יְצִיאָה מֵאֶרֶץ וּמִמּוֹלֶדֶת

אמר רזיאל רוח ה' צבאות העיר את רוחי ללכת בדרכיו ולדבקה בו, ואצאה מארצי וממולדתי זה לי עשרים שנה ואנכי בן ארבעים. בהיות רזיאל בעיר האופק נגלה אליו רוח ה' והעירו משנתו והודיעו מה שיקרה לו שם וברומי ברמזים. ויקרא שם העיר ההיא פונון היא קפואה והוא האופק הפוך, וקראה עיבל גם יבק מפני סבות רבות שהתחדשו …

ועל זה העיר השם את רוח רזיאל ברוחו בדעתו זה הסוד באמתתו, וזה לא היה אפשר עד שיפרד מארצו וממולדתו כלומר פרידת עניינים ארציים וטבעיים לתולדת. ואחר זמן רב אמר, זה לי עשרים שנה הוא בן עשרים שנה בעניין ובמניין והנו בן ארבעים שנה אז הנה עשרים שנה אחרים. ודע כי העשר שנים הם יוד שנה והם עשרים שנה גם בן ששים …