כֹּהֵן גָּדוֹל

עשרה שמות שהיה כהן גדול מזכיר ביום הכפורים. וכל עשרה כנגד עשרה הקונים נמשכים אחריהם. וכן עשרה שהם עצם אחד. ותשעה מקרים במאמרות הפילוסופיות. ורבו העשרות בזה המין והם ידועים. גם כל העשרות הנמדדות והנשקלות נכנסין תחת זה הכלל. כגון המספרים מאחד עד עשרה ומעשרה עד מאה וממאה עד אלף ומאלף עד רבבה וכן השאר כולן עד אין קץ.

והן שרשי השרשים. והם עשר נפשות יהודיות של עשרה אנשים מתפללים לשם יתברך תמיד במניין שלם תשעה מתנהגים ואחד חזן מנהיג אותם. כי על פיהם הכל מתגלגל אבל לא כל עשרה משלימים הכוונה הזאת כי אם עשרה שיש בהם כהן לוי וחזן ושבעה מישראל כל שכן אם כולם לויים או כולם כהנים וכהן גדול חזן. כי זה תכלית השלמות ועל תנאי שיהיו כל העשרה הנזכרים יודעים את השם לשרתו ולברך בשמו. ועל כל תנאי צריך שיהיה החזן יודע את השם בשם. הנה כבר התבארו לך תשעים ספירות המתגלגלים במציאות מעשר לעשר ושים לבך להבינם יפה.

… ושמא"ל שמא"ל וימי"ן והחבור או"ת וסי"ד סי"ד ואו"ת והם אות חקוק על יסו"ד. והסוד פ"ו פ"ו פני"ם ואחו"ר מ"ח ול"ב מלאך ושר. והנה "אמר ליי מחס"י" עד "כי אתה יי מחסי" (תהלים צא') שהם משני הצדדים זה מפה וזה מפה. וסוד כה"ן גדו"ל ועל פי"ו כ"ל חכ"ם מחכי"ם.

… המתפללים, ויש מי שרואהו מלובש בלבוש שופטי המדינה והם המתפלספים, ויש מי שרואהו מתלבש בלבוש אנשי חצר המלך והם המתחילים בתכלית, ויש מי שראוהו לבוש בלבוש יועצי המלך, ויש מי שרואהו ולבושו ובגדיו בגדי מלכות ולובש כהוגן בגדי כהן גדול ומוכתר בכתר מלכות שהוא כתר (מחקו מלה). ובין אלה המינים השבעה על דרך משל המלבו"ש שסודו החשמ"ל מעלות רבות מתחלפות לפי כח התחלפות ענייני כל מין ומין מהן.

… בטבע. ועל כן יעמדו כנגדם בהפכם, והנה "אבני שהם ואבני מלואים לאפד ולחשן". והם י"ב אבנים והשמות נכתבים עליהם (...) באמת הרי א"ו א"ו ו"א (...) אחת עד י"ב שמות לי"ב אבנים (...) לאוי"ב ידע זה וישמר ממונע (...) כח שמות ב"י אשר על לבו של הכהן "לזכרון לפני יהוה תמיד". ונאמר "וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ …

… בסוף "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַ"ם שׁופְכ"וֹ". בד"ם כשו"ף אשר הו"א מכש"ף. והיות הרוצח בשגגה בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול. הרב ביאר סודו במורה צדק, רק ביארו לפי פשוטו, אבל לפי נסתרו צריך שתדע מי הוא הכהן הגדול, והוא מלאך ההויה המניע מאכ"ל הכב"ד הנקרא מלא"ך הכבו"ד. כי הגדול הגד"ל כתיב ובידו דג"ל ההכנה ולו גד"ל ההכנה והוא …

… ונאמר "יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו" (משלי א' ז'). ועם כל זה כבר אמרו עוד, אין מעשה מביא לידי תלמוד אבל תלמוד מביא לידי מעשה. ומכל אלה הפנים צריך הרוצה לבוא אל בית המקדש ולהיכנס לפני לפנים, להתקדש בקדושת כהן גדול וללמוד וללמד לשמור ולעשות עד שישלם במדותיו ובדבריותיו, ואז יתבודד כדי לקבל השפע הנבואי מפי הגבורה.

… כהנים נאמרת בלשון הקדש כמו שנאמר שם. ברכת כהנים כיצד, במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו, במדינה נושאין כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט' כב'). וכבר התבארו אלו הדברים בביאור רחב בתלמוד. ואמנם אנחנו נאמר תחלה מהו חומר הברכה ומה היא צורתה …

… כפי מה שרמזו הרב בספר האהבה בפרק י"ד בסוף הלכות תפלה, וג"כ אמר הרב ז"ל כיצד היא ברכת כהנים במקדש. הכהנים עולים לדוכן אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהם פשוטות, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. ואחד מקרא אותם מלה מלה כדרך שעושים בגבולין עד שישלימו שלשת הפסוקים. ואין העם עונין אמן אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין ברוך אתה יי' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ואומרין …

ואחר שהדבר כן ויש שמות של השם שהם מתחלפים בקדושה והיה שם העצם יותר מקודש מכל שמותיו ית'. ואין אדם רשאי להזכירו אלא במקדש, וכהני השם המקודשים לבד בברכת כהנים וכהן גדול ביום הצום שהוא יום קדוש. הדין נותן שהשם ההוא שנאמר עליו "ליראה את השם הנכבד והנורא" (דברים כח' נח') נקרא קדש קדשים וקדוש ומקודש. ומפני שהשם הראשון של ארבעים ושתים שהוא א'ב'ג'י'ת'ץ' סודו ו"ך והוא מיוחס לשם העצם וסודו שם עליון …

… ואע"פ שהוא שם נגזר משם אחר, והוא שם אדם שנגזר מאדמה. ועל זה הסוד נאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב' יא'). ומהופך הוא האד"ם. וסוד "וביד", שם הקודש המורה עליו יהו"א. וסוד שם הנביאי"ם חכמי"ם והם כס"א הכבו"ד והוא סוד כה"ן גדו"ל, המדבר עם הנביאים בצורת האד"ם הנבי"א. ואם כן תדע לך לפי זה שאמרנו, ולפי שהאמננו שהתורה ברואה, ואם קדמה לעולם אלפי"ם שנ"ה מלפנ"י הא"ש, והאותיות נבראות גם כן, שעכ"פ לא יתכן להורות על עצם השם באותיות ברואות, אבל יורו על חיוב …

… הטוב על יצר הרע כמי שרוכב על גמל גדול ומנהיגו תמיד לרצונו כאשר יחפוץ. ולא ימצא שום מונע מצדו על כלל ההנהגה ועל חלקיה, וינהיג העניינים כולם לפי צרכו מהם ולפי תועלתו האמיתית בהם. הנה זה האיש אשר זה תארו כבר לבש בגדי מלוכה ושמש בכהונה גדולה לעבוד את קונו מיראה ולדבקה בו מאהבה, ונתן כתר התורה על ראשו לנצח נצחים בעבור הנצחון הגדול אשר נצח מלך גדול, והוא היה ילד מסכן וחכם. ועל זה והדומים לו נאמר "חונה מלאך יהוה סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד' …

… בש"ם. הנה יצא מהם כלל אחד יותר נפרט, והובחר והובדל לעבודה מיוחדת מובחרת מובדלת מעבודת הכלל הראשון, ומעבודת הכלל השני. והכלל הא' כולל ע', והכלל הב' כולל י"ב, והג' הוא שבא אחד מי"ב, והד' הוא משפחה אחת משבט, והאחרון הוא איש כללי והוא הכהן הגדול מאחיו, ואינו משתנה כי אם בדורות. כן במציאות הכלל הראשון רוח כללי והוא רוח הקדש, וממנו רוח פרטי, וממנו ומהפרטי מים, וממנו ומשני הפרטים א"ש, וממנו ומשלשתן יסד מעונו.