כַּוָּנָה

ומפני שאמרתי להודיע לכל חכם דעת כל הנביאים כולם הראשונים והאחרונים בעניין הנבואה ושדעת אחת שווה כוללת כל הדעות הנבואיות. אומר בזה החלק השלישי שכל נביא שהתנבא מתנבא או יתנבא הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית שבה נבראו שאר אישי מין האדם. וכן כל חכם שהתחכם או מתחכם או יתחכם הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית. אך היא כוונה למטה מכוונת בריאת הנביאים ולמעלה מהכוונה הכללית המסדרת הכל. גם שאר …

וכל אלו הכוונות הנזכרות בזה העניין בכל מקום הן כוונות אלהיות רצוניות שכליות תוריות. כלומר מסודרים בסדרים תוריים לא מחייבות מאתו יתברך הכרחיות עלוליות כדעת הפילוסופים ולא נבדלות זו מזו בהבדל הדברים שמתחלפים במספר אבל כולן בעלי צורה אחת נכללת תחת העצם האלהי שהוא סיבה לכל ואין לן סיבה זולתו.

והכוונה הזאת הכללית שמה התוריי ראשית כל הכוונות ולפיכך אמרה התורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". העליונים כולן והתחתונים כולן. ומפני זאת הכוונה הכללית אמרה התורה, "ראשית בכורי אדמתך תביא". ואמרה, "ראשית עריסתיכם חלה תרימו תרומה". כי חלה לשון …

… ממאה ויבא זה אחוז אחד מן החמישים כמכס. והנה החמישים חמשה הם כלומר חמשה עשרות. והשיעורים משוערים אחד מששים. גם ששים ששה הם כלומר ששה עשרות. והנה היו שרי הצבא שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. והנה שר האלף שר הצבא הגדול בעל הכוונה הכללית. ושר המאה שר הצבא הקטן ממנו פעל הכוונה השנית. ושר החמישים בעל הכוונה השלישית. ושר העשרה בעל הכוונה הרביעית. נמצאו אלה שרים מיוחדים. והיה משה אחד מהם והוא שר ששים רבוא שהם שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. …

… השרים את העולמים כולם על פי הנהגת המידות האלוהיות הוא לבדו ישיג ענייני הכוונות הנזכרות האלוהיות והוא לבדו שאפשר שיתנבא אחר  ההכנה. ואל תאמר אם הכל בכוונה למה תפיל בו אפשרות כי זה לא תבינהו באלף תירוצים עד שתדע כוונתנו במלת כוונה אלהית ובהיותה ראשית וראשית לראשית עד הסוף. ואחרית ואחרית לאחרית עד הסוף.

ידיעה כללית זאת הידיעה הכללית היא כוללת כל הדעות הקודמות וכל הדומות להם ועדיה הגיעה הכוונה האלוהית בבריאת האדם השפל הזה ועליה נאמר: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". והידיעה הזאת היא ידיעת האדם את קונו על פי ידיעת השם המפורש אשר כל השמות תלויים עליו והוא ראשית כל הבריות. ועליו נחקקה רוח הקודש והוא נשמה כוללת כל הנשמות. בסוד "כל הנשמה תהלל יה הללויה". ועל כן אמר הנשמה בה הידיעה ולא אמר כל הנשמה.

… בעת ספרו דבריו שלפלוני קרה כך וכך בענין פלוני ובמקום פלוני ובזמן פלוני ובא לידו המעשה ההוא יום מן הימים ולא נתדמה לו כמעשהו. הנה כל מה ששמע היה לבטלה ולא הועילה לו השמועה ההיא כלום כאלו לא שמעה לעולם. וכן העושה המצוה כשיעשנה באבריו ולבו בל עמה הנה היא כמו שלא עשאה דרחמנא ליבא בעי כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב. ועל כן נאמר "בפיך ובלבבך לעשותו" בפיך ובלבבך תחלה ואחר כך לעשותו. ומה שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" שיראה משפטו, שדי במעשה יעשה כמו שתרצה אין הדבר …

… והמופתים. וכן שאר העניינים כלם המורים פשטי העניינים ואינם זרים לקבלם בשקול הדעת. ואמנם מה שצריך בזה לדבר בו והוא עניין מופלא וצריך להודיעו לכל משכיל גדול מאד לפי כוונתנו ורצוננו ובחירתנו בענייני זה החבור. הוא שנדבר תחלה במהות הכוונה והרצון והבחירה ונשתף ביניהם לפי הראוי ונבדיל ביניהם לפי מהותם ומקריהם. כי הפשטים אין לנו צרך להזכירם אחר שזכרנו מהם בספר הראשון מה שמספיק להביא ממנו ראייה על מה שבא בשאר הספר. כי ממה שזכרנו יבין המשכיל מה שלא זכרנוהו …

והראני להודיעו פה הוא שהכוונה הוא ענין בא אחר המחשבה הנקראת עצה. וידוע שכל עצה היא מחשבה אבל לא כל מחשבה עצה מפני שהעצה היא מחשבה נכונה מתוקנת לפי דעת בעליה והיא שהגיעה אל דבר אחרון מן המחשבות הרבות. והיא שיכוון בה בעליה אל תכלית אחת וישתדל בה להוציא מחשבתו מן הכח …

… תמיד ולפניו מצוייר כמו שהוא אחר שהשיג ממנו מה שהשיג מעט או הרבה. כי טבע החשק הוא מהירות מרוצה מדבקת החשק בין החושק והחשוק. וזהו עניין ההשגה האמיתית המביאה לידי חוזק החשק. ואם כן הנה התלמוד מביא לידי השגה וההשגה מביאה לידי הכוונה והכוונה לידי הרצון והרצון לידי הבחירה והבחירה לידי החיים הנצחיים. ואמנם התלמוד שהביא לידי ההשגה כלל בתוכו תלמוד תורה בחכמה עד שישוב הלומד בה חכם. ובתבונה עד שישוב בה מבין דבר מתוך דבר כלומר שיבין מה שלא למד מתוך מה שלמד. …

… במקום הזה לפי כוונתינו בו והוא שאנחנו כווננו פה להודיע עניין השמות ואיך הם מביאים לידי ההשגה הנזכרת לכל שלם במדותיו עם שלמות יצירתו אחרי למדו תלמוד תורה הרבה עד שיקבל ממנה להיותו בעדה חכם ומבין מדעתו. ואחרי כן יכין עצמו בכוונה חשקיית אשר בחר בה כבר יותר מכל הדברים שבעולם וישיג בהתבודדו להשיגה מה שביכולתו להשיג ממנה. ויוסיף בה תמיד חוזק אחר חוזק כמו שעשה משה רבינו ע"ה בזו ההשגה בעצמה שבה נתעלה והגיע לקבל מהשם הדבור האלוהי פה אל פה, …

… ואמרו "עשר תעשר" עשר בשביל שתתעשר. ואמנם אמרו שהמתפלל הוא יותר חמור מהקורא קריאת שמע ואע"פ שהתפלה מדרבנן וקריאת שמע דאורייתא, והחמירו על זה ועשו חיזוק לדבריהם ואמרו שאפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסוק. ורמזו שיכוון בברכה ראשונה ובפסוק ראשון לפחות, ואם לא עשה כן ולא כיוון לבו לא יצא ידי חובתו, ואם כיוון לבו יצא. והבן מהות השבח האמיתי מדבריהם.

ואומר עתה כי כל כוונתי בזה הספר להעיר בעלי ספרי השמות, על הזיופים הנמצאים בידם, שלא יאמינו בהם עד שיודעו על מה סמכו. ולאמת אמונות השמות האמיתיים המעירים כל ישן משנתו. ואם אוכל עמהם בזה אודה לה' ית' עליו, ואם לאו אודה להש"י על שעזרני …

… דעת בעליהם וגם מעידים על עצמן מאיזה כת הם מכל כיתות המחברים, כי המחברים נחלקים לדעות רבות. יש מחבר מתוך הנבואה, ויש מחבר מתוך רוח הקדש, ויש מחבר מתוך אמונה, ויש מחבר מתוך מחשבה לבד, ויש מחבר מתוך דמיון. ואין הכוונות גם כן שוות בחיבור. כי יש מכוון לתועלת נפשית ולא לאחרת, והיא הכוונה מעולה בתכלית הכוונה משאר הכוונות. ויש מכוון לתועלת גופנית. ויש מכוון לשררה ולכבוד. ויש מכוון להפחית דברי זולתו על צד הקנאה והשנאה בהם, כדי לשבח את חברו …

… ומשקהו על שיהיה בריא בגופו וימצא מזונו לתועלת כדי שיוכל לעבוד לבוראו בבריאות לבד, לא לכוונת השיגו הדברים המתוקים בחוש הטעם לבד, ולא על כוונת שיהיה גופו בלי חולי לבד. בלי ספק שזאת הפעולה ג"כ לשם שמים באמת, כי הכל הולך אחר הכוונה ורחמנא ליבא בעי. אפילו אם יהיו בתוך פעולותיו ובתוך דבריו עניינים שראויים להרחיקם, ובאים במקום תועלת על צד הכוונה הנזכרת או צורך מוכרח אין בכך כלום. כי אין ראוי לשום משכיל לבחון פעולת פועל אלא בתכלית אמיתות ולדון אותו …

… כמוהו בעניין ההוא. ואין ספק שאין בטבע תאות בני אדם להיותם חושקים דבר שהוא אצלם פחיתות אצל מה שהם בו אם אין בדבר ההוא הנכתב תועלת רב או מעט או הנאה רבה או מעוטה. כי התאוה יש לה שמות הרבה וכולם מורים עניין, כגון רצון וכוונה ובחירה ואהבה וחשק וכיוצא בהן. וכל אלה הכללים בשם החושק שהוא כתר עליון לכולם, שאלמלא ההשתוקקות הרב שהוא החושק והוא הקצה האחרון של התאוה, והקצה הראשון לההוא החיצון והשאר כולם אמצעיים בין הרוב והמיעוט. הנה לא היה האדם מתעורר …

… תועלת, ויש מי שכונתו להראות במה שכותב גבורות חסדי השם עם ברואיו ונפלאותיו ומעשיו הגדולים לחכמי הלב, ולהעלותם ממדרגה למדרגה במציאות, ובכדי שיתדמו לו ויכירו בוראם וינחלו חיי העולם הבא באמצעות ספרו הנכתב. וזאת הכוונה לבדה היא אשר נאמר עליה שהיא לשם שמים. וזאת היתה כוונת כל הנביאים באמת, והיא כונה אחת שווה לכולם. אלא שזה הורה הדרך אל הכוונה בקלות, וזה הורה בעומק יותר מזה ובאיחור השגה מפני שלא הגיע למעלת חברו בהוראה ההיא.