סִכְלוּת

… מתחלפות אך אינם נפרדים מגלגלי החכמה לעלות בגלגלי הנבואה והיו על זה נקראים חכמים ולא נביאים. והיה עוד במין הזה אישים מתגלגלים בגופותם ובצרכיהם לפי מחשבותם ולא השגיחו בעניין נפשי ולא נפרדו מגלגלי הגופים כולם. הנה אלה נקראו סכלים שדעתם הנטועה בלבם לא עשתה פרי ולא יתכן לאלה ולדומים להם שחטאו ברצונם בנפשותם לומר להם מכללי העולם האמצעי וכל שכן שאינם מן העולם העליון ואלה נקראים באמת הווים ונפסדים.

… הכל הייתי כופל מה שכבר כתבו זולתי מבואר במופת. וטוב הוא שיחקור כל דבר במקומו ובעתו. "ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו' כג'). "גם בלא דעת נפש לא טוב" (שם יט' ב'). אמנם חיי הנפש באמת הם השכל והמדע והחסד והצדק, ומיתתה היא הסכלות וההוללות והאכזריות והרשע והדומים להם. והם הם באמת הגמול והעונש. כי הצדק שהוא חיים הוא גמול לנפש והרשע הוא מות הוא עונש לנפש. ועל זה נאמר בדבריהם ז"ל "צדיקים אפילו במתתם נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהם נקראים מתים". והגוף החי …

… סוד או"ר לבוש"ו הוא האו"ר והחש"ך. אם כן אומרו מאור לבושו נבראו השמים, כאומרו מהאור והחשך, וכאילו אמר מעול"ם השכלי"ם נבראו, כי הוא משותף מזה ומזה. כשתעריכהו למציאות השם ית' שהוא כולו אור ואין חשך אתו, ר"ל ואין סכלות כלל אך יש שכלות לשכלים בערך אצלו. ולא אוכל לגלות עוד כי עברתי את הגבול.

ודע כי הסכלות בחכמה והחכמה בסכלות, יקרא הכל אור וחשך באמיתת לשון הקדש. ואם ירצה השם תבין סוד זה כי הוא עמוק במחשבת. אמנם באמרו כי הארץ נבראת מהשלג כולו, כאילו אמר שהארץ נבראת מחשך לבד, כלומר מכח היוצר. כי היוצר חכם ועל כן יצר החיים. והנה …

… העם ברכתו קללה. ועל זה תדע שאם הכהן בעל מום בגופו או בלשונו אינו ראוי לברך קל וחומר אם הוא בעל מום במעשיו שאין ראוי לברך. ואם במעשיו ובגופו המום פוסלו מלברך כל שכן אם הוא בעל מום ברוחו ובנשמתו ובנפשו, והמום הגדול אשר בנפש הוא הסכלות. ואל יטעך אמרם ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, כי אין זה אמור על כהן הדיוט שהוא עם הארץ או בור כי כהן הדיוט לא נקרא הדיוט אלא כנגד כהן גדול, ושום עם הארץ אינו הדיוט אבל חמור גמור. ואם תאמר לא נאמר על כהן …

ואחר שהודעתיך מה שהייתי מחוייב להודיעו לך מצד אהבתי האמת והאמונה המושכלת, ומצד רצוני להועילך בדרך החכמה, אינו נשאר בעדי עניין תועלתך ואם ישאר בעדך, האשם עצמך ולא זולתך. כי מי שחוטא לעצמו הפסדו בעצמו ולא בזולתו. והסכל כשיכשל יאשים זולתו ולא עצמו, והחכם לא יכשל, ואם יכשל עת מן העתים במקרה יאשים עצמו ולא זולתו. על כן בסמכי על טוב שכלך אגלה לך קצת סודות ורמזים שהם פלאות חכמה ב"ספר יצירה" על דרך ראשי הפרקים ואתה תבינם מדעתך בע"ה.

… והרמז שלום שמו של הקב"ה שנאמר "ויקרא לו יהוה שלום" (שופטים ו' כד') והוא שם לו, תראה במה נכנס ובמה יצא. ואחר שהדבר כן בעת שתכנס הזהר בך ואל תהרוס הגבול הקדוש לעלות אל יי' פן יפרוץ בך עד שתתקדש מכל טומאה. והטומאה הגדולה היא סכלות הלב בהכרת הצורות הקדושות העליונות ובהכרת אמיתת השמות המעידים על מציאותן ועל כוחותיהן ועל פעולתן בכל. ויש טומאות רבות אחרות למטה מאלו, ואם לא תסיר כל טומאה ותטהר בעצמך, וכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, וכל דבר אשר יבוא במים תעבירו …

… את הנשים. ואל יעלה במחשבתך שגעון חוקרי ספר יצירה כדי לברוא עגלא תילתאה, שהמבקשים לעשות כן עגלים הם. ואם רבא ברא גברא ושב לעפרו יש לו סוד ואינו כפשטו. ואשר היה עושה כן במעלי יומא דשבתא לסוד גדול נאמר, ואין המשכיל ראוי להיות כסכל שאין לו מאזני שכל לשקול בם האמת. ו"פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו", ולא יאמין עד שיבין מה מאמין. ואם אמונת הדבר ההוא בלתי אפשרות תבונה והוא חיוב אמונה יאמין וידום. ואם הוא באפשרות תבונה יחקור עד שיבין, ואם חקר ולא הבין ואינו חיוב …

ואמנם אין שום חכם מתאוה כי אם חכמה וכל המביא אליה, כמו שאין שום שכל מתאוה כי אם שכלות. וכבר תפול מחלוקת גדולה בין שתי הקצוות האלו. שהאחת בתכלית המעלה באמת, והשנית בתכלית הפחיתות בלי ספק. והמחלקת היא שהסכל ישבח ענייני השכלות ואע"פ שהוא לא יקראם סכלות, מפני ששם סכלות אצלו ג"כ שם מוסכם מורה על פחיתות גדולה. אבל ישנה לסכלות שם ויקראהו בשם דבר מורה דבר על מעלה אצלו. כמו שזונה לא יקרא פועלו בשם הרשע, אבל יקראהו בשם תענוג גדול אצלו. כן הסכל יקרא הסכלות …

והנה יקרה זה השמור המורגל לפה וללב עד שפעמים רבות לא יבין האדם בלבו שום דבר מכל מה שיוצא מפיו. אבל הוא נשמר בפה מרוב הלמוד, כמו שקורא הזמירות בבית הכנסת בקול ערב ורם, ואינו מבין דבר מכל מה שיוציא מפיו. ועד שהמבין השומע דבריו יחשוב שהצועק ההוא מבין כל מה שמרנן בו. ואמנם הבחינה אצלו שידע אם הוא מבין אם לא, אינה שווה לכל השומעים דבריו. כיצד, חשוב שהבחינה היא לו שתהא בדרכיו אם טעה בפשוטים בקריאתו, שכל מה שיוסיף לטעות יהיה יותר סכל אצל השומע, וכל מה שהבוחן יותר חכם מהנבחן יגדל אצלו סכלות הקורא הטועה.

ורבים מאלה האמונות המשונות איני יכול לפרטם, אבל בכלל הם מפסידים סדר השכל האלוהי וכוונתו. ואע"פ שהם מתקנים סדר השכל האנושי ומערכתו, ר"ל שאילמלא לא צייר הסכל לפי דמיונו ציור הגמול אשר יגמלהו השם ולא צייר עונשו המבהילו, היתה זה סיבה רעה להפסד כל הסדר הראשון. ואם היה הסדר הראשון מופסד לא היה אפשר שימצא הסדר האחרון. ומפני שלא יתגלה זה למי שאינו ראוי, לא הכריח השכל האנושי שהוא המסדר …

… מאלה השלשה המינים אלא כפי הכת שאתה נוטה אל דעתה ושהאמנת מעלתה לפי דעתך. אם למוגשם תשבח המוגשם, ואם למשותף תשבח המשותף, ואם לרוחני תשבח הרוחני. ואמנם ידעתי עוד כי מי שהוא מכת המוגשם יחשוב הרוחני לכופר כמו שמי שהוא מכת הרוחני יחשוב המוגשם לסכל. ואמנם מי שהוא מכת המשותף יטה לכאן ולכאן והוא הנקרא נבוך פעם ישבח לסכל ופעם לכופר. ויחשוב שהוא אינו לא סכל ולא כופר. וידוע שאם ישתדל הנבוך לצאת ממבוכתו ישוב רוחני ואם לאו ישאר נבוך כל ימי חייו. ואין ספק …

אחר שהשלים רזיאל דברי חזיוניו ומראיו שב לחזק לבות המשכילים הנמשכים אחריו והוכיחם וייסרם שלא יתפתו במה שפותו בו הסכלים אשר לא ידעו להבדיל בין ימינם לשמאלם. והם חכמים בעיניהם ולא ירומו בעבור הנסיונות, כי "יהוה צדיק יבחן" (תהלים יא' ה'). והמשכילים ההם הם הכוחות השכליות והם המשתדלים להושיע הנפש המשכלת משאול שואל הב הב. והוא סוד השם הרמוז לשש קצוות שמהם נברא האדם וסוד הניסיון ידוע. ובו חתם ספרו רזיאל ואולי נדבר בו בספר אחר ונשלים זה הספר הנה ונתחיל אחריו ספר "איש אדם" בע"ה.

… המורכב אל הפשוט מספר אחד ואם שנים שנים ואם רב רב ואם מעט מעט על דרך משל. וכן אם נקרב לשם הרבה כפי יכולת טבענו ולמודנו יקרב לנו הרבה ואם נרחק ממנו ירחק גם הוא ממנו כפי רחקנו. והריחוק והקירוב רוחני הוא, והוא קירוב מדע וריחוק מדע שהוא סכלות במה שאפשר לדעתו. וראוי לנו לתועלת הקרבה אליו ית' לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. ועוד צעק על חסרון ידיעת ישראל את השם, ואמר בסוף דבריו אלה עניין גדול וסוד מופלג גלה בו ליודעי האמת וליראי ה' וחושבי שמו. באמרו בשבועה, …