נִמְנַע הַמְּצִיאוּת

9 הפניות ב־3 ספרים

מפתח השמות

עמ' טו§13

שימצאו העניינים ההם הנחשבים לפי יכולת השם על דרך גזרת חכמתו או על דרך פלא. ויקרה זה לרוב החכמים מפני שלא נשלמה החכמה האנושית אצלם בידיעת דרכי השם. והנה העניינים הנמצאים מחוייבי המציאות בבחינת סבותיהם והנעדרים נמנעי המציאות בבחינת אמיתת הנמצאים המורים על העדר הנעדרים בטבע מכל המציאות והאפשריים ג"כ הם שהם היום נעדרים בפרטי מיניהם אבל כלליהם נמצאים בחיוב המציאות.

סתרי תורה

עמ' קצח§323

דבר ממנו. ולזה נאמר שזה הרצון משותף בדעת וזה משותף בדמיון בלא דעת. והרצון נולד מכח התעורה וממנו שלשה חלקים. האחד אלוהי והאחד אנושי והאחד בהמי. והנה שם הראשון חשק שכל מחוייב. ושם השני אהבת בחירה אפשרית. ושם השלישי תאות טבע נמנע. והחיובי הולך וגדל, והאפשרי פעם הולך וגדל ומתקרב אל החיובי, ופעם הולך וחסר ומתקרב אל הנמנע, והנמנע הולך ופוחת.

מפתח הרעיון

עמ' קמב§17

השתדלותה בחקירתו. וכן כולם אחד אחד בעת השגתה יהיה הדבר מחויב, ובעת השתדלותה יהיה אפשר אצלה להשיגו, כלומר יהיה בכח קרוב או רחוק. ובשובה להשתכל ישוב בפועל. כל זה יקרא אפשר, כל עת היותו בכח קרוב או כח רחוק. והנמנע אצל הנפש הוא מה שאין בטבעה להשיגו כלל בשום דרך מן הדרכים בהשגת מהות הבורא ית'. שזה נמנע בטבע מכל נברא. ובהשגת תכלית אחרונה לפעולותיו, ובהשגת מספר פרטי מיני בעלי חיים ואפילו כלליו וכללי הצמחים, והשגת תכלית זמן או תכלית מספר או תכלית רוחק העולם, ר"ל גובהו או

עמ' קמג§18

הנפש כי אם על דרך אחת לבד משלושת הדרכים הנזכרים, והיא האפשרית לבד. גם לא יענישנה כי אם על זו הדרך בעצמה, ר"ל שאין שֵם גמול ולא שֵם לעונש נופל על שני דרכים. וזה כי הדרך המחוייבת היא הגמול האמיתי לנפש, והדרך הנמנעת היא העונש לה בלא ספק, והדרך האמצעית שהיא האפשרית היא שיאמר עליה אפשרות השגה, וכן אפשרות גמול ועונש, אם השיגה (נגלו לה) [נגמלה] בדרך המחוייבת, ואם נמנעה מהשיג הנה נענשה בדרך הנמנעת. והגמול תענוג וחיים וקבלת הנאה מזיו השכינה

עמ' קמד§23

בעניין הנמנע אמרו

עמ' קמד§24
מציאות דברנמנעשימצא
ומציאות דברנמנעשלא ימצא
ומציאות דברלא נמנעשימצא
ומציאות דברלא נמנעשלא ימצא
עמ' קמו§27

נמנע שימצא. הנה שתי הדעות הפכיות ואחת אמצעית ביניהם נוטה לזו ולזו כמי שהאמין שהעולם מחוייב המציאות מהשם ית' שהוא סבתו ועילתו תמיד במציאותו ית'. וזו אמונת כל הפילוסופים או אמונת רובם. ויש מי שהאמין הפכו והוא שהעולם נמנע המציאות התמידי כתמידות השם ית' אבל השם בראו וחידשו יש לו היום כך וכך שנים במספר. וזו אמונת כל המדברים בעלי הדתות או רובם. ויש מי שהאמין הבינונית בין שתי הדעות והוא שהעולם אפשר המציאות כלומר אפשר אצל דעתו שמה שהאמינו

עמ' קמט§30

ונשוב לומר שהתועלת הגדולה המגעת לנו מן מחוייב ואפשר ונמנע כבר התבאר, והוא בידיעת ההבדל שביניהם. ודע להבדיל בין מה שהוא מחוייב שימצא, ובין מה שהוא אפשר שימצא, ובין מה שהוא נמנע שימצא. ואם נחליף הדיבור זה בזה וישאר העניין די לנו בו. אין הכוונה תלוייה בדיבור לבד כי אם בהבנתו אחר שימצא בפה בדיבור הלשון, או במחשבת הלב בציור הנמצא בכתיבת הספר.

עמ' קנ§31

את כולו. כי האדם עולם קטן כמו שנאמר לפנים בע"ה. ודע שלא ימלט שום עניין משני דברים אלו. והם היות העניין ההוא הנקרא בשם מן השמות, או מחוייב המציאות והוא מחוייב להיותו נקרא בשם כדי להורות בו על מציאותו, או נמנע המציאות. ואם יקרא בשם כדי להורות בו על מציאותו או נמנע המציאות, הנה כמו שאמר שמציאותו שקר גם שמו הנקרא לו הוא שקר. שבדהו הדמיון השקרי והדבור המולידו המפיח כזבים. על כן לא נשגיח בשם מן השמות עד היותנו משיגים הנמצא