נְקָמָה

ראה ויתבונן כמה היתה דרך יוסף הצדיק ישרה. שכל מה שצער את אחיו לא כוון בו אלא כדי שימחל להם עון מכירתו ושנאתם אותו חנם. שהרי סופו הוכיח על תחילתו, שאם היה עושה כל מה שעשה על דרך נקמה היה יכול להרגם כמה אלפים פעמים או ליסרם ביסורים קשים. ולא עשה דבר מזה אבל נחם אותם "וידבר על לבם". וכשהתודע להם כמו שבא בפרשת "ויגש אליו יהודה" אמר להם ועתה על תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי וגו'. ואמר עוד וישלחני אלהים לפניכם וגו'. ואמר עוד ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וגו'.

שם יהוה צבאות הוא מעריך כלי מערכרת (ר' נוסף) מחנותיו והוא מסדר סדרי צבאותיו ונוקם מאיב:

רק אל ירך לבבכם בקדשת שמו הנו-נקם (נ' כפולה) נקם בריתו:

… במדות עד אשר ישובו העליונים תחתו-ני ארץ והתחתונים יה-יו עליוני מרום: קרן המלכויות ושופר הממ-שלות תוקע בעל הפור ומשמיע הקול מעולם ועד עולם מקצה ועד קצה רוח נורא ורעיון שורף הלבבות מתחדש בבאי חדרי הדעת להנקם זה מזה נקמת שפיכות דמים וגלוי ער-יות: שם נכבד ונורא פועל ישועות בארץ ונוקם נקמות משכחיו מתחדש בעת הנסיון ביום הזכרון ברגע הנצחון: תורה ומצוה לובשות בגדי נקמה וחצי משפט מורות ללבבות אשר הם מטרה לחצי המחש-בות ומבשרות בשורות טובות …

… להיות זריז וחזק ואמיץ כנגד כל לוחמיו, והבטיחו שיצליח בעשותו כך. חזר וברכו בשם על מנת שישמע, ואמר לו בשמעך בקול ה' יהיה עמך. וקשר העניין וחזקו ומכלל ברכתו שינתנו כל אויביו בידו ושיעשה בם משפט. והשרש הורה שמציאותו היה עם האדם לנקום נקמת השם ממשכחי שמו. וזכר עמו שלשה תארים שהם הצריכים יותר מכל דבר ולא שתפם כלל, אבל שם כל תאר מיוחד לעצמו באמרו הגדול הגבור הנורא. ולא שם בהם ו"ו ולא שם אל מפני שזה הוא סוד הרחמים לצדיקים, כלומר בהיות שמו הגדול מתגדל ומתגבר …

… וקראו דרגיאל בן שאלהיאל והוא בעצמו רזיאל בן שלויאל והוא שם נגזר מן דרג כלומר מן מדרגה, הורה שיעלהו בדבר השגה מפני היותו דורש את ה' ושאל אל יה אלהי ישראל. ועל כן ייחסו בשם עברי הנביא. וייעד לו השם זמן הבא שישקטו ישראל אחר נקמת האויבים והעדרת המאורות וזה מובן ממה שקדם.