוא עניין אין לו תכלית במה שאפשר לו להבין …

… באמצעות רוב העיון בעינים ורוב ההרגל בפה, ואז אפשר שיצא הכח השכלי אל הפועל. ואם כן הנה שלשתם קשר אמיץ וחזק נקשרו יחד אדוק זה בזה. ואע"פ שהעניינים ההם הג', הם ג' מעלות כמו שביארנו בדמות הספר וספר וספור, הספר הוא ספר תורה שמדבר תמיד ומנהיג את העולם ונחלק לה' חומשים. והספר הוא על המערכות, והם מערכת האחדים ומערכת העשרות ומערכת המאות ומערכת האלפים ומערכת הרבבות, שעליהם כל העולם תלוי. והספור הוא הדבור שאדם מספר בו בפה והוא היוצא מחמשת מקומות הפה. והכל אותיות כתובות …

… המורים במעלתו בין חזקים בין חלשים. ולתת עליהם מנהיג אחד מכריחם לחיזוק בעל שכל. ואמר אחר זה שיצוה המלך ליהודים הנמשכים אחריו לכתוב השם המפורש על דגל קלף חדש בדיו שחור. ואמר שילך זה הדגל שלהם לפנים במלחמה בדמות ספר תורה. הנה זה מורה כי ידיעת השם כשהיא חקוקה על הלב הנקרא דגל והוא קשה לפחד מהשם, ועם השם מתעורר פחד הנפש ממנו בעבור המצא בו שד ברוחו ומבהיל כל כח גופני מפניו. אז יוכל המלך החדש להתחזק ויברח המלך הישן וכל כוחותיו …

… אבל פ"צ היו בתחילה זה שמונים וזה תשעים וגם לא נשתנה סדר מספרם כי הארוכים גם כן היו שמונה מאות ותשע מאות והנה הם כסדרן. וסוד כמ"ן במספר הקטן בד"ה וכללם ק"י ואלה ואלה ח' אותיות הרי סוד בד"ה חק"י אמור שלם והוא שבספר תורה ימצא בעלי תג אחד, אבל ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' הם בעלי תלת תלת תגין, אבל מ'ל'א'כ'ת' ס'ו'פ'ר' אין בם תגין כלל והסוד ספרו"ת מלא"ך. ז"ג ע"ץ שט"ן והסוד יע"ץ שט"ן. וכל יע"ץ מליץ כסוד שם זה הספר הנקרא כן לעניין סיני"ם שהוא שם לעיר אשר …

… שכל. ויקרא כל עצמו על שם שכלו שכל, ובשובו אל כוחו עוד אל עיונו בלתי ההשגה הנרמזת והוא מעיין אז יקרא משכיל בפעל. ובהיותו בלתי השגה ובלתי עיון אז יקרא מושכל לבד. ואפילו אם הוא בבית הכנסת ופניו אל ההיכל ומשתחווה לספר תורה או מנשקו או אם הוא בבית המדרש ולומד ואינו מעיין ומבין מה שלומד. אבל אם הוא בבית הכנסת לפני ההיכל או משתחווה לספר תורה או בבית המדרש ומעיין במעשיו ומשתומם ונבהל על מה שרואה, עד שנושא ונותן בלבו מה זה שאנו עושים …