רֵי"שׁ

5 הפניות ב־1 ספרים

מפתח הרעיון

עמ' קנד§35

דטלנ"ת נזכר בפתיחת הפה ובסגירת הלשון שהיא למטה על שרשי השינים שהם למעלה. ועל כן גם זו סתימה מצד אחד ופתיחה מצד אחר. והנה זסצר"ש ארבע אותיות מורות על סתימה הנזכרת בחצי הלשון בנגעו למטה ושורקת בין השינים. והרי"ש לבדה היא נזכרת בקרוב במקום שנזכרות אותיות דטלנ"ת. והוא פלא גדול אחר שהדבר כן למה מנוהו עם זסצר"ש. והנה כבר נתבאר מזה העניין כי האותיות לא יצאו מכלל שאר טבעי הגוף, כמו שידעת ממאמר חכמינו ז"ל שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה

עמ' קפה§79

תי"ו ובמעט מקומות יו"ד מ"ם. ואין משלשה ועד תשע עשרה לא זה ולא זה. אך שנים מורה על כפל מפני היות הנו"ן מנוקדת בפתח והיו"ד בחירק, וכל ריבוי ביו"ד מ"ם, אין אחד מהם מנוקד כמו עשרים שהוא לשון ריבוי זכרות, והרי"ש מנוקד בחירק אך היו"ד והמ"ם אינם מנוקדים לעולם. וכן ו"ו תי"ו בריבוי נקבות אינם מנוקדים לעולם. וכל כפל נקבות בתי"ו כמו שנים שעיקרו שי"ן נו"ן מן שנים, ויו"ד מהם הם מורים על כפל הזכרות. והנה גם שתים היה ראוי להיותו שנתים

עמ' קפז§81

ואע"פ שהגימל אינו כן כי אם רחב וארוך כציורו המצוייר בתחילת מחשבה. וכן גם הדל"ת אינו כן כי אם ארוך ורחב בציורו המצוייר בתחילת המחשבה. והנה עוד ידוע כי אין הבדל בין ציור נו"ן וגימ"ל אלא הזנב הנוסף על גימ"ל, ואין ציור בין דל"ת לרי"ש אלא זנב הנוסף בדל"ת. וכן אין הבדל בין כ' לב' אלא הזנב הנוסף בבי"ת. וההבדל שבין ה' לחי"ת מדובק בציור אחד והה"א אינו מדובק אך הוא מעל שני ציורים נפרדים, מה שאין כן ציור שום אות אחד. כי אין שום אות בעל שני ציורים נפרדים כי

עמ' רו§103

ר שמו רי"ש ומספרו מאתים. זה הציור רחב וארוך והוא בלתי מורה ירידה לחסר ממנו ציור הקו הארוך שבקו"ף לבד. אך מורה גם כן שחסר ממנו הקו הארוך של למ"ד ונשאר הוא כעני ורש ממוצע בין שניהם, כלומר אין לו יכולת לעלות כלמ"ד מפני צדקתו של

עמ' רט§107

דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם כמים. והיה שט כדג במים עד שתתברך כדגים מרוב למודך. ותעשה פרי הוא נו"ן והסמך אל בעלי העינים ופתח פיך ביניהם עד שתסור בחכמתך את רוח הקופית שבך ותורישנו מפניך או תירש כחו, עד שלא ישאר בלא כח ושנה ניסנך וחייך שבו נולדת, כי ערל נולדת ולא יכולת להתנועע למול ערלתך עד שתתקן תולדתך בברית. ואחר כן עם תורה, ועל כן שהושמו שני תוי"ן בשם תולדת גם בשם תכלית ואחת בסוף ברית שהוא מלשון