נֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת

14 הפניות ב־4 ספרים

מפתח התוכחות

עמ' נג§50

ראה פלאות התורה ואיך גלתה מהותינו מצד החמר הקרוב לבעלי חיים ומצד צורת החמר הקרובה אשר היא כח מכחות השדים. וצריך לכפר בהם כפרות ידועות כדי שלא יגיע באמצעותם נזק לנפש המשכלת מצד היותם מונעים ממנה כח השגתה את קב"ה ואת מדותיו ופעולותיו בשמותיו שבם הכל נברא ונכתב ונחתם. לפיכך התיר הבשר והדם אסר ואמר "ועשית עלותיך הבשר והדם על מזבח יהוה אלהיך.. והבשר תאכל". הנה הבדיל בין הבשר

עמ' סו§63

ושברונו היא זביחתו. והנה בעל הדע"ת הוא א"ב בי"ת די"ן מצד כח הדעת שבו, והוא שלבו דואג בקרבו ואשר איננו נשבר הוא בעל מום ואל ירצה לקרבן אשה. ושבירת הלב היא תקנתו ככריתת ברית מילה שהיא תקנת טבעו הקשה והרע. ושבירת היצר היא תקנת הנפש המושכלת, וקשיותו הוא שרש המום. ודע כי הטב"ע כלו מו"ם.

חיי הנפש

עמ' א§4

שוב וראה תורת ה' תמימה, המצויה לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה, הלא בצל הכסף צל החכמה, פתח פיך ויאירו דבריך, יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך, ואען ואומר הן לו יהי כדבריך. ואפתח את פי בלתי משלים וחידות, להציל הנפש המשכלת מן היסודות, ההוות הנפסדות, ואגיד לה סודות, ונוראות עתידות. ואחבר ספר זה לגלות בו קצת עניינים נסתרים לנסיכים, הם בני ישראל אשר כולם בני מלכים, כאשר ליקטתים ממאמר מורה הנבוכים. ומספריו מניתי בכללם ומסרתים ביד אשר

עמ' ד§14

נכון יפרשם, ומלבו בכל עת יחדשם, ויכתבם לו לזכרון ולשם. גם באזני המשכילים בכל יום ויום ילחשם, האיש לבדו הוא תמיד עם השם, ונצחי בשם. על כן העירני לבבי, לכבוד אלהי אבי, אשר שם רוחו בקרבי, ורוח יי דבר בי. לכתוב ספר זה להחיות בו הנפש המשכלת, אשר עליה התקוה והתוחלת, להמציא לה כבוד והוד בכח אשר בו התועלת, להנחילנה הממלכה והממשלה אשר ירשה קהלת. והיא החכמה האלהית העליונה, המשפעת כל תבונה, ברחמים ובחנינה, וחוננת מדע והשכל ובינה, על דרך נדיבות

עמ' ז§18

דעת, ודעתן של נשים קלה. והחבור מנהיג ונהוג וכן במורגש. והנה האדם מורכב מכל חלק וחלק, כי הנפש כל ואינה חלק, והגוף חלק ואינו כל. ואם הנפש חלק היא מצד התחברה בגוף, וכפי חבור הגוף שהוא חלק עם הנפש שהיא כל יהיה דבוק בנפש המשכלת שהיא כנגד השם חלק עם השכל שהוא כל, אחר הפרדה מחלקי הגוף ומכל כוחותיו.

עמ' נג§71

הצדק שהוא חיים הוא גמול לנפש והרשע הוא מות הוא עונש לנפש. ועל זה נאמר בדבריהם ז"ל "צדיקים אפילו במתתם נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהם נקראים מתים". והגוף החי הוא (אמת) [המת] הרשע שמאתו בא הרשע ר"ל החומר. והנפש החיה המשכלת הצדקת והיא קיימת נצחית בחיותה ומאתה בא הצדק ר"ל מהצורה הנפשית השכלית כמו שרמז הרב ז"ל בחלק ג' בפרק ח' ומהמקומות אשר העירותיך על אלה תבין כל הכוונה.

עמ' ע§94

על אש לבנה לפי היצירה טרם נתינתה והיא בלוחות ובספר תורה כתובה בדם ובדיו כי מהדם אדם חי בנפש חיה "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב' כג'). וגם "הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז' יא') ו"נפש תחת נפש" (שמות כא' כג'). ומהדיו אדם מדבר בנפש המשכלת, כן צריך שתבין סתרי תורה לפי הקבלה. והעד שמצות ציצית ומצות תפילין ומצות רבות בא בהם עניין הזכרון.

עמ' פ§104

שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וכן פירש הרב כל זה בפירוש יותר רחב מזה בפרק חלק. והנה אם כן תענוג הנפש כתענוג המלאכים וכתענוג השם ותענוג חכמי הנפש בחייהם קרוב לתענוג הגלגלים, שגם הם בעלי נפש משכלת. אלא שאנחנו יוצאים בשכלינו מכח לפעל. ועל שהעולם הבא אצלנו בכח ובפעל הצעתי זאת ההקדמה.

עמ' פג§107

שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וכן פירש הרב כל זה בפירוש יותר רחב מזה בפרק חלק. והנה אם כן תענוג הנפש כתענוג המלאכים וכתענוג השם ותענוג חכמי הנפש בחייהם קרוב לתענוג הגלגלים, שגם הם בעלי נפש משכלת. אלא שאנחנו יוצאים בשכלינו מכח לפעל. ועל שהעולם הבא אצלנו בכח ובפעל הצעתי זאת ההקדמה.

עמ' קטז§164

כותב אדם דבר מהם אלא היה מוסרם פה אל פה בקבלה מספקת לראוי. אלא שהרב ז"ל בחן הרבה מחכמי דורו מאותן שחשב לקבל מהם קבלות נפלאות וחכמות אמיתיות ומצא בפיהם קול ורוח ודבור, אבל לא רוח הקדש ולא דבר יי'. וראה שהקבלה האמיתית האלהית המחיה את הנפש המשכלת כמעט קט נשכחה מן הדור ההוא ונפסקה לגמרי ואין משגיח אליה.

סתרי תורה

עמ' קט§186

בו האור אז מה שלא היה פועלו מקודם לכן בו, כי הפועל מהאור הבא עליו הוא שווה אצלו עם אותו שהיה פועל בו לפני זה. אבל הוא אשר קיבל האור התחדש בעיניו דבר שלא היה להם כי אם בכח מצדם, ואם היה בפועל מצד האור. כן השכל בעצמו שווה הוא לנפש האדם המשכלת בכח כמו שהוא שווה לה כשהיא משכלת בפועל, אלא שנתחדש בא דבר שלא היתה מכרת והכירתו. וכבר התבארו אלו העניינים כולם בספרים רבים מספרי החכמה, וזה שזכרתי בהם היה לעורר שכלך אל שיש דבר אחד אתך נמצא בכח, ובו נתלית

ספר המליץ

עמ' כ§19

ברוך משנה הבריות. ושלשתם מיני קופים הם וכל פעולותיהם דמיוניות והאיש עמהם הוא כמי שמצא עצמו ביער לבדו שיודע שאין שם איש זולתו וגופו מסוכן בין החיות הרעות הנמצאות תמיד ביער. אבל נפשו אין להם יכולת עליה והיא הנפש המשכלת הנשארת אחר חיות העולם הזה. ואמנם מפני היותו ביניהם והיה ממינם ומהם וכאחד מהם, והיום בשכלו נתעלה ממינם ונתייחד מהם ושב מין אחר אלוהי אחר היותו אנושי.

עמ' כג§23

היותך יודע כי הדם הוא הנפש, ועם היותך יודע כי הדעת הוא כולל תאות המשגל. כגון "וידע האדם עוד את אשתו" "ולא יסף עוד לדעתה" וכן רבים אין קץ. ואלה עם המחשבה הם ארבעה ושבו ביסודות השלשה שהם עם הארץ ארבעה. והרוחות עם הנפש המשכלת ארבע, והמאורות שלשה ועם המזלות ארבעה. ועוד כולם חמשה מינים, ב' מאורות וב' מיני כוכבים עומדים ונבוכים והתלי נמלך על כסאו מכריע בינתיים. וכן המשכנות חמש, והם השמים ואש למעלה ומים וארץ למטה ורוח מכריע בינתיים.

עמ' מב§48

אחר שהשלים רזיאל דברי חזיוניו ומראיו שב לחזק לבות המשכילים הנמשכים אחריו והוכיחם וייסרם שלא יתפתו במה שפותו בו הסכלים אשר לא ידעו להבדיל בין ימינם לשמאלם. והם חכמים בעיניהם ולא ירומו בעבור הנסיונות, כי "יהוה צדיק יבחן" (תהלים יא' ה'). והמשכילים ההם הם הכוחות השכליות והם המשתדלים להושיע הנפש המשכלת משאול שואל הב הב. והוא סוד השם הרמוז לשש קצוות שמהם נברא האדם וסוד הניסיון ידוע. ובו חתם ספרו רזיאל ואולי נדבר בו בספר אחר ונשלים זה הספר הנה ונתחיל אחריו ספר "איש אדם" בע"ה.