כְּתִיב וּקְרִי

… ושאינו ראוי. ועל כן רמז בו "אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא", כי אינו חייב זולתו ידוע ענינו. ועוד זכר החלל והעיר הקרובה ועגלה ערופה. והכוונה בכל לאמר בלשון הקדש במקומו "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". שפכה כתי' שפכו קרי. ידינו מלא, יד אחת כיד רבים כשפיכות דמיו. "כפר לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן דם נקי בין עמך ישראל ונכפר להם הדם" ואומר "אתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני יהוה".

… אנכי, גם אני, משותפות פעם לזכר ופעם לנקבה, זה היה להעלים הסוג המופלג הנזכר. וכן מלת את הרגילו גם כן חכמי הלשון החרזנים שיתופה לפעמים לזכר ולפעמים לנקבה, מפני מצאם זה בספרי הנביאים בקצת מקומות. וכן מלת היא כבר הרגילו גם כן הנביאים לכתוב אותה בו' ולקרותה בחיריק, או לכתבה בי' ולקראה בשורוק. ומחליפים בקצת מקומות מלת היא במלת הוא ומלת הוא במלת היא. וזה גם כן לסוד גדול מופלא. וגם יקרא עוד במקומות שיכתבו נער מבפנים ויקרא נערה מבחוץ וכיוצא בזה בדברים רבים שמשנים העניינים …

… לו שיש לתולדת אלה השלשה י"ג שנה בזמן הנרמז פה למעלה. ואמר שעתה גוברים תמיד אצלו אלו המרגלים השלשה וקראם כן מלשון הרגל כלומר הם מתחזקים אצלו בהרגל ובלמוד. ועוד העירו וחדש לו שם וקראו זרובבאל בן שאלטואל וכתוב בו"ו ונקרא ביו"ד. והנה נקרא כן להורות שהוא יחתום לו רזא בלבו שהוא עניין תולדה מאל עליון, שכן אַלְטוֹ בלעז עליון גם אַלְטֵי עליונים וכן אלטוש עליונים. הודיעו שהוא יגלה לו סוד הכוחות הפועלים במציאות על פיו וקראו אז שלוחי …

… לבקר וזה לערב. ואמר על שם בן ד' מלא, שראוי לכתבו בשם אד"ם מלא עד שלא יכתב ד"ם, וזה יהיה עם ואו בלי אלף, ובאלף התפלל על הסרת עפר מעינינו. כתב תו של תור בעלת שתי צורות להורות על כפלה תור לתורה ותור למלכות. ממני כתוב וממנו קרי, אמון זמן ה' מפה ספירות וה' מפה ספירות אך אמון באמצע.