רַב וְתַלְמִיד

ואחר שהדבר כך איך יתכן שלא ינוסה התלמיד המקבל זאת החכמה האלוהית בכל דרכי הניסיון מהמלמד האלוהי והמלמד האנושי. כי זאת החכמה העליונה נמנעת בטבעה מהמקבל אשר לא נוסה ללכת באלה הדרכים האלוהיים. ואם נוסה מפי רבו ונמצא נאמן רבו מחויב למסור לו כל מה שישאל ממנו עד סוף דעתו ולא יכסה ממנו אפילו נקודה אחרונה שהוא עמוק מאוד אם יוכל לקבל. ופעם יכתבם לו ברמזים מספיקים לו בהבנתו, ופעם ימסרם לו בראשי פרקים פה אל פה, ופעם יבארם לו מפורשים. אבל אם בחנו רבו ונמצא בלתי …

תחילת בחינת כל בוחן תלמיד מבקש קבלה אלוהית, צריך להיות הבוחן בוחן ומנסה תלמידו לכבוד השם יתברך ב"ה, ושיהיה כוונתו לשם שמים ויהיה רצונו לעזור לתלמידו בכל יכולתו באמת, ויעזרהו בכל דרכי עזר עד שידע התלמיד ויבין במחשבתו שכוונת הרב לשם שמים ונאמן לשם …

ובהיות חזק ורב צריך עוד לראות בו אם כוונתו בהשתדלותו ברוב הלמוד לשם החכמה האמיתית המחייבת לנפש חיי העולם הבא, או אם כוונתו ברוב למודו שלא לשם שמים והוא אם כוונתו ללמוד החכמה על מנת להתעשר ולהשתרר על כל בני עמו ברוב חכמתו ולהתעדן בחיי הנפש והגוף בעולם הזה החיים ההבלים הקצרים האלה.

ואחרי שתבחנוהו וימצא שלם ונאמן בעניינים הנזכרים ובדומים להם, חובה גמורה עליך מצד השם ית' ומצד החכמה הטהורה למסור לו כל דרכי הקבלה אחד אחד כאשר הם לפי דעתך. ומן המדות הנקיות והזכות שבתלמיד שיהיה שומע לך לכל אשר תצוהו בעניין הלימוד ויעשה על הן הן ועל לאו לאו. ועליו אמרו "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך" (אבות ד' יב'). והוא נצטווה עליך …

ואם בחנת תלמידך באחת הבחינות הנזכרות ומצאתו בלתי שלם בקצתם אל תבהילהו ותדחהו מיד, כי הנפש מדתה וטבעה בשינויים, אבל גלגלהו במדע ובחכמה ושוב ובחנהו עד שלא ירגיש שאתה מנסהו. שאם ירגיש אין נסיונותך מועילים כלום. ואם שב שוב וקבלהו ואם לא שב בחנהו עד ג' פעמים ואם שב אל תמסור לו עדיין קבלה עד היותו קיים וחזק ושלם וחזק ואמיץ בתשובתו. ואם לא שב כלל הרי הוא סכל והרחיקהו והרחק מן הכיעור והדומה לו. אבל התלמיד השלם והנאמן עשה עמו אות לטובה ויראו שונאיו ויבושו כי אתה עזרתו ונחמתו בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה לעד אמן.

… האדם בעולם להתפאר בידיעת השם לאחרים ואפילו אם הוא יודע בעצמו מכל צד שהוא אומר אמת ואפילו אם יעשה בכח השם אותות ומופתים ונפלאות אעפי"כ לא יועילו למקבלים כלל להוציא שכלם מכח אל הפועל במופתים המורגשים ההם. אבל תועלת המלמדים כולם היא ללמדם מופתים מושכלים עד שישיגו גם הם במופתים ההם באמת מה שהשיג הרב המלמדם, ויצא שכלם מכח אל הפועל ויושלמו השלמת הצלחת הנפש המשכלת להשאירה נצחית, כי זה לבדו הוא התועלת, לא זולת זה. ושאר המחשבות של שאר התועלות הם בלי ספק מכלל …

… תורה מפיו הוא לבדו עמו ונחלתו כמו שנאמר, עמי ונחלתי ישראל (יואל ד' ב'). ובהיות הדבר הזה כן אם יצא אחד מִמֶּנּוּ (מאתנו) מיודעי השם מתחת כנפי שכינתו הלא הדין נותן לייסרו בייסורין קשים עד שישוב אל השם ית'. כן אם היה לאדם בן או תלמיד נאמן שלם וטוב מכיר האמת מפי אביו או מפי רבו לפי דעת אביו או רבו, ונכנס שטן בלבו וקטרגו וקלקל מחשבתו ושינה דעתו, הלא הדין נותן לאב או לרבו במרדו באחד מהם, בכוונה ורצון לייסרו מאד בייסורין קשים ומרים ובנגעים גדולים עד שישוב אל האמת. ויודה לאביו או …

והמורגשות מהם הוא שיכתוב הכותב המלמד אות אחת ויציירנה ציור טוב כזו האלף על דרך משל א ויאמר לנער הקטן שהוא תלמידו ורוצה להוציאו מן הכח הטבעי שבו אל פועל הכרה והשגה למה שנעלם ממנו מתחילה. ואומר לו בני למוד האותיות לפי כאשר אני יודעם ואעתיקם מלשוני אל אזניך ואראם לך לעיניך. והנה תחילה מה שילמדהו הוא על דרך המורגשות כי יראהו האות הנכתבת וכן השאר כולן. וטרם …

והנה אתה רואה שלפי זה הדרך הנאמר פה אם היה נאמר כזה לאיש משכיל כבר היה יכול לציירו הוא מעצמו על פי השמועה. ואע"פ שלא היה רואהו לעולם כי כל מבין שאומרים לו צייר צורת כך בחומר כך מיד הוא עושה עוד ממנו כח הרגל בפעל הציור עם היות לו כלי הפעל וכל שכן זה אם יראו לו הדבר המצויר שיכיר צורתו ותבניתו בקלות. ויתחלף עניין הציור בין המציירים לפי התחלפות מזגיהם ונאמר כי הנער הלומד בעל מזג טוב ומהר לצייר ולשמוע ולשמור מה שצייר. ואמר לרבו הנה כבר ציירתי מה שאמרת לי לצייר. אמר לו רבו תוכל להכיר כל מי שצורתו אחת עמו בכל מקום שתראנו זה האות, אמר לו כן.

ואחר כך אומר לו רבו עוד בני זה הגוף המתאר אצלך בתאר מיוחד תכירהו בין גופים אחרים רבים מתדמים לו במקצת דמיון או לאו. ויאמר כן ואפילו בין אלף. אמר לו עוד בני אחר שהכרת רצונך לדעת ממנו דבר אחר זולת זה המורגש בלבד. אמר לו הן אם אפשר להיות. אמר לו אם כן קבל ממני שני דברים על פה ואל תבקש לי עליהם אות כי הם בעצמם אות. ויאמר הנער ברצון טוב דבר אדוני כי שומע עבדך. ויאמר לו דע כי יש לכל דבר שם ומספר וכן יש לזה האות שם ומספר. ואמר לו אם כן מה שמו ומה מספרו. אמר לו שמו אלף. ומספרו גם אֶלף. והנער קבל מרבו דבר זה. ויהיה זה העניין אצל הנער הכת המקובלות.

אחר כן בקש התלמיד לפי רוב חכמתו להוציא מה שבכח בטבעו אל הפעל השלם. ובקש מרבו דבר זה ואמר לו רבו בני זה הדבר אינו תלוי בי אבל רובו תלוי בך ומיעוטו תלוי בי וכולו תלוי במי שבראך ית'. וישאלהו כיצד? ויאמר לו דע כי השם בראך בשמו הגדול החתום בלבך ובמחך ובכבדך בשלשה פסוקים של "ויסע" הפוכים ומצורפים והכרובים שומרים אותם מקדם לגן …

… ראויה שתאמן מצד היותה אמת. ובקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפעל. וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן ואמר לו רבו בזה דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה כי היא ראשית כל החכמות ואחריתן. ואם יקבל התלמיד זה הדבר מרבו אז ראוי להתחיל ללמדו הקבלה למסור לו דברים כלליים כגון הספירות הנזכרות המדות ואחר כן יורנו …

… השם הוא השכל לא דבר זולתו שיהיה בתכלית הקרבה עליו. והוא ית' לא יושג לנו כי אם מתוך מעשיו, ומעשיו לא יושגו כי אם בשכלינו, ושכלינו לא יפעל כי אם בנפשותינו בלתי דבור, והדבור לא ימצא בנו בפעל בלתי רוב למוד, ורוב הלמוד לא ימצא לנו בלתי רבנים וחברים וספרים. וזה כולו לא ימצא בלתי יושר אהבת החשק לעבוד את השם ית', החשוק מהנפש החושקת אותו, שבה כלה מעשיו. כאמרו "שבת וינפש" וכאמרו "ויתן אל משה ככלותו" (שמות לא' יח'), ככלתו כתיב, והנה כלה מלשון חשק ואהבה, דכתיב …

… כי הפשט קבלה הוא גם כן שקיבל הלומד מרבו, וכן החכמה. ואמנם כמו שבעל הפשט לא ירד לסוף דעת רבו שלמדהו לו בשעת לימודו בהתחלה, אבל קיבל ממנו כל מה שאמר לו בו. ואחר כך עלה במדרגה שקשר ענייני הפשט קצתם בקצתם, ואם הוקשה לו בהם דבר חזר אל רבו ותרצהו לו או התעורר עליו מעצמו והבין בו דבר מתוך דבר או העירהו העיון או חברים או תלמידים על דרך משא ומתן בעניינים עד שהתיישבו כולם או רובם אצלו. כן האיש הרוצה לדרוך בספרים דרך החכמה ראוי שיקבל מרבו כל מה שימסור …

… בלבו ולא יסור מלבבו לעולם. ועם זה ישלם עניין האדם הראוי להיותו שלם. ואם כן בראותך אותי או איש כיוצא בי מתפאר בקבלה ומדבר בה לפי הראוי עם היות העניינים זרים מאד אצלך אל תהיה שופט את שופטיך ודן את דייניך, אבל היה מקבל מה שתשמע מפי מוריך. ואפילו אם יאמרו לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין מה שלא יאמרו בשום פנים. אבל יתכן שתחשוב שאמרו לך האמת, כי על כן נקראת זו הדרך קבלה. הייטב בעיניך אם הייתה מלמד האותיות לשום נער קטן שיאמר לך שאתה מוסר לו …

והחלק השני בהזהרת המוסרים זה השם לבניהם ולתלמידיהם. הנה הורונו חז"ל שזה השם גם שאר השמות הקדושים צריך המוסר אחד מהם לבנו ולתלמידו לבחון מדות התלמיד ודעתו, ואם מדותיו הגונות ויש בו כח שכלי ראוי לקבל דבר מופלג כזה, הנה הוא הגון ודין הוא למסרו לו ואם לאו לאו. ועל כן התנו על זה במלת "אלא", באמרם אין מוסרין אותו אלא למי שעניינו במדות כך וכך.

… שונים ומשפטים מעוותים לפי מחשבתו הקצרה, שאין כל מה שהוא רואה בעיניו או מהרהר עליו בלבו או חושבו מצד הספרים כי אם יושר גמור ודין אמת ומשפט שלם בכל. ובעשותו כן כבר הצליח השם ית' דרכו בו ואשריו ואשרי חלקו ואשרי רבו שלמדו תורה ואשרי הוריו ויולדיו שהביאוהו לעולם הזה כדי שיזכה בו לגמול לשכר הקיים הנצחי הטוב.

… לידי חיי העולם הבא בדמות הרב המגדל הנפש במעלת חכמה ומוסר. ושבמילה מביאה לידי חיי העולם הזה בדמות האב המגדל הגוף ומוריש לו עושר וכבוד. והנה על זה הרמז, נאמר על התורה, "ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד". והנה האדם חייב להקדים בכבוד רבו ולהגדילו יותר ממה שהוא חייב להגדיל כבוד אביו, כי רבו הביאו לחיי העולם הבא ואביו הביאו לחיי העולם הזה.

דע כי אני אבוברהים הקטן למדתי לפני רזיאל רבי י"ג שנה, ועד היותי בן י"ג שנה לא יכולתי להבין דבר מכוונת ספריו. ואחר כן נתברר לי קצת עניין מסתרי ספרי נבואותיו אשר הם שבעה ספרים. ששה מהם ספרים שלמים ואחד מהם קראו "הפטרה" והוא חצי ספר. ושמות ששת ספריו הם: "ספר מליץ", ו"ספר איש אדם", ו"ספר הברית החדשה", ו"ספר העדות", …