רוּחַ

ועוד אד"ם פירושו בו א"פר ד"ם מ"רה. ופירשו בו עוד, שכולל, א"מונה, ד"בור, מ"עשה. אבל סודו ד' פעמים א"ם. כלומר צורה שומרת הרכבת ד' אמהות שהם ד' יסודות. ומפני שהם כולן מתנפשות על ד"ם נקרא א' ד"ם כלומר שראשיתם הוא הרוח. וכן אלף רוח גם דם רוח. הנה ב' רוחות לאדם. כי הדם חם ולח בטבעו כטבע הרוח בעצמו.

ודע כי חומר זה הגוף הראשון שמו חו"ה ועניינו ח' נקודות, ו' פאות, ה' חמרים (המורכבים מ)ד' יסודות וא' גלגליי. ואמנם תולדת אדם וחוה תחילה קי"ן ועמו הב"ל. והסוד נקודה שוכנת תוך קשת הוא שכבת זרע שיש לו ראש וסוף. והנה י' תוך הקוף והנון גם ק' הוא שלם. יוצא מן י' גם נ'. חצי יוצא מן ה' אם כן י' שהוא שלם שוכן תוך שלם וחצי. וסוד הב"ל הוא סוד הלב בעצמו וחיותו מן הבל האויר היוצא והבא. והגדול שאפשר לגלות מסודותיו בכתב הוא כי הב"ל מורכב עם קי"ן והוא הוא. ולפיכך נאמר שהם תאומים. שהוסיפה לידה ולא הוסיפה עיבור מצד אמרו ותוסף ללדת את אחיו את הבל.

הנה כבר הודעתיך מקצת פעולותיו ומקצת כוחותיו ומקצת סגולותיו. ודע כי השם של"ג הו"א. והוא הש"ם והנה חתום אהו"י ע"ל היר"ח באותיות של אש שחורה על גבי אש לבנה ולפיכך נחתם יהו"ה ע"ל הרו"ח באותיות של אש שחורה על אבן ספיר. והוא אש"ש הרו"ח.

י' נפשות ויש שקראם י' מלאכים שאינם גופים בעצמם אבל הם כחות בגופים כי כל נפש בעלת חומר אינה גוף היא כח בגוף והנפשות הגלגליות הם תשע כמספר גופי גלגליהם. והנפש הכללית העשירית היא נפש כל בעל נפש בעולם השפל, וכחותיה ארבע. מפני היות גלגל התחתון מקבל ארבע צורות ראשונות נחלקות לד' חלקים ראשונים כלליים. והן כח האש בכל מה שמתפשט בעולם החומר הראשון האחד התחתון. וכח הרוח, וכח המים, וכח העפר. לפי התפשטות כל אחד מהם בנמצא.

… החומר פועל במקרה והיובש מתפעל בעצם והחום מתפעל המקרה. ויקרא על זה החום באש עצמיי לו קרוב להדמות לצורה שבה נהיה והיה האש אש. ויקרא הנפש בו מקריי לו קרוב להדמות לחומר. וכך תדין שלשת היסודות הנזכרות אחר שתדע כי טבע הרוח חם ולח וטבע המים קר ולח וטבע העפר קר ויבש. כאשר טבע האש חם ויבש ותדע שטבע הרוח הוא הפך מטבע העפר בכל שתי האיכויות שלהן. ויתחייב מזה להיות לשני היסודות ההפכיות ארבעה טבעים. וכן טבע האש הפכי לטבע המים. והיו לרוח …

ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם הנפש, נאמר בבראשית רבה, חמשה שמות נקראו לה. נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. והמכיר נפשו יתחייב מהכרתו שכבר הכיר כל גופו, והמשיג את קונו יתחייב מהשגתו שכבר השיג כל הבריות. ומפני היות התורה אמצעית בין האדם ובין בוראו נתנה לו תורה, ותלמוד תורה קודם למצוה. מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ואין מעשה מביא לידי תלמוד. ואעפ"כ לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת.

… כלל גופו דבר נוסף שפועל אלו הפעולות כולן בכללן ובפרטן. וא"כ מצד הכח ההוא יקרא החי חי מרגיש, ובהפרדו יקרא הגוף שהיה חי בכללו בגללו מת בלתי מרגיש ובלתי מתנועע מעצמו. ואם כן החיים ההם היו לגוף מצד הכח ההוא שמות רבים כגון נפש נשמה רוח יחידה חיה. ומזה תדע כי הגוף היה מורכב מהרכבות רבות, והכח ההוא היה מקיים עליו הרכבותיו. כי בהיפרד כוחו ממנו ייפרדו חלקיו אחד אחד מעט זה אחר זה. ואם תאמר אם כן היה ראוי שייפרדו מיד כאשר נפרדו שאר הכוחות מיד כגון …

… להודיעך שעצם הציור במה שיצויר באמת ויושג במציאות הוא השבח האמיתי. ואמנם זולתו מהשבחות הוא שבח מוכרח, קודם בזמן לשבח האמיתי, ומאוחר ממנו במעלה אחור גדול מאד, עד אשר אין דמיון ביניהם כי אם בשיתוף שם שבח. כמו שאין דמיון בין רוח שהוא רוח הקדש ובין רוח שהוא רוח יסודיי, כי אם בשיתוף שם לבד ולא בעניין כלל. והרב הביא על זה דברים מופתיים תוריים, והבינם משם, ר"ל מפרק ה' שבחלק ב' ומן שאר המקומות הנרמזים בו בראש הסוד הזה שהם כתובים ומהן תבין עניינים גדולים. ואין צורך לבארם …

… סודם, יש אבן ויש רוח, יציר אבן ויציר רוח, יצרי רוח ויצרי אבן. ושניהם יצר טוב ויצר רע, בגימטריא אבני שיש טהור. וכן אמרו "והסירותי לב האבן מבשרכם" (יחזקאל יא' יט'). וכן אמר "ורוח חדשה אתן בקרבכם" (שם). וסוד רוח חדשה יצר טוב, וסוד האבן החמה. והראשון החדש ושניהם חדשי חמה.

על כן כל איש אשר ידבנו לבו לדעת שם קונו ויבקש סתרו על פי דמיונו יפקח לבו ויכיר רוחו ורעיון מחשבתו:

ומדע והשכל שנא לבכם והחכמה ובינה לא חפצתם ואם הן סבת התחיה איכה תחיו אחרי מות רוחכם בא-מת:

ואומר בו כי אלהים קדשים הוא מעו-רר לבות ישנים ומחיה המ-תים בתתו בם רוח חדשה להחיותם:

ויאמר אלי יהוה הנה נפשך דם שמה ודיו שם רוחך והנה אביך ואמך כלים לשמי זה ולזכרי זה:

ואשמע ההבדל הגדול אשר בין נפשי ורוחי ואשמחה בו שמחה גדולה מאד ואדע כי נפשי שכנה על צבעה במראה האדומה כדם ורוחי שכנה על צבעה במראה השחורה כדיו:

והמלחמה היתה חזקה מאד בלב בין הדם ובין הדיו והדם היה מן הרוח והדיו מן העפר ונצח הדיו לדם והשבת גברה על כל ימי החול:

… בדברו יורו חצי תורה בקשת דעת מורה בינה אל מטרת חכמה כי כח דם בלב סתום וחתום: לב כל חכם לב שלם הוא המבין אשר דמו חי וטיטו מת ועל כן חתומים בלבו טיט ודם: מר ממות הוא טיטו ובו נטבע כחו ומתוק מדבש הוא דמו ובו שכנה רוחו במשכן הלבב: נפש כל חי משכיל נסעת מאהל הטיט אל אהל הדם וממשכן הדם נסעת אל משכן לב הש-מים נשמה שוכנת כל ימי חייה: סוד חייה וסתר נשימותיה תלוים על פור אפיה עת לזה ועת לזה ואות מצחי מכריע בנ-תים: עד הגיע אחד מהם אל …

… בהכרח המזג והכח ההוא הנוסף, ונבראו עמו כל בעלי חיים. ועדיין לא הוכנו כוונות חוזרות להשיג ממציאם, ואם כן לא נשלמה הכוונה. ועל כן נבחר אחד מכל בעלי חיים ושב מין נפרד מהם במזג הזך הנקי, וחובר אליו הכח המדבר ונקרא רוח או נפש או נשמה וכיוצא בהם. והאמת שאנחנו קוראים אלה הארבעה כוחות שמהם כל ההויה, חיבור צמח חיות דיבור. ובאדם נמצאו יחד ארבעתם, והם כל ארבעה כוחות נפרדים במציאותם. ודע שכל חלק שחובר מהם ישוב אליהם בהכרח טבעם, שלכך נמצאו להיותם חוזרים …

… לגלותו לך עם השפע אשר הכריחני לעשותו, וכיסיתי מה שראוי לכסותו, עלי להעירך על המדע עוד לדעת סוד אחד מופלא כולל רבים. והוא שתדע כי כל עת שתצרף אותיות במיהור או באיחור ולא יעמדו שערות ראשך כולם בצורת רעדה עדיין לא הגעת אל מדריגה ממדריגות הרוח המניע כל האיברים, ואפילו מציאותו לא הכרת כל שכן מהותו. אבל התחלת ההשגה ההיא סערה שנאמר "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון" (יחזקאל א' ד'). ונאמר "ויען יהוה את איוב מן הסערה" (איוב לח' א'). וההשגה השנית רוח לא ברוח יי'. …

אמר "והנה רוח סערה באה מן הצפו"ן". קבלנו סודו יסו"ד העול"ם, והוא כל"ל המציא"ה. רו"ח סער"ה, רו"ח ה"ר סינ"י, ועל זה זכר אש וענן בסוד "ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה: לא ימיש עמוד הענן …

… בנהר כבר ואדע כי כרובים המה" (יחזקאל י' כ'). ובחברך כב"ר עם המ"ה תכיר סוד המרכבה. ואד"ע כ"י כרובי"ם המ"ה, א"ך מ"י יוד"ע המרכב"ה, כ"י א"ם הרוכ"ב המעי"ד. ואדע כי המכיר בהם יקבל שפע ברכה מהם והבן אומרו, כי הרוח מנהיג החיות וגם הרוח מנהיג האופנים מן הרוח הנשפע על החיות בשתוף שם רוח כאמרו, "על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ'). רו"ח אופני"ם, פני"ם ואחו"ר ובהיות רו"ח החי"ה באופני"ם, …

כן הכהן המברך את העם הפרטי בברכה הכללית שהיא ברכת המין כולו והוא מצייר בה ציור אמת. וסוד הציור נרמז בחילוק "וישמרך", כי וי"ש סודו ויצ"ר, והנה מר"ך הוא נחלק לשתי תיבות אחת היא רוח"ך, ושנית היא השם המיוחד שמהציור תוולד השמירה. וכאילו אומר יברכך יי' ויציר רוחך יי', ויהיה השם בא אחר הברכה ואחר השמירה כלומר אחר הציור. ויהיו אז שני שניות בפסוק הראשון, וכן צריך שיהיו שנים שנים בפסוקים השנים האחרים בזאת מצורה …

… המצויירות בצורת ש' של שלשה ראשים מזה, וש' של שלשה ראשים מזה. שניהם ש' שד"י. וזהו הסוד הרמוז במספר חרו"ת על הלחות, כי סוד ש' שד"י בסוד חרו"ת, וסוד חרות רו"ח הנשמ"ה. על כן יום הששי יום רו"ח נפ"ש בסוד שבת וינפש. הרי רוח ונשמה ונפש שהן שלש ספירות. וכך אמרו כי יש לאדם נפש יתירה בשבת ולפיהן היו הברכות הנכללות בברכת כהנים שהיא ברכה אחת, שלש ברכות, להורות שזה השלוש הרוחני באדם.

… רוח מרוח נברא וכן מים ממים היינו אומרים עוד וכן אש מאש, ונמצא שהיו כל הג' יסודות קדמונים בלתי בריאה ובלי יצירה והיה שקר גמור. רק באמרנו רוח מרוח, אם כן רוח הוא הבורא כלומר רוח הקדש שהיא הספירה הראשונה. על כן היא אחת כי רוח אחת היא רוח הקדש והיא אחת ברואה, באורה, כלומר בדבור, בזהר, וממנה יצא הכל. רק המים לא ממים והאש לא מאש, אבל מים מרוח ואש ממים. כי השיתוף כך היה, רוח הקדש מצורף עם הרוח הנמצא ממנו והרוח מורכב מרוח יסודי שהוא האד והוא החמר. ומרוח הקדש …

… בהזכרת שמו עם האותיות המשולשות יוליד כח שמו שהוא צורה לאות והאות חומר לו רוח באות הראשונה שהיא א' רוח חק מכריע בנתים, וסוד בנתים בי"ן שי"ן מ"ם, כי סוד ב"ג הוא סוד ש"ם ורמזו "בשג"ם הוא בשר" (בראשית ו' ג'). ועל כן "לא ידון רוחי באדם לעולם" (שם). ובלי אדם רוח אדנ"י לעולם הוא שר בש"ם ב"ג. ועל כן א' ב"ג בסוד א"ה שהוא חצי השם כעין אל"ף, בי"ת גימ"ל, מל"ת ב"ג י"י, והוא רמז מתאחדים ג"ב לג"ב, ורמז בן ב"ג ב"ג במצוות הפוכי התורה גם רמז בן ה"א ה"א …

… בצירו"ף של"ו, ואז תבין בתרועה, בהערת"ו. והראשון שהוא השני בפרו"ק של"ו, כי זו היא מעלתו אצל האדם שידע להעלותו ולהגביהו ולהרים קול ברוממתו לעין כל, ובינו לבין עצמו בקול דממה דקה מדקדוק המלה המיוחדת לשמו. ואל יצור הוא האד הוא חמר הרוח הנברא ראשונה, כי אחר המצא הרוח בגלגול יפעל בו היוצר ציור הצורה בשתף לה מים ואש ויהיה הרצוי מגולגל מראש ועד סוף ומסוף ועד ראש בחזרת חלילה. ועל זה אני צריך לצייר לך אלפא ביתא אחת משולשת מגולגלת באותיות שהם כ"ב כ"ב כ"ב …

… י"ה יהי"ה אד"ם מל"ך, ורמזו אדם מלך על כולם כלומר מלך עולם פנימי. שתף הכל הנה מלך קריה מים יצירה רו"ח מי"ם א"ק תחת א"ש. והסוד המים רוח ומים הים מים מרוח, חבר הכל יעלה מלאך שדי. והסוד רוחנים בגוף האלהים רוחנים אלהים על הרוח הרוח על הכסא הרוח על הטבע רוח אלהים לע"ה על"ה שעלה שם אדנ"י. הכל שכל כל ספירה כל מחשבה על רוח האלהים ודעם, שמהם נברא א"ש ד"ק וסודו עגול הארץ. וממנו נשימה מהשני שהוא אדם שני כי הכל נברא בצורת אדם אב אם תם רס"א הרי שש"ה. וסודם בכלל מצורף …

… יה"ו שלם שמספרו נ"ר קכ"ה ק"ן ותקבל השכ"ר משם יהו"ה צבאו"ת בחבור גו"ף ונפ"ש ותהיה באמ"ת. והנה מזר"ח דמות פני אד"ם, וזהו נה"ר דינו"ר, יו"ד נ"ר, נברא באדם כלומר בחמר האדם. וכלל הסוד ש' מצפ"צ בשם ברחמי"ם זהו רו"ח אלהי"ם הנמצא בכ"ל חמ"ר. והנה מספיק מה שאמרתי בראשי פרקים בעניין זה, ועתה אעוררך עוד על סוד המצוות כולן.

דרכי הקבלה הידועה למקובלי הנבואה הם רבים מאד, ומתוך שהמקבלים הם במדרגות רבות נחלקים זה מזה נקראו הדרכים ההם רוח. שהרוח בטבעו נחלק למחלוקות רבות, גדול וחזק בינוני שווה קטן וחלש. ונקראו מים שהמים יש להם טבעים משונים ומהם מרים ומהם מתוקים ומהם כך ומהם כך, וכן המקבלים יש מי שמתחכם וחכמתו מרה לו ויש מי שחכמתו מתוקה לו. וכן שנויים אחרים רבים בהם ונקראו …

… "ולא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה". ועל כן טהרתו בדבר יורד שהוא יותר קרוב למינו. ואמנם השכל הנמצא בין שניהם והוא מכריע בינתיים שהוא הדבר הרוחני. על כן בהפרד הבינוני שהוא אשר היה משים שלום ביניהם, והוא רוח הנשימה הנכנס ויוצא באפים, כמו שאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", שהסוד שנים חי מת. והוא כי הרוח האשי הוא חי והמימי הוא מת והמכריע לא חי ולא מת כי אם בכח, ובעת הפעל אם יחיוהו יחיה ואם ימיתוהו ימות. הנה פרידתו גם כן סבת חיי הנפש ומיתת …

… ש"ש כנפי"ם לאחד. והסוד כ"ף זכות וכ"ף חובה ולשו"ן ח"ק מכרי"ע בנתים, ועל כן חמ"ש כנגד חמ"ש, אמ"ש כנגד אמ"ש, והשאר ד"ו מ"ה זה לזה מתאחדים ג"ב ל' ג"ב, חו"ל קד"ש דם דת. כי חתם חול בכל קדש בם חתם קדש בכל חול. חלק רוח ומים, חק מים לרוח, חק רוח למים. "חק נתן ולא יעבור", ועל כן חלקו רחמים, והסוד חלוק חמרים, כי חלקו חמר האדם שהוא חמר ודם, ועל כן דם מרוח גם רוח מדם. והבן אלה העניינים הם פלאות חכמה כי יש מאל"ף הכחו"ת וממנו קבלנום ועליהם בנה בתים.

דע כי שלש אמות אמש הנזכרות הם אלף מם שין, וסודם אל מם מם שני, וכל מם יסוד. על כן אמר כ"ב אותיות יסוד, ותבין משם פניאל נפלאים מעשיך יי'. והסוד אלף מם שין מנשים לאף, וזהו מאמר "אלף רוח חק מכריע בנתים" (ספר יצירה), ומצורף חור פאל, כלומר כח חריף ודק. הנה מ"ש הוא ספר פרס או סם רם או מס מר קבוע, וזה סוד מס"ר ל"י כי ממירים תמיד השמות זה בזה כי זה קשור בזה. ועל כן אמר "וכולן אדוקין ז"ה בז"ה" (שם).

והסוד, עשירי הוא, י' הו"א. וסוד הרוח האלוהית ששית היא ו' הי"א ו' הי"א ושניהם נכללו בשם שלם אחד מורכב במבטאו, וזהו סודו, י"י ה"א ו"ו ה"א, ואין כאן כי אם השבת יו"ד לי"י שהכל אחד, כי ו"ד הם י', ונגלה הסוד בחבור ו"ד שחושב לי'. והנה חבור י"ו הוא היא יורה על זו"ג שהוא …

ואמנם בשני זכר ביאה בנתים, שהוא סוד ההכרעה, עד שלא יקרב זה אל זה כל זמן אשר המכריע בין שתי המחנות קיים. והביאה היא בדמות הכנסה בבית, שהנכנס בא בו בין שני השערים ובתוכו יוצא ובא לעתים פנים ואחור. וכן הרוח מכריע בין האש והמים, ושמו מדת השלום מפני שבכל עת שהרוח מכריע ביניהם יש שלום. והשלום אח האמת, וע"כ אם מדת יעקב אמ"ת, הנה מדת עשו שלו"ם, וביניהם דברי שלום ואמת. וע"כ סוד המדות בדמות אמ"ש שהוא לעד על מה שנאמר בנבואה "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" …

… רוחניות לגמרי בלתי מורגשות, כך הם מדומות טרם צאתם לפועל. ופעולתם ניכרת ומושגת למשכילים על ד' צורות, ושכינתם בדם החיוני. והם משכילות בצאתם לפועל ראשונות, בדמות חיות הקדש. והם בדמות צורות של אש ששם חמרם, וצורות של רוח שגם רוח מנהיגם, וצורות של מים שהם נשפעות כמים הנובעים מהמעין, וצורות של עפר שהם מתרבות עד אין קץ כחול אשר על שפת הים. ואמנם צורתם החמישית היא צורת גלגל החוזר פנים ואחור, ואלה הם לב"ת א"ש שסודם כתב"י א"ש והם צור"ה בנפ"ש …

… חיים במיניהם לפי ריבוים. כי אין החמור והשור סוס וגמל, ואע"פ שסוג אחד כולל עליהם אותם והדומים להם, והוא שם חי, רק הדבר הוא כמו שאגיד, וזה כי האדם אינו אדם באמת, כי אם מצד צורתו הפנימית והוא הכח הנקרא נפ"ש ונשמה וחיה ורוח ויחידה. והשמות הרבים הושמו לה כדי להודיע מהותה ולא תושג עצמותה כי אם לעצמה. ולא תפעל היא בעצמותה עד שתקבל דבור מזולת מעלתה באמצעות הכלים אשר בין שתיהם. והפועל אשר תפעל בה זולתה היא כדמות הכנה שמכינה אותה ומסירה …

והחלק השלישי הוא הדבור המשלים כוונת השם והוא הנמצא בלב ובפה בשלמות. והוא אשר מי שהושלם בו, ראוי לומר עליו שעלה במדרגת הנביאים כמו שתשמע. שבזה החלק ראוי לבאר קצת מענייניו המופלאים, ואשר צריך להתבונן בו. הוא שתדע שהדבור היוצא מהפה הוא קודם במציאות לדבור הנמצא בלב, והדבור הנמצא בלב הוא קודם במעלה לדבור הנמצא בפה. ובהשתתפות שניהם יהיו כאילו הם דבר אחד. והלב נותן לפה הדבור הנמצא בו, כי הוא אצלו בדמות מעין נובע, והפה מוציא הדבור ומגלגלו באויר ומוציאו ומוליכו בלא זמן אל האזנים השומעות. והנה אזניו שומעות הדבור אשר בא להן מפי המדבר באמצעות הקול והרוח האויר.

… מן המים שהיו מן הרוח השנית. וזכר שברוח השנית חקק וחצב כ"ב אותיות יסוד, כלומר להיות יסוד לדבור. וחלקם ג' וז' וי"ב. וזכר אחרי כן ורוח אחת מהן, וזו הרוח הוא ראשית הספירות שאמר למעלה, אחת, רוח אלהים חיים. וכל אות ואות בה רוח והיא הרוח השנית, כאילו אמר רוח הקדש ורוח האוירי שהאות נזכרת באמצעיתן משותפים במציאות כמו שאמרנו קול ורוח ודבור שהוא רוח הקדש. וכן זכר בשלש ובארבע חקיקה וחציבה, ובמים חקק וחצב תוהו ובוהו ורפש וטיט. וזכר בה עשיה וחציבה …

ודע שהקול היוצא מן הגרון נחלק לחלקים רבים אך עניינם ג' חלקים הם. והם קול גדול וקול דממה וקול בינוני, ולפי לחות הריצה וזכות הגרון יהיה קול המדבר. ולא ידבר שום מדבר בלתי פתיחתו להוציא ממנו רוח ולהושיב אליו רוח. כי בפה ובאפים נכנס ויוצא הרוח לקרר את החום הטבעי שבלב שלא ישרף הגוף ממנו. והרוח הזה האוירי מורגש לעיניים בבואו ובצאתו, והוא חם ולח ופעמים קר ולח. ואם הוא חם הרבה או קר הרבה גורם [שהגוף] ישרף, כמו שהאש …

… מובן ללב שהוא כלי פנימי נסתר כמו שהדבור באמתתו. אך שבעה שערים שבראש שהם ב' אוזניים וב' עיניים וב' אפים והפה, כולם כלים צריכים לדבור הנכתב קודם שיבינהו הלב. כי באמצעותם יבינהו הפה להוליד בו קול ודבור. והאפים לצורך הרוח ככתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", והעיניים לראות האותיות, והאוזניים לשמוע הקול היוצא מהפה אל הדבור, ואז הלב מבין אחר שלמד הלשון ההוא שמדברים לו בו טוב. ועל כן ההבנה שבלב היא הנקראת השגה, ממנה דמיונית וממנה שכלית. והשכלית ממנה מבדלת …

… מלמטה, אך לזאת שני ראשים ולזאת שני ראשים. ובין ח' לתי"ו רגל אחד תוספת בתי"ו. וכבר הודעתיך כי ציור חי"ת וה"א קרובים, גם כן החי"ת והתי"ו. ואל תאשימני על קוראי האותיות בשם זכרות לפעמים, ובשם נקבות לפעמים. כי הנה אות סובל שני העניינים כמלת רוח, כאמרו רוח גדולה וחזק וכמלת אש כאמרו "תאכלהו אש לא נופח" (איוב כ' כו') וכן רבים. וכן אות ואותות כאמרו "למחר יהיה האות הזה" (שמות ח' יט'). כמו שהודעתיך כי עניין אות כמו סימן וכמו שם שהוא סימן. והנה התי"ו …

… חיצוניים. וכשתדע להבדיל בין אלה הציורים תדע כי ציור האותיות הם ציורים חלקיים המצויירים בנייר או בקלף וכיוצא בהם. אך ציורי האותיות היוצאים מהמבטא ואע"פ שאינם נראים לעינים והם הוים לשעתם ונפסדים לשעתם, ונכנסים באמצעות הקול והרוח באזנים ומשם יורדים אל הלבבות המקבלים הציור. יש לך לדעת מהם שיש להם מקום וזמן, ופעמים מקומם באויר לבד, שאין אזנים שומעות ואין לבבות מציירים ואז מקומם באויר, והם ציורים רוחניים לבד ואינם גופים. ואעפ"כ הם ציורים …

… תולדה מאל עליון, שכן אַלְטוֹ בלעז עליון גם אַלְטֵי עליונים וכן אלטוש עליונים. הודיעו שהוא יגלה לו סוד הכוחות הפועלים במציאות על פיו וקראו אז שלוחי להורות שרצונו שיגלה גם הוא מה שגלה לו בכתב או על פה. וקרא הכוחות רוחות ואמר שלש רוחותי אלה וייחסם אליו שהם לו בעבור רוב קרבתם אליו. ואמר אלה המה ה' האלהים השופטים כל הארץ על פי. וצוהו שישאלם איה מקומו לא מהות עצמו להורות שאפילו גם הם אינם יודעים מקומו אבל עושים מצותו כרצונו. ואחר זה פירש החילוק …

ואלה הם ענייני האדם בכוחותיו כי המה משכן לנשמה ומשכן לחכמה וכן החמה משכן לחכמה ולנשמה. והלב משכן לרוח ומשכן לתבונה וכן הלבנה משכן לתבונה ולרוח. והכבד משכן לנפש ומשכן לדעת וכן כוכב מאדים משכן לדעת ולנפש, עם היותך יודע כי הדם הוא הנפש, ועם היותך יודע כי הדעת הוא כולל תאות המשגל. כגון "וידע האדם עוד את אשתו" "ולא יסף …

… גלגול השמות, ושיוצאים זה מזה וחוזרים זה אל זה. מורה שהכל בא מהשם והכל שב אליו. כעניין "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ'). ונסתרו הכל היה מן השכל והכל שב אל השכל. וכן "וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב' ז'). ומגיד היותו מנצח הכל ואיך באה ממנו הברכה או הפכה באות, אינו מלשון ביאה אלה מלשון אות. והשם הביא הבא והרמז עליו אני אהב"י אה"ב והסוד היודעו יה בא בו הוד בא בו בִיַא בִיַא. והנה ביבו בד …

… נחמו על יד איש נחמד ונעים. והורה באמרו ומשנתי העירני ואיקץ, שהיה כל זה בשינה. אך לפי הנסתר האמיתי יובן מאמרו עוד. ולימים שבה אל קרבי רוח ה' הדובר אלי ותחי רוחי ותדבק ברוחו, כי זו השינה היא שכחת עיון. וכבר רמזו למעלה באמרו ותפרד ממני רוח ה' ואהיה כשאר עמי הארץ. והמשיך העניין על זו הצורה עד בואו אל מקום חפצו.