נֶפֶשׁ חַיָּה

וכבר הודעתיך הדעות הנמשכות אחר אהבתו שהן על צורות דומות לשלשת צורות כחות האדם. שהם, כח הצומח אשר בכבד, וכח החיים אשר בלב, וכח השכל אשר במח. וכן הלמוד מביא את הלומד לאהוב את קונו לפי צורך כח הצמיחה הוא הנק' תלמוד תורה בידיעת המעשים. והמביא את בעליו לידי אהבה אלהית מוגברת הוא הדומה לחיים והוא חקירת חכמת השם בפעולותיו מצד …

… מורים על מערכות אותיות נבדלות בשלשה מינים אלה מאלה והם בסימנים משולשים כ"ב למכתב כ"ב למבטא כ"ב למחשב, כולם דומין לשלשת מיני הנפשות. לצומחת ולחיה ולמדברת. לצומחת חתומים עליה אותיות אהו"י בדמות הנכתבות. ולחיה חתומים עליה ד' אותיות אהו"י בדמות הנבטאות. ולמדברת חתומים עליה ד' אותיות אהו"י בדמות הנחשבות.

ולפיכך נאמר כי התחתונים תמים, ועוד כחה (של הנפש) מתפשט ומתעלה ושוכן בלב ויקרא חי והוא פעל נפשי שני לראשון וכעדות הקבלה התוריית. כי הצמחים כולם אינם צריכים אל גלגל חי שהרי נבראו ביום השלישי לפני הכחות הגלגליות החיות. אבל החיוני צריך אליהם מפני שהם נבראו ברביעי ונפש חיה נבראת בחמישי. ובששי אחת מימיית (מיסוד המים) ואחת ארציית. ואם כן הם שני מינים חיים, האחת שרץ נפש חיה מימיית והמה עפריית רקקיית נוטה לארציית והשנית נפש חיה ארציית.

והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחוּתם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש"ך שנאמר "חשכת מים עבי שחקים" (תהלים יח' יב'). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.).

ודע כי סוד 'שר"ץ נפ"ש חי"ה' הוא אצל המקובל השלם גדול מאד וסודו האחד 'שר"ץ מכי"ר החפ"ץ', והוא 'ת"ג שומ"ר טפ"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי"ם ד"ם וד"ם, וכן "שרץ נפש חיה" בגי' א"גם, שסודו ד"ם כולל א"ב א"ם. והוא שם המפורש מלא במבטאו, כי 'נפ"ש חי"ה' …

ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ושמה נחלת גוים וחתום עליה 'חלון תגים' והיא 'הטפ"ה הבתול"ה' טפ"ה קרואה נפ"ש חי"ה. וזהו "תוצא הארץ נפש חיה למינה" (בראשית א' כד') הארץ הידוע, וסימן ארץ אלף מאתים ותשעים והיא ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שהיא ל"ב העולם. וזהו "מבכ"י נהרות חבש" (איוב כח' יא').

ודע כי כשתחבר נפ"ש חי"ה מימיית עם נפ"ש חי"ה ארציית תמצא ביניהן תכלי"ת ההבד"ל. אך לשתיהן רשו"ת באות תאומים כלומר שהם אותיות בטבע כלומר אותיות טבעיות בעולם ובשנה ובנפש. אבל הלשונות הן הסכמיות, וצורות אותיותינו וחבור לשונינו לבדם פעולות אלוהיות. ושתי הנפשות …

… שלוחיו והוא שנרמז בעניין כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'. ואנשים בני בליעל שהם אנשי עיר הנדחת הם שלוחיו כי הוא כך שמו בליעל אשר אינו מבני עליה. אבל הוא יסו"ד לל"ב יורד לשאול תחתית לארק"ע לקבר ושוב אינו עולה. וזהו יצר הרע שהוא כח גופני ושמו נפש חיה שנאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה". וכן אמרו "ישרצו המים שרץ נפש חיה".

וכל המאמין שהנפש החיה שהיא המרגשת נשארת אחר המות הוא העיור שזכרתי. והחושבים שיקום בתחיית המתים ויקום יצרו הרע עמו אין למפלתו כי יצ"ר ר"ע הוא רש"ע. והכתוב אומר "על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים" (תהלים א' ה'). וחכמי האמת ז"ל אמרו תחיית המתים לצדיקים בלבד. …

… אחת. ספ"ר כריתו"ת חסר ו' כתיב סת"ר נסת"ר גט שמו אגרת שמו ספר שמו. ועל כן כותבין את שלשתם באמרם ספר תירוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין. וגרושה שהיתה לאיש אחר "לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה". זה סוד הנפש החיה עם המדברת שגרשה כח שכלה ונבעלה לזולתו הנה עבדה ע"ז ואינו יכול להשיבה כי הנבעלת לערל קשה להפרד. החתן "נקי לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". סופי תיבות נק'י יהי'ה לבית'ו שנ'ה שם המיוחד חתום בו ומה יעשה יהפ"ך כ"ל האותיו"ת. "ושמח …

… יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר". למבו"ל בגימ' חמ"ס והרמז "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". ונאמר "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ". ראה היות הקש"ת שהיא השר"ש למציאות נפ"ש חי"ה והוא סוד ש"ש כנפי"ם החתומים עם חצ"י הש"ם והוא הסוד כלו. ומן הקשת תכיר סוד של אלהי"ם המורה על מדת הדין הקשה בסוד שתוף שני כחות יחד ל"ב ומ"ח מ"ח ול"ב. אשר שניהם הם שני מלאכים דיינים על ענין הזר"ע שהו"א …

… כחה מפני שנעצרה. גם יש לרצון כח לעצור הנשימה רגע קטון ולא ימות החי בעדו לבד אם ירצה להמית האדם עצמו יכול לעשותו ברגע לעצור נשימתו בעת הראוי ליציאה ומיד ימות. מפני שבנשימה תלויה רוח החיים והוא המשכן שלה. ודומה נפש החייה בזה על דרך משל בהיותה קשורה ועצורה באויר הפנימי הנקרא פתיל תכלת בלשון התורה לעוף פורח בעל כנפים שנאסר בתוך הכלוב שאם יפתח לו פתח שיוכל לצאת ממנו, מיד הוא יוצא ופורח ובורח לו. וקשר הנפש הזאת באויר כקשר האות בנקוד בעת …

… משיג חי. כי בעלי חיים רובם משיגים ומרגישים ורובם מדמים גם כן, אך אינם לא מדברים ולא משכילים, ואין נפשותם שמימיות כי אם יסודיות. והעד התורי בצומח, "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו" (בראשית א' יא'). ובחי, "תוצא הארץ נפש חיה" (שם כד'). אך באדם, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (שם כו') לא מן הארץ לבד. ואם כן המעלה העליונה במציאות היא השכלית, והיא שנית למשכלת. ועל כן שב לאיוב עניינו לומר "למשנה" ושב משכיל ושכל אחר היותו מושכל ומשכיל, …

… החיות בשתוף שם רוח כאמרו, "על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ'). רו"ח אופני"ם, פני"ם ואחו"ר ובהיות רו"ח החי"ה באופני"ם, חזר"ו הפני"ם בחי"ה, ויהי האדם לנפש חיה וחזרה חיה בפנים בעינים. והאופני"ם ינשא"ו לעמת"ם, לא ישא"ו פני"ם מעו"ן המו"ת, ולפני"ם ה"ם ישא"ו את עונ"ם. ינשא"ו לעמת"ם, ינשא"ו מעלת"ם, ע"ל אמונ"ת שמ"י, כי אינם מכירים מהותם ואינם משיגים מעלת אשר יצר את האדם בחכמה. על כן אינם …

… והנה אלהי"ם סודו הוא הטב"ע, ועל כן זכר נפש מדברת לבד. ואע"פ שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז'), והנה אמרו חכמינו ז"ל כי מה שאמרה תורה "תוצא הארץ נפש חיה למינה" זו נפשו של אדם הראשון (ב"ר ח' א'). ותרגום לנפש חיה לרוח ממללא, ר"ל נפש מדברת. וכבר כל זה אינה שוה כי האדם חי ומדבר וגבר.