רֹאשׁ וְזָנָב

10 הפניות ב־4 ספרים

מפתח הספירות

עמ' צב§92

ועתה בני ראה גם ראה מעלת סתרי הקרבנות וסוד התקדשותם עם סתרי הספירות. ובא המכס במקום סמך עגלה לכפר על עניין עגל מסכה הנקרא אלהי זהב, וסודו ס' חבר עמה שור ותקח כח התלי ממנו בחבור רא"ש וזנ"ב "ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה", "ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל גויי הארץ". ואם תקח אח"ד אחז מן החמשי"ם ישארו בידך שמי"ם, ואם תקח אח"ד אח"ז מן החמשים ישארו בידך ד"ם והנה לקחתי הדם

נר אלהים

עמ' סט§90

והוא הלשון. ועל כן נצטוינו בלשונינו ביום ההוא ואם היום גובר על הלשון מדת הדין פועלת בזנב והעולם והנפש חייבין. ואם הלשון גוברת על היום העולם והנפש זכאין כי מדת רחמים פועלת בראש ובעל הפעולה מולך ביום ההוא. ואם הראש מלך הזנב נמשך אחריו בעל כרחו, ואם הזנב מלך הראש נמשך אחריו על כרחו. ופעולת הראש מדת רחמים לטובה ואין בטובה למעלה מענג, ופעולת הזנב מדת הדין לרעה ואין ברעה למטה מנגע. ועל כן בברכות "ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה

ספר החשק

עמ' עג§274

יקר רוח חקור סודם ודעם:             הבינם היה ראש לזנבות:

עמ' פט§530

זה השם הקדוש מצורף במערכה דומה למערכת ויסע כולה. ואולם זאת המערכה יוצאת מן השם הראשון לפנים הולך ונוסע ישר עד שם כ"ד שהוא שם חה"ו. והנה התחלת השם השני הולך ונוסע הפוך, שהוא שם מי"ה שהוא סוף מ"ח שמות, שכנגד מ"ח צורות הגלגל אשר התלי מתהפך בו מראשו לזנבו. כי ראשו הולך יש"ר שהוא סוד תני"ן כלול מסוד תשרי עם ניסן בחדשים, והנה באמצע סוד ש"ר י"ס שסודם תפלי"ן עש"ר, שהם כל"י תני"ן מפני שהם מורים על סוד אזגי ואטד. כי סוד שר יס הראש משותף בם עם הזנב, והנה בהשימך

מפתח הרעיון

עמ' קסט§62

מרחבה מעט תחת ראשה ולה שני פתחים אחד מלמטה בלי צורת רחב ואחד מלמעלה קטן ממה של מטה, ואתה קראת כל צורת הה"א רוחב. ואיך דימית הוא"ו לאורך שהוא קו ישר, הוא"ו כמסמר שראשו מביט לצד אחד והוא עב מלמעלה ודק מלמטה כצורת נחש שיש לו ראש וזנב, ואתה קראת צורתה אורך סתם.

עמ' קע§63

(.) עומק הגוף ביו"ד וכן התחלת ה"א רוחב גופה וכן צורת וא"ו אורך עצמה וכן לקחתים אני ופרטיו רבים אך בהיות תוספת לצורות שלהם הוא לעניין [אחר] ואני אגידנו לך. דע לך כי צריכה להיות היו"ד צורתה חצי כדור עגול בעל ראש וזנב מפני שדומה לתלי והיו"ד תלוי ולו ראשית ותכלית שהם ראש וזנב, ראש וראשית לעשרות וזנב ותכלית לאחדים. על כן הוא עמוק מאד להבין זה, ואם תאמר איך יתכן לומר שאות מורה על עצם השם יהיה (.) ותדע לך שכן הוא, שהאות לא יתכן היותו

עמ' קפג§77

ג שמו גימל ומספרו שלשה. זה הציור מורה על דבר בעל ראש וארוך ישר וברגלו קשור רחב אחד למטה ישר כשיעור אורכו. והנה אורכו ורוחבו שווים, וזו ההוראה כעל דבר שהוא בעל ראש ורגל ואורכו ורוחבו שווים. וכן כל מה שיש לו ראש ורגל הוא מורה על מעלה ומטה כלומר על דבר עליון ותחתון ושווה בשני ענייניו, כלומר באורכו וברוחבו. וכבר ידעת מתוך דברי, שכל מעלה ומטה הם עומק הגוף. והנה ציור זה עומק ורוחב ואורך כשלשת הריחוקים שמהם נולדה כל פיאה ונמצא כלל קצה. ובהיות העומק לא שווה והאורך והרוחב שווים תשמע עניינו.

עמ' קפד§78

מעמיק בו אם סופו וכפי היותו אתה דן אותו. כי יש מה שסופו טוב מראשו ויש מה שראשו טוב מסופו. וכן כתוב "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז' ח'). ועוד כתיב "חכם עיניו בראשו" (קהלת ב' יד'). ופירשו בו בראשו של דבר. והראש והזנב שני ראשים גם שני זנבים ולפי מעלת כל אחד ואחד מהם כשתעריכהו לזולתו יוודע איזה מהם עליון במעלה ואיזה מהם תחתון בפחיתות, ואז יקרא המעולה ראש והפחות זנב. וכן ציור גימל כשתצייר המציאות בו תמצא ראשית המציאות עיקר ושורש וסוף המציאות

עמ' קפז§81

ציור ד' רחב ועמוק וארוך ואע"פ שהגימל אינו כן כי אם רחב וארוך כציורו המצוייר בתחילת מחשבה. וכן גם הדל"ת אינו כן כי אם ארוך ורחב בציורו המצוייר בתחילת המחשבה. והנה עוד ידוע כי אין הבדל בין ציור נו"ן וגימ"ל אלא הזנב הנוסף על גימ"ל, ואין ציור בין דל"ת לרי"ש אלא זנב הנוסף בדל"ת. וכן אין הבדל בין כ' לב' אלא הזנב הנוסף בבי"ת. וההבדל שבין ה' לחי"ת מדובק בציור אחד והה"א אינו מדובק אך הוא מעל שני ציורים נפרדים, מה שאין כן ציור שום אות

עמ' קצו§91

מנוחה ושביתה ושמחה. והיה ראוי לפי זה הדעת ש(השם)היה השם גם כן כולל זי"ן כמו שכולל ח' מפני מעלת השביעיות. ודע שעל כן תמצא מעט הבדל בין ציור זה לציור זה. והוא שהו"ו אין לו כי אם ראש רואה לפניו ולא לאחריו. אמנם ציור זי"ן יש לו ראש רואה לפניו וגם לאחריו. וזה כי יום שישי משתכל תמיד ביום הז' שהוא לפניו, כי היוצא מן העמל והטורח מבקש לו מקום לנוח בו. אך העומד במנוחה יש לו ב' דרכי עיון יום ו' ויום א', שניהם ימי עמל, ומחשב ביום ז' לעשות ביום א' מה שעשה ביום