כֶּסֶף

… כענין פישון בעצמו ואמנם אמרו במקום ההוא אשר שם הזהב "וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם", יעיד שזה המקום הוא המעולה שבם שהרי לא זכר כזה בחבריו. וידוע כי שם זהב נגזר מן זה אהב והוא בגימטריא גם כן אהוב. וכן כסף מלשון כוסף, והמדה מפני שהכל אוהבים הזהב ונכספים אל הכסף. ואמנם נחשת נגזר מן מנוחה ומן שיתה ששניהם נחים. וכן ברזל נגזר מן בריה ומן זול כלומר בריה בלתי יקרה בריה זלולה בזויה. והנה בדיל נבדל ממעלת חבריו, גם עופרת גזרתו …

… למשכב זכר". וצוה להחיות הבתולות כולן וצוה לנוגע בחלל להתחטא ביום ג' וביום ז' והבגדים והכלים, ורמז על החטוי "זאת חקת התורה" בעניין אפר פרה בעבור מי נדה המזכים העולם כולו. והטהרה שני מינים באש ובמים, כאמרו "אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת". הנה זכר כל מה שעובר באש והם ז' מיני מתכות כי המין הז' שהוא כסף חי איננו עובר באש כי הוא ניתך תמיד בטבעו ואינו צריך התכה. והוא כבד מאד בעצמו ואין טבעו להתקשות ובורח מן האש והוא בצורתו …

… לא. ואתה יודע כי עניין בלבול הדתות והדעות והאמונות הוא נמשך אחר החומרים והצורות והזמנים והמקומות והמקרים המתחדשים, כי אלו העניינים לא יתכן שאיש מן האישים יהיה בלעדם. וכאשר התחייב ערוב ביסודות והורכבו ושבו זהב וגם כסף ונחושת וברזל ועפרת, והתבלבלו והתערבו יחד כדי לחייב את ההפסד, וכן בצמחים וכן בחיים וכן במדברים לפי היצירה הטבעית. וכן התחייב גם כן זה העניין בדתות, שהתבלבלו והתערבו זה בזה. עד שאפילו הדת הקדושה ערבבוה ובלבלו רבים מבני אומתינו …

והנה סוד כס"ף וזה"ב, סו"ף הכז"ב והוא נכסף ונאהב לעובדיו, הפך ממה שהורנו השם בתורת המשכן בעניין "ויקחו לי תרומה" (שמות כה' ב') באמרו "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת" (שם). והיא התמורה להפך כח האילן שהוא בבריאתו הפוך. והשפע …

אלה כולם פלאי פלאות, וסוד תנועת הלולב הוא שנאמר בו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. באחת, אות אבא, באבות, גשם חכם, תהו, אתי, האותיות תאות ה' התאות, מעלה מוריד, מוליך ומביא, למי שארבע רוחות שלו והנו יחד הכסף והכשף. וסודו צירוף הכסף והזהב, אתי עצה, הכסף אתי, והעולם הבא אתי, תהו ונקדה, יד הלשון העליונה. ואמנם צורת הפסוק מופלאה ואינו מאלפא ביתות של השירה, זה הפסוק אבל חותם להם. וסוד מעלה ומוריד, שמספקת התנועה בם מעלה ומטה, והם זה כלומר מטה …