נֶדֶר

וכן מה שאמר בסוף זה "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבתֵיכֶם לְעלתֵיכֶם וּלְמִנְחתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם". כל אלה כבר התבאר עניינם בספר שקדם לזה ודי במה שאמרנו שם. ואמנם כל מצות אלו באות לעמוד כנגד הגשמיות הכשפניות הנקראות גופניות כמו שנאמר בם "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה".

הנדר והשבועה נקראו אִסָּר. ועניין שאוסר עצמו הנודר והנשבע ממה שלא אסרתו התורה. וע"כ נאמר "כי תדור נדר ליהוה" כשתדרנו "לא תאחר לשלמו". ונאמר "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" (קהלת ה' ד'). ועל כן אמר בטוב האומר טוב מזה ומזה מי …

… שאין ראוי להחזירו לאחור כלל. וזהו עמך ישב בקרבך וכו', והקדשה והקדש רמז לנפשות שלא תזנינה ולא תנאפנה וליצרים שלא ינאפו ולא יזנו. אך כל אחד יתחבר לאחד הראוי לו ולא לזולתו. על כן אמר זונה ומחיר כלב הרמוזים הם תועבה לקבלם על נדר כי כחם נמאס. "כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם" ששניהם הם זונה וכלב קדשה וקדש. כי הקדשה זונה והקדש כלב, וקראו כלב מפני שהוא חם מאד ויקשר בעת זנותו וכן זה נקשר בזנות. ותדע זה מאמרם ז"ל שלשה שמשו בתיבה ושלשתן לקו, חם נתקלל …

וסוד לנכר"י לרע מרע תשיך ולאחיך לא תשיך והברכה תקבלה על זה מהשם "למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידך" וגו'. הלמד רמז לכח התלי שהוא הנחש הנושך החוזר לאחור לפי כחו העליון ומעיין בתחתונים למפרע. הנדר ראוי לשלמו וכל שכן האלוהי. "מוצא שפתיך תשמר" מ' ריש שטה. ביאת הכרם רמז ידוע בביאת השדה והוא כח היין והלחם. וכבר נגלה כחם ממלך שלם על כן המותר אסור ואכילת ענבים בתאוה לשבע מותרת על דרך סוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. "ואל …