יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה

… הנשפע משפע אלוהי רוחי. ועל כן נאמר "והיתה הקשת בענן" כעניין "הנה אנכי בא אליך בעב הענן". ונאמר כאן אות ושם אות "וזה לך האות". ונטיעת כרם לנח ואמרם בו ביום שנטעו, בו ביום שתה מיינו, ובו ביום גלה ערותו. הוא שהיין הוא יינה של תורה וביום שאדם נוטע שרשו מיד שותה ומתגלת ערותו בחכמתו והיא ערות מציאות וערות מהותו. שאז ידע שאמתת מהותו משגל והוא ראשית מציאותו והוא בעצמו טפה סרוחה שכבת זרע מינים. והוא איש הוה בשעתו ונפסד לשעתו ואילו חיה אלף שנים פעמים הנה מאין בא עם …