רָאשֵׁי פְּסוּקִים

וזה חותם הספר בראשי פסוקים

ודע בני כי מראש הספר ועד כאן שם רזיאל שני פסוקים רוחניים בראשי הפסוקים. אחד מן ב' של בחדש עד י' של יתן ואחד מן בחלום עד כפי שראשו ידי. וזה ראש וסוף ב"י, וזה ראש וסוף ב"י, ואלה הם ב' הפסוקים:

ואלה גם כן פסוקים מפורשים לפי הנעלם וגם אלפא ביתא הפוך שם בראשי פסוקים מן, תם חותם גלות ישראל עד אלף אמות, וחתם בצורת חותם אמת. וכבר הודעתיך ששם בן מ"ב בסוף הספר בראשי הפסוקים גם כן. ודע כי במראה, זה אברהם, והוא שם רזיאל. והודה שכל הכוונה לספר ולהגיד.

… עליו אז שם ואחר כן ברומי. ושם חיבר ההפטרה כמו שאגיד בה בע"ה על עניינים שקרו והתחדשו. וכן עשה כל מי שכתב ספר, לא כתבו בלתי התחדשות עניינים מורגשים או מדומים או מושכלים. ואמנם מה שהחל רזיאל בו בזה הפסוק הוא ששם כל אות שבו ראש פסוק מן רוח עד רוחי. ואחר כן החל מן תיבות ברמזים בראשי פסוקים והודיענו בם שמו ושם אביו ושם יחסו, מן אני עד הפיע, ומלת ויען רמז ראשי תיבות לתפלה קצרה צריכה למקריו. ואלה הם התיבות שרמז,

וכן עשה עוד לפנים בהתחילו מעניין המעלות. החל ואמר בו כיוצא בראשון,

הוציא כל אות ואות בראש פסוק על פי ואחר כן גלגל עניין הכתבים ופתרונם כמו שנבאר במקומם לפנים בעשו"ל. ואחרי כן רמז בי"ו פסוקים ראשי הכתבים עם פתרונם שהם ארבע תיבות אלה,

ואלה שתי אלפא ביתות הפכיות זו לזו והן מצורפות אחור ופנים בדמות רוח אופנים זו בגו זו. וכן עשה עוד לפנים החל מן א' עד י' ועוד הפך מן י' עד א' בראשי תיבות של הפסוקים בראשיהם מן ארירי עד אז, ובכל פסוק שם שמי חוץ מן הארבעה וסודם יהיה. ואחר כן צרף השמות ובסוף הספר חתם שמו ושם אביו ושם מלכותו מפורשים בראשי תיבות של הפסוקים, מן אות ומופת עד יהו"ה יהו"ה. וזהו חותמו אברה"ם ב"ן שמוא"ל אב"ו א"ל …

ואמנם רזיאל התחיל בפסוק ראשון מן ר' ובשני מן ב' להפך בכוונה, ושב ב"ר ר"ב ובגד"ה ישר ועשה בר"ו. והסוד הוא שאמר לתלמידיו ברו לכם רב. ומי הוא מונטי והוא הדמיון, כי ראם בלתי הגונים לקבל ידיעת השם המפורש מפיו. והיו מצערים אותו ללמדו להם, ועל כן קרא שם ארצם עיב"ל כי הם הוכו בדמיון והיו בעלי הזנים והנם בעלי הזק כלומר בעלי הזוהמא הלחה והוא הכח הנזן והוא הזנן כלומר בעל זנונים ועם רתיחת דמם בטבעים הגופנים. איך יתכן לגלות להם דבר השם והלא נאמר "כבוד אלהים הסתר דבר" (משלי כה' ב').

… על זה בלתי בחינה אמיתית ובחנם בזאת ופתם בכלימה ונתפתו. ויעדם שילמדו ואחרי כן אולי ישיגו תאותם הדמיונית שהיא סוד השכר שהוא בעל גוף ונפש אם יזכו ואם לאו לאו. ואז נפרד מהם והלך לו עם ספרו זה הנכבד ברומי. ועל זה הוסיף עוד וכתב בראשי פסוקים ששה הר קדוש והוסיף לאמר פצח רנה כי הר קדוש עם ח' של פצח רנה הוא רוח הקדש ונשאר ממנו הצרפן. ולכך הוא אומר כי המשרה עליך נחתמה וידעיך ישישו בהודך ויעלזו בשמך שרים וסגנים. ואין זה בשום פנים לדעת כל משכיל נאמר על ההר …

וידוע שאין בספר הישר שמות מצורפים אבל יש שם רמזים עליהם ועל דרכם. ויש בספר החיים רבים מהם. ויש גם כן בספר עדות שם בן מ"ב רמוז בראשי פסוקים. גם יש רמזים בספר הברית עליהם. ויש בספר איש אדם השם הגדול מצורף ורמזים רבים שם גם כן עוד וגם גלגולים. ובספר המליץ אין שם שם קבוע מצורף שלם רק רמזים.