רֶגַע

… פורים על שם הפור המפורש ליודעיו. ונמצא המן על המטה אשר אסתר עליה. ונהפך הפור ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בהתהפכות להט החרב המתהפכת ושני הכרובים עדים נאמנים. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. ורגע הלידה הוא הרגע השלישי המכריע בין שני הרגעים הנזכרים.

וסוד רג"ע ארב"ע והוא מרג"ל רמז לגמר ביאה. ודע כי סוד פו"ר הוא מומ"ר או מורם כולל חיבור הטמ"א והטהו"ר יחדיו. והנה סוד השם כולו מפור"ש שהוא המחבר ההויה והגוף טמא ומטמא והתחברה אליו הנפש שהיא טהורה ומטהרת. וכשתבין זה הסוד תבין סוד העגל וסוד אפר פרה ולמה מטהרת את הטמאים ומטמא את הטהורים. ותבין סוד כל טמאה וטהרה ומהו עניין סוד, "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם". שפירשו בו פלג שם כתי' מלמד שפלג להם (דהיינו פלגשם חסר, חַלֵק המילה לשתים תקבל פלג-שם) ומסר להם שמות של טומאה.

… וכבר ידעת מה שהכתוב אומר "ואל זעם בכל יום" (תהלים ז' יב'). ובא בקבלה על אמרו על עצמו "וידע דעת עליון" דעת בהמתו לא הוה ידע ודעת עליון הוה ידע? אלא מה היה יודע, יודע היה הרגע שהקב"ה כועס בו (סנהדרין קה:). וכמה הוא ריתחא רגע כמימריה. ויש אומרים בלעם גדול ממשה מתוך שנאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומי הוא הוי אומר זה בלעם. ואמנם אלה האגדות יש להם נסתר לפי דעת אומרם ואין לנו צורך מהם פה לבארם.

ואשוב אל עניין המשל, והוא אומרו "מה אקוב לא קבה אל" וכו', מורה על שהעלים השם ממנו את הרגע שהיה ידוע אצלו מזמן רב, והפך בו הקללה לברכה כדמות מי שרואה הקוביא מתגלגל על הלוח ששוחקין בו וינוח רגע קטן על גורל הפסד, ועוד יתנועע ויתהפך עד שינוח לגמרי על גורל מורה ריוח. כך ראה זה בעל הקסמים גורל ישראל עם גורל האומות וכשראה הדבר כן מפני שכח התלי המורה על הגורלות מעריך מערכותיו בכח, והוא מתדמה בשלשת היסודות הראשונות …

… יתכן להיות העולם לא קדמון ולא חדש, בהיותנו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת חלילת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם. שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוף המתגלגל בסבוב, והרגעים הם חלקי השעה, והשעות הם חלקי היום והלילה, והימים והלילות הם חלקי השבוע, והשבועות הם חלקי החדש, והחדשים הם חלקי השנה, והשנים הם אצלנו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים, והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל …

והנה בראותנו אנחנו מלחמתם בלב, נכיר כי שנים הם, והם פועלים זה בזה ומתפעלים זה מזה. ועל כן יש עת לזה ויש עת לזה, והוא כרגע קטן כנקודה בלתי נחלקת פחות מהרף עין. והרמז עליו יְשֻ עַת יי' כהרף עין, כי הוא חסר ו', יש עת כתיב, ודעהו. והנה זה דומה לניצוצי האור המכים בעין לפי ראותו כהרף עין, מכה בו הניצוץ ועוד חוזר ונראה לו שהכה בו אחר. ואחר כן חוזר מיד בצורת עניין …