יְדִיעַת הַשֵּׁמוֹת

… או מחוץ בשום צד ודעתו קיימת בעניינו אין זה פושע ולא מורד, אך מעלתו אינה שלימה כבראשונה, כי אז שב עיונו בכח, ובתחלה היה עיונו בפעל. ואשר לא עיין בדרך זו כלל הנה כחו כח רחוק. והקרבן היה מובא להקריב הכחות ואין למקריב כחות יותר מכל קרבן כידיעת השמות בכח השם המיוחד. וסודרו הקרבנות באמצע התורה התמימה הכוללת חמשה חומשים וששה סדרים, והיה שרשה עשרת הדברים אשר זה כולל השם המיוחד. והנה רוב ואלוף מלשון אלף ורבבה וכן רב ומלמד, ועניינם שהם רבנים ומאלפים כלומר שהם מביאים …

… מכלל מי שאינו מקובל בעניינים אלה. אז נענה לו על דרך "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו" (משלי כו' ה'). מפני שדבריו בדברי תורה, ונאמר לו עני הדעת ולו הברכה תועלת ידיעה בעולם זולתה להיות ממית עצמך עליה וזה מפני שבה היית מכיר את קונך על פי שמותיו היקרים, והיית מוצא חן בעיניו. כאומרו "הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך".

וידיעת דרכיו תלויה בידיעת שמותיו הנגלים והנעלמים, ומי שיש לו כח על מעלה מן המעלות האנושיות ואינו מוציאו לפעל הנה תחסר ממנו אותה מעלה ולו פחות ההפרש בין הידיעות. והנה תכלית כל אחת ואחת מהן היית מחזק בה חכמת נפשך ביתדי השכל ובעמודי החכמה ובחבלי הבינה ובקומת הדעת, עד שלא היה מלאך המות אינך מכיר מהותו באמת מושל ושולט עליה ביום פרידתה מגופך. ואם כן שוב ולמוד וקבל ואולי תדע מהות התועלת בידיעה זו. ולזולתו משאר השואלים על זה המענה להם הוא לבטלה או לטיול מלחמת הרשות. ולפיכך אודיעך כי הכלל הנזכר הוא על דרך זו,