רֵאשִׁית וְתַכְלִית

… ית' עד השפע האחרון המושפע ממציאותו יקרא ראשון. אך כשישוער המציאות ויערוך מן הנמצא האחרון ונחשוב האחרון ראשון, יגיע המציאות בחקירת סבותיו עד השם ית' מסבה לסבה, עד שנאמר עליו ית' כי הוא הסבה האחרונה לכל. וע"כ נקרא ראשון ואחרון כלומר ראשית ואחרית, ראשית כל מצוי ואחריתו ותכליתו וסופו. ורבים באלה העניינים אשר יושגו בשכל כאשר הם. אך הדמיון יצייר מציאות עניינים רבים נמצאים באמת, אלא שיקרה לו מקרה בציורו וימנעהו דם הלב מהציור האמיתי, ויצייר דברים רבים …

… הוא, ואין אחד מכל האחדים עשרה כי אם הוא לבדו. והוא שקול כנגד כולם, ואע"פ שצורתו קטנה מכולם כי יש גם לזה סוד גדול, והוא להורות כי הקטן הוא הגדול והגדול הוא הקטן, אין הבדל ביניהם מצד אחד, ושם יו"ד יורה זה. ומן הראשית יודע התכלית, והיות סופו ה"א הוא כמו הנה להורות כי הראשית יורה על התכלית, ויאמר עליו הנה הוא נמצא. והנה ה"א חצי יו"ד במספר, וידוע שהראשית עם התכלית כשתציירם תמצא להם תוך. והתוך האמיתי הוא החצי ומפני היות כל מספר מא' …

… גופה וכן צורת וא"ו אורך עצמה וכן לקחתים אני ופרטיו רבים אך בהיות תוספת לצורות שלהם הוא לעניין [אחר] ואני אגידנו לך. דע לך כי צריכה להיות היו"ד צורתה חצי כדור עגול בעל ראש וזנב מפני שדומה לתלי והיו"ד תלוי ולו ראשית ותכלית שהם ראש וזנב, ראש וראשית לעשרות וזנב ותכלית לאחדים. על כן הוא עמוק מאד להבין זה, ואם תאמר איך יתכן לומר שאות מורה על עצם השם יהיה (.) ותדע לך שכן הוא, שהאות לא יתכן היותו נמצא ומצויר בלא צורה, וצורתו ומספרו ושמו מוסכם …

… ורבבה מלשון רבוי. והנה האדם שעל הכסא הוא השר הגדול שבשרים הוא שר הפנים בלא ספק. על כל (..קו) בשם ית' שהוא סבתו הראשונה והאחרונה, ועל זה נקרא אלף (..שר) כמו שאמרתי. ומפני היותו ראש הושם הראש ומספרו אחד, והנה אלף תכלית ואחד ראשית.

והנה האדם ראשית, ראשית ותכלית כאלף, ובזה דומה אל השם. ועל זה כולו נאמר עליו "מראה דמות כבוד יהוה" (יחזקאל א' כח'). ומפני היות כל מין האדם נמצא מן אדם אחד לבד ראשון לכל, והוא אדם הראשון, נקרא אחד כשם ית' שנקרא אחד. וכן ראוי שכל צדיק וצדיק …

… (קהלת ב' יד'). ופירשו בו בראשו של דבר. והראש והזנב שני ראשים גם שני זנבים ולפי מעלת כל אחד ואחד מהם כשתעריכהו לזולתו יוודע איזה מהם עליון במעלה ואיזה מהם תחתון בפחיתות, ואז יקרא המעולה ראש והפחות זנב. וכן ציור גימל כשתצייר המציאות בו תמצא ראשית המציאות עיקר ושורש וסוף המציאות זנב, בעת שתעריכהו אל ראשיתו, והאמצע כולו בלא תוספת ובלא מגרעת. כאמרנו ארכו ורחבו שווים והם כל בעלי התולדת שכולם נבראו בשווי כפי מהות כל מה ומה מהם ושמו גימל. ודע שזה מורה על דבר נגמל מלשון גמול. והגמול אינו …

… ק'ר'ש'ת', והנזכרים י"ח ומספר כולם יח"ד. והנה ק'ר'ש'ת' כנגד י'כ'ל'מ' וכנגד א'ב'ג'ד', וכן באלפבית המשולש מצוייר אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת. ומפני שאני בדל"ת ובציורו ובמספרו הארכתי בו כל זה העניין בהכרח להורות עליו שגם הוא תכלית אחת מהתכליות. כי בחברך מספר אבג"ד תמצאם במספר עשרה שהיא תכלית אחדים וראשית העשרות. ובחברך יכל"מ תמצאם במספר ק' שהוא תכלית העשרות וראשית המאות. ובחברך קרש"ת תמצאם במספר אלף שהוא אלף שהוא תכלית המאות וראשית האלפים.

… במאות. כי זה שמונה אחדים וזה שמונה עשרות וזה שמונה מאות, לשון נופל על הלשון. ואין הכל כי אם שמונה באמת אלא שנחלקו במספר רב ומעט, כי אמיתת כל מספר הוא מאחד ועד תשעה לבד והשאר אחריו הורכב ממנו ונקרא על שמו. ושתי דרכי תכליות המספר הם באמת תשעה ועשרה לבד, אלא שהתשעה תכלית ולא ראשית, והעשרה תכלית וראשית על א ב ג ד ה ו ז ח ט גלגל חוזר חלילה והה"א נקודה אמצעית לו. [וכן י כ ל מ נ ס ע פ צ והיה גם הוא גלגל חוזר חלילה ונ' נקודה אמצעית]. וכן עוד בחברך עם קרש"ת …

… והוא כי תכלית ציור האותיות נשלם בתי"ו ששורתו דמ"ת ושורות חבריו הבאות אחריו בשנוי הם הנ"ך וס"ם זע"ן וסימנם בשורה הראשונה הו"ז נס"ע כמ"נ. והנה בזה השלוש הנוטה משורת המספר השווה בסופו נדע שלש עקרי המספרים, והוא כי אי"ק הם ראשית ותכלית. ועתה חשבם תכליות יבואו א"ח טש"ץ יק"א וזהו ציורם בהיותם תכליות בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ יק"א.

… ומנורה" (מלכים ב' ד' י'). כי זה הכרחי כפשוטו לטבע האדם כל שכן בנסתריו שהוא הכרחי למעלת הנפש. על כן סוד צד"י יוד צדדין הנזכרים בצידה, ומורה על צד עשירי שעליו המלחמה. ומספר תשעים אשר הם תשעה הם תכלית העשרות, והיא התכלית השנית למספר, כי מאה תכלית וראשית בעשרה כמו שבארנו למעלה בעניין זה.

… על מספר העשרות, כלומר כי בחברך י' עם צ' יעלו ק', וכן כ' עם פ' יעלו ק', וכן עד נ'. והנה נ' אין לו זוג כי אין כמוהו נ', כי נ' עם נ' יעלו ק'. וכן תעשה בחברך ק' ץ' יעלו אלף. והנה אלף הראשונה כמו אלף אחרונה להורות כי השם ית' הוא ראש העולם ותכליתו. והוא ית' אין לו ראשית ולא תכלית כלל שהרי ראשיתו הוא תכליתו ותכליתו הוא ראשיתו. ואם כן אין לו ראשית ואחרית. ועל כן אלף סודה אחד שהוא ראשית המספר, וגם סודה אלף שהוא תכלית המספר הנמצא כתוב. כי אין לנו שום …

… על כולם בה' בראם. ודע כי כשתחשוב א"ת ט"ט ישארו בידך חמשה, וכן ב"ש וכן ג"ר וכן כולם עד כ"ל, הוציאם ט"ט וישארו ה' וכשתחשוב כמה נשארו מכולם ה"ו פעמים ה' שהם יסוד י' כי מא' ועד י' יש מספר נ"ה ושם נכלל הכל. וכן מספר הראשון שהוא מן א' ועד ט' ומן י' עד צ' ומן ק' עד ץ', יוצא בדרך זו בעצמה אשר זכרנו. והוא כי חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה הראשונה מן אלף ועד ט'. ומן י' ועד צ' חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה השנית. ומן ק' ועד ץ' חמשה פעמים תשעה הם כלל השטה השלישית. ואם כן יוצאים …

תתחיל מן א' וסיים חללה בה גם כן שכל דבר נספר או נחשב ממנו נאצל ואליו חוזר ועל כן הוא ראשון והוא אחרון הוא ראשית המציאה והוא תכליתה וכן תעשה לעשרות ביושר,