רֶמֶז

והזיוף על זה דמהו בלעם בשלוש הקוביא שהם שלשה והם אחד. כלומר שלשה עצמות שאמיתת מהותם בעצמותם אחד ולא ישתנו בדבר לא בעצם ולא במקרה, כי חומרם חומר אחד וצורתם צורה אחת וכמותם כמות אחת כי כל אחד ואחד מהם ארכו ורכבו ועמקו שווים. וכיון דאתו לידן נימא בהו מילתא מפני שסודם כולל כל הקסמים וכל הנחשים וכל כישוף וזיוף והוא סוד חמ"ר: ח"ידה מ"של ר"מז. ותוכם שדי"ם. וראשם וסופם, חמ"ר לז"ה. וסוד נח"ש: נ"דוי ח"רם ש"מתא. ותוכם מרדו"ת רמז למכת מרדות. וראשם נח"ש וסופם ימ"א שצירופו מי"א והוא תרגום של ים ושל מים. והוא גם כן מיא שהוא בלשון יון כישוף.

… יודעים שאנו יודעים אותו וכבר נגלה לנו. ואם כן נעשה לישב שתי הדעות נגלהו ברמז ויהיה נגלה למבינו ונעלם מזולתו. שכן דרך בעלי הסודות ונמשכים בזה אחר מידות השם יתב' שכן עשה בכל המציאות וכך דרכי התורה כולה. והרמז הוא זה. דע כי מידות השם יתברך עם כל בריותיו הם נחלקות לשלשה חלקים ראשונים והן לפי היות העולם נחלק לשלשת חלקי נמצאים. ויש שקראם שלשת עולמות והם העולם העליון והוא עולם הצורות הנפרדות ונקרא עולם השכל בכלל מפני …

ואם לא נגלה לו זה הסוד המופלא ידאג כברוך בן נריה על בקשו הנבואה כשלא ישיגנה כאומרו יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. שעל שלא נגלה לו זה הסוד נאמר לו ואתה אל תבקש גדולות אל תבקש. והיודע איך מגיע השפע לעולם השכל ולעולם הנפש ולעולם האדם שהוא בעל הגוף והנפש והשכל יבין זה הרמז שרמזתי עד תכליתו. אבל לא זולתו בשום פנים בעולם. הנה כבר הרמז כרצוננו ש"ל (שבח לאל).

ועתה  ארמוז לך כל הראשית שעליו תספור כל ספירה ותסמוך עליהם.

וכן השם ית' הוא שהכל היה ממנו והוא התחלה לכל מה שכבר נמצא והתחלה לכל מה שהוא עתיד להמצא והוא סבה ראשונה לכל, וכמו שהוא התחלה ראשונה לכל כן הוא עוד מקיים הכל כדמות הרוח שממנו הכל ובו בשם הכל על צורת ה"ו אשר תוך כל מספר וכאשר הוא תוך וראש לכל כן הוא תכלית לכל מארבע הסבות. הנה התכלית מעולה מכולן ובעבורה היו השלש שהן החמר והפועל והצורה. והשם כצורה לכל מפני שהוא ראשית לכל כמו שהצורה ראשית לכל בעל חמר מתהוה על דרך משל לפי יכלת הדבור על דרך צורת דברה תורה בלשון בני אדם. כי אין לנו כח לעמוד על אמתת דבר כאשר הוא בשם מן השמות כי אם בדרך משל וחידה ורמז שהוא חמר. ח' חידה מ' משל ר' רמז אשר תוכם שדי"ם וסופם לז"ה, וסוד צירופם בשלשתם זה חמר לשדים ובהם שר המזל מיחד, וסודם הלב חמר השדים, והמופלא שבו לב חמר השטן, שטן חמר הלב, חמר הלב שטן, וסוד שטן זרע לבן זנב ערל והנו לב נזרע גם לב מזריע שהוא הוא מזל רע והנהו גוף רע כי חמר הלב זרע לבן. ואם ידיעת זה כולו איך נדבר בשם כי אם השם? ועל דרך חידה או משל או רמז.

… שלא יאמן לאדם (וא"ת אמונה נאחזת ברשות) למה יכתבנו שום מחבר בספרו. ואם תאמר אם כן הוא תאמרנו בקבלה לראוי, אומר לך שכך הדין נותן לעשות בלא ספק ולא עוד אלא שכבר רמזתיו ברמז רחוק בהזכירי עליו שני מיני עדים ועוד ארמזנו ברמז קרוב, כי לא אמרתי עד עתה לבלתי רמזו כלל.

ולפי הקבלה מאז נגזרה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ באמרו עתה תראה, ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. ויש כאן רמזים מופלאים גם כן ומכללם אמרו לעם הזה למה זה, והוא שאמר לו השם בבקשו ממנו האות "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך". ולפיכך הוא אומר לו "למה זה שלחתני". כי הרמז כולו הוא נעלם על מלת זה. וכן משה אומר "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה". וכן רמז "תעבדון את האלהים על ההר הזה". ובשאלת שמו אמר לו "זה שמי לעלם וזה זכרי".

… מאור הירח, ואע"פ שזה אור וזה אור בשם כללי נפרדו במעלה. כן כל המצוות אע"פ שזו מצוה וזו מצוה נפרדו במעלה פרטית. והנה כל מצוה יש לה עניין נגלה ואשר יורה עליו פשט הכתוב הוא הנגלה, ויש לה גם כן עניין נעלם ואשר יורה עליו דרך רמז לעניין מן העניינים בדמיון דבר לדבר כדמיון הנמצא בין המשל והנמשל, הוא הסוד המורה על הנעלם. ולפעמים תהיה ההוראה ההיא ניכרת משם המצוה בעברי או בתרגום כעניין טוטפות ותפילין. ולפעמים תהיה ההוראה ההיא ניכרת בעניין הנמצא מהמעשה, כסוד המזוזה הקבועה …

… השם היה, תתחייב להאמין שידע סתרי הספר ובו פעל ועשה כל מה שעושה וסופו של הספר מוכיח על תחלתו. ואם כן אל תפלא על היות הוא בעצמו המחברו. וההקדמה היא שבמקום שתראני משים על האות או על התיבה נקודה אחת או הרבה שתבין מיד שהיא רמז להעירך אל סוד גדול ועיין בו מאד עד שתוציאהו לאור ותבינהו. ואחר שהעירותיך על זה אْחْלْ לבْאْרْ רْמْזْי סْפْרْ יצْיْרْה.