רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף

22 הפניות ב־5 ספרים

חיי העולם הבא

עמ' סג§78

והנה נודע בקבלה נבואית אלוהית תוריית שבעת שהחכם המשכיל מצרפם תשפע עליו רוח הקודש. וזה לך האות בעיונך באותיות הקדושות האלה באמת ובאמונה ובצרפך אותם מה שבראש עם הסוף והסוף עם הראש, ראש עם תוך והתוך עם ראש, והסוף עם התוך והתוך עם הסוף. וכן תְּעַיֵּן כולו, ולפי זה הדרך יגלגל כל אותיותיו פנים ואחור בניגונים רבים (פי' עם הנקודות). ויתחיל בנחת וימהר עוד וירגיל עצמו עד שיהיה בקיא מאוד בחילופי הצירופים זה בזה.

עמ' סד§80

זאת המערכה מתגלגלת בעיגול ומתולדות פירותיה נשרשים שורשים של אילני גן עדן ונצמח בתוכם עץ החיים. ועל כן תדע כי המערכה המובנת אכתבנה עגולה בהזכרתם סת"ר והוא ס'וף ת'וך ר'אש, וממערכת ה' הנכבד הזו תדע עיקר השפע הרוחני והשכלי הנבואי האלוהי הנשפע עלינו.

עמ' קכא§147

דע בני יעזרך אלהים כי השם הוא עצמו ועצמו הוא שמו, ושם השם המיוחד לו הוא מורכב מד' אותיות והם באמת יו"ד ה"א והם אותיות הנעלמות. ובעבור שהם ראש תוך סוף יורו על השם שסודו ראש תוך סוף. והוא סוד כללי הנקרא מקו"ם ונקרא זמ"ן הוא אמו"ן. וזה בחשבון המרובע יוצא מן יהו"ה וזה בגימטריא ארב"ע אותיו"ת, ושניהם בצירופם 'החמ"ר בכ"ח', 'ז"ן ממקו"ם', 'זק"ן מהטב"ע', וסודו 'מטב"ע הנקב"ה', 'זכרו"ן'. כי

עמ' קמו§174

ושמאל. והנה ג' ריחוקים כוללים אותם והם אורך ורוחב ועומק, ונקראים קו ושטח וגוף. הגוף הוא הדבר אשר בו העומק, הרוחב הוא הדבר אשר בשטח הגוף, והאורך הוא הדבר הנקרא קו וכאילו זה הגוף ג"כ יש לו ראש ובטן וגויה, כלומר ראש סוף תוך. הראש הוא הצד הראשון שתשער בו, והסוף הוא תכליתו של הראש והוא כדמות זנב לו, והבטן ג"כ הוא כדמות זנב לראש הוא וכל חיילותיו אשר למטה, והתוך הוא אמצע הגוף והוא כדמות גויה ששם מקום הלב. והציור אשר תצייר בשעת

עמ' קמח§176

ועוד תשוב ותזכיר תוך הסוף אָ ותצייר תוך בטנך כאילו נקודה אחת עליה ואות אל"ף שומר אותה. וכשתזכיר העניין הנמצא בתיבות ראש תוך סוף אל תאריך בהם אבל הזכירם כמי ששואל בנחת לאחד מה אות שומר נקודה פלוני אשר היה במקום פלוני, ועומד מוכן לשמוע מה יענה בהזכרת אות. ואם תשמע הזכרת אות מפיו אל תזכירהו אתה כי הוא הזכירה בעבורך, אבל התבשר שכבר ידבר לך כי באחת ידבר אל (איוב לג' יא') ושמח לבך.

עמ' קמח§177

ושוב עוד להזכיר ראש הסוף לָ ותצייר כאילו אתה מסתכל בטבורך. ואל תנשום בין הזכרת מקום אבריך ובין הזכרת האות ההיא המושלת על האבר הנזכר. ואעפ"י שתעמוד מעט בינתיים להאזין יהיה הכל בנשימה אחת. ולעולם תהיה ההשלמה הנשמיית בהזכרת האות ולא בדבר אחר לבד בעת ענותו והוא יזכיר האות על המקום אשר זכרת אתה. ועל כן בא בכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ' כא'), ולא אמר אשר תזכיר את שמי. והסוד "את" אזכיר תזכיר, אם תזכיר אזכיר. וחשוב בענותו כאילו אתה בעצמך ענית לעצמך, וצייר עניין הדבר שאתה משנהו פנים ואחור ותראהו אז כאילו הוא כבר הפוך.

עמ' קנ§181

ועוד שוב והזכר תוך התוך זָ ואתה יודע כי הזכרת דרכי מקום הנקודות אצלך הן מצויירות כמו שכתבתי. ואמנם עניין היות התחלות התיבות השניות המורות סוף תוך ראש מחוברות עם אות אחרת לפניהם, כגון כל ההאי"ן הנזכרין תחילה עם הראש ועם התוך ועם הסוף, אתה צריך ג"כ לדעת סודם. אבל בשם הראשון הם קדמו לאברים ואולם בארבעה שמות האחרים האברים קדמו לאותיות. ואמנם בשלשה שהם

עמ' קנב§184

ועוד שוב וזכור סוף התוך יֹ ושתף אותה תמיד במחשבתך עם נקודתה כמו שאמרתי לך פעמים רבות. ואמנם אתה צריך לדעת גם כן מספר אותיות השם המשותפות תחילה וסוף. ותדע כי בכל בית יש ט' פעמים ה' בראשונה וסימנם אד"ם, הנה לך אדם חתום בראש תמיד.

עמ' קנג§185

ועוד שוב וזכור ראש הראש וָ ושמור הדרך כאשר שמעת. והבן למה נזכרו האחרונים בלשון ארמית ותבין מזה סוד אין מלאכי השרת מכירים לשון ארמית. והנה אם תסתכל בצירוף 'מלאכ"י השר"ת', 'תכי"ר ש"ם הא"ל' ותדע כי 'ה"ם כ"ת ישרא"ל' ואינם מכירים בלשון ארמית, כי 'כת ישראל'

אמרי שפר

עמ' קעה§562

י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. הרי כולם יר"ו שלם סימן ג"ל עד. וכבר רמזנוהו למעלה אבל הכוונה פה היא להודיע סדר החכמה האלוהית בצירוף השלם שהוא מצורף בספר היצירה שפירשתי בגלגול צירוף אותיות ראשונות כוללות סוף תוך ראש שהוא סתר גלגולם. ואציירם לך פה במפתח ראשון לבד שהוא ג"ל ג"ל ראשון.

עמ' קעו§568

אותיות שרמזם סא"ה וסודם אלהי"ך וסודם אבי"ך ואמ"ך. ג"ל ג"ל כלומר בטור אחד בסימן א'. ועוד כולם בשני טורים לבארם יותר בסימן ב'. ועוד כולם בשלשה טורים לגלות סת"ר אמיתת מהותם ועיקר מערכתם ושרש סתרם בסימן ג' והם סוף תוך ראש שסימן נעלמם, א"ש ו"ך ו"ף ודעם. אש, כופו בלשון יון שכן פירושו. אש בלשון לעז פוכו. וצריך להזהר למתקרב אליו מלהקריב אש זרה שהיא מחשבת עבודה זרה. ועיין בשניים ותמצאם הולכים על סדר. אל בם, גן דס, שהוא האמצעי בכלל רל"א שערים מצורפים פנים

עמ' קעו§569

כי לפי המלות האלו השלש נסדר כל העולם כולו בכלליו ובפרטיו והם, א"ב תיבות, א"ח אותיות. ורמזם א"ח א"ב מלך ישראל ושם אשתו איזב"ל א"ב וא"ם ושניהם בנ"י (איזבל+אחאב) הנרמזים בי' דברים. ס"ב לדין מדה כנגד מדה. והנה א'ב'ג' כולו ראש משני צדדים ראש כללי מחובר יחד בתיבה אחת. ונחלק עוד להיותו שלשה ראשים פרטיים. א' ראש אל א'ב'ג' ב' ראש אל ב'ג'ד' ג' ראש אל ג'ד'ה'. והנה ב'ג'ד' כולו תוך משני צדדים בכללו שהוא מחובר יחד תוך שתי תיבות והתפשט עוד להיותו תוך בפרטים. כי ב' תוך אל א'ב'ג'

עמ' קעח§571

וראה איך מספר א'ב'ג' ב'ג'ד' ג'ד'ה' עולה וטי"ב וסימנו טוב"י. והוא מה שהודיעו השם למשה באמרו לו אני אעביר כל טובי על פניך. ופירשוהו שהראה לו כל המציאות כולו וקשריו שהם אחוריו של השם והם פניו של משה. ובמשולשים השלמים המתגלגלים תשלש כל אות ואות ותמצאנה סוף תוך ראש וכן לכולם. כגון היות ג' סוף א'ב'ג' תוך ב'ג'ד' ראש ג'ד'ה'. וכן כולם בהשתתפם אל חברתם. ואם כן הנה כל אות ואות בעלת שלש צורות במערכת סדריה. אבל היא בעצמותה בעלת צורה אחת לבד.

ספר החשק

עמ' כב§94

ראש, תוך, סוף.

עמ' כב§95

ויאמר ראש הראש באימה וברעדה, משותפת עם שמחה שכלית, או ראש התוך או ראש הסוף לפי מציאות האות. או יאמר תוך הראש תוך התוך תוך הסוף. או יאמר סוף הראש סוף התוך סוף הסוף, ולא יפרד מגלגול שלשה דברים אלו המורים על ג' הפסוקים המדברים, שסודם סת"ר א"ש כופ"ו. והנה

עמ' כב§99

החשק היא האות והוא יהו"ה אלהי"ם צבאו"ת, אשר נאמר עליו אות הוא בצבא שלו. והאמצעי שבינינו ובינו היא מחשבת תורתו הקדושה, אשר תחילתה כ"ב אותיות והתחלתן ותכליתן ד' אותיות ההעלמה, והם שרשי היסודות הנזכרים, שהם בדמות שלוש נקודות הקו שהם ראש תוך סוף הנזכרים למעלה. ובצורה הזאת בעצמה תמצא כל חושק אנוש גופני, עד שאפילו הדומם הושם בו טבע בדמות חושק, אלא שלא הסכמנו לקראהו שם חשק אבל המשותף עם הציור. כמאמר השם יתברך באומרו "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי" (תהלים

עמ' כב§105

ויבין כל דבריו אשר ידבר לו. כן הוא דרך ההכנה כדמות בקשת הסכמה ידועה מבעל לשון שהשומע לא הבינו עד עתה ומבקש להבינו עתה. וחוקר כל אות ואות ושרשיו ומה שחיבר אל השורש והעיקר, בין בסופו בין בראשו בין בעצמו, כי אין שם דרך רביעית בשום פנים כי אם בזאת המשולשת והיא ראש תוך סוף. גם רוב שרשי לשון הקודש השלמים נבנים על שלוש זה שהוא ראש תוך סוף בדמות שם בן ע"ב במלת שמר שהשי"ן ראש, והמי"ם תוך, והרי"ש סוף, מלת שמ"ר. ולפעמים יהיה השורש כולו נמצא ולפניו אות שהוא משמשו כאמרך לשמור או

עמ' כד§116

ואז תתחיל להזכיר ואמור תחילה, רא"ש הרא"ש באריכות הנשימה ובנחת הרבה ואח"כ חשוב כאילו האחד העומד לנגדך כנז' עונה לך, וענה אתה בעצמך בשנוי קול, שלא תדמה העניה אל השאלה. גם לא תאריך בעניה כלל אבל אמור אותה בנחת ובישוב ואז תזכיר בעניה אות אחת מן

עמ' כו§117

עוד כמותו לשם השני הפוך, ולשלישי ישר, וכן לכולם תוליכם ג' ג' שמות בגלגול יה"י, שסודם י'שר ה'פוך י'שר. ופירושם ד"ם ד"ם ד"ם ועניינו עוד גלה"ו גלה"ו גלה"ו. ובשנים מהם חברם ותמצא סודם נגל"ה, וגם אתה גלה"ו. והנה סוד ראש תוך סוף ע"ד וסודו לד"ם, והוא כח לטל"ה, שהוא דם בכח. והנה כוכבו מאדים שסודו ד"ם י"ה ל"ו ובעדו היו המי"ם לד"ם ביבש"ת, בשבת"י, שהוא כוכב דל"י שגם הוא ד"ם. והנה זהו סוד לה"ט החר"ב המתהפכת שסודו רט"ב הלח"ה, וסוד המתהפכ"ת, תני"ן

ספר הברית

עמ' נג§1

ביתות של השירה, זה הפסוק אבל חותם להם. וסוד מעלה ומוריד, שמספקת התנועה בם מעלה ומטה, והם זה כלומר מטה ומעלה מעלה ומטה, אדר דבר, את"י, הר עצום, עם הצור, תהו עם צורה. והנה תמצא סימן זה הסוד רמוז בפסוק השירה כי ראשו י' וסופו ן' ארוך כפול שהוא שת. וכפול הוא א"ת והראשון עם י' סודו י' שת חשך סתרו. והוא נסתר, מסתיר שני יצרים, שי"ת. והנה ברא לפניו גם ברא לאחריו, ושניהם גרג"ר. ועם שי"ת כ"ו ברא שני יצרים שני אלהי אלהים. כשוף הטבע נסתר. אתה

עמ' נה§10

הרי יש לך ראש דרום וסוף צפון. וקח עוד י' מן ימלך שהוא ראשו גם כ' ממנו שהוא סופו ועשה י"כ. ועוד קח י' מן יאמן שהוא ראשו גם נ' ממנו שהוא סופו והנה י"נ חברם עם י"כ ואז תעשה יכי"ן, והסוד יחד וה יכ ינ ויהי כן, והוא חותם מעשה בראשית זהו סוד ההויה. סובב ההויה מאין, דוניאל ודניאל הבין. יהו"ה

ספר העדות

עמ' סז§11

הוא למי שהבין מה שזכרנוהו לפנים. האלהים חקק חק ומשפט בישראל בשמו הנכבד, כבר רמזנו סודו וגלגולו אלא שעניין זכרונו הוא זכרון חותמו. כי כ"א פעמים כ"א עולים אמ"ת, והוא שנאמר "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י'), שגם הוא ראש תוך סוף אל כ"ז אותיות שסודם טוב"י ורמזו ידוע מסוד הטוב ומצורת הטובה ההווה, עם "ואהיה אצלו אמון". כי ז"ך הוא ראשו קשור בשני המלכים שהם הגמול והענש והנה הבשר (אולי השר) לעד, אם הוא זך. אבל בכר הוא ב"ך והיה שם בך לעד. "וגם בך