עָפָר

11 הפניות ב־5 ספרים

אמרי שפר

עמ' מה§89

ומפני היות שרש הנפש הצומחת נשרש בעפר ובמים שהם שני היסודות התחתונים והם עיקר כל מזון העפר שרש למאכל והמים שרש למשתה והעפר קר ויבש בטבעו והמים קרים ולחים בטבעם הוצרך על זה להתחבר אליהם דבר חם קל עולה ומעלה הבלי המזון שטבעו לרדת עם הרוח והיה הדבר ההוא דם שטבעו כטבע הרוח חם ולח. ונולדה ממנו כל נשימה להכניס ולהוציא האויר המשתנה והמתחלף מהרה ותנועתו יותר מהרה מתנועת המים כמו שאנו רואים זה בנצוץ השמש בהיכנסו בבית דרך החור או החלון. כי אז מתגלה מציאות האויר לחוש העין. גם אנו מכירים בו דמות הקשת כשנשליך עליו מים זכים מעט מעט דרך הזיה עם הפה ועם זולתו.

עמ' קלז§379

מתפעל המקרה. ויקרא על זה החום באש עצמיי לו קרוב להדמות לצורה שבה נהיה והיה האש אש. ויקרא הנפש בו מקריי לו קרוב להדמות לחומר. וכך תדין שלשת היסודות הנזכרות אחר שתדע כי טבע הרוח חם ולח וטבע המים קר ולח וטבע העפר קר ויבש. כאשר טבע האש חם ויבש ותדע שטבע הרוח הוא הפך מטבע העפר בכל שתי האיכויות שלהן. ויתחייב מזה להיות לשני היסודות ההפכיות ארבעה טבעים. וכן טבע האש הפכי לטבע המים. והיו לרוח ולעפר החום והקור והיובש והלחות.

חיי הנפש

עמ' כט§44

וידוע לכל משכיל כי אמיתת שם היסוד האחרון התחתון שבארבעתם שהיא הנקודה האמצעית, ר"ל מרכז העולם הוא עפר גם יקרא ארץ גם אדמה, אלא ששם אדמה יותר מיוחד לו. ועל כן זה על האדם משותף עם מילת אדמה כאומרו "עפר מן האדמה" כלומר ראשית האדמה אשר ראשיתה עפר. "כי עפר אתה" כי מורה על דקות דבר ועל חבור חלקים קטנים, כאומרו "עד אשר דק לעפר"

עמ' קכו§175

לנו כנס, וחקוק לה על מצחה "ישראל", בעבור היות שם הכנוי לישראל, והיא חיה אחת ולה ד' צורות ושלשה ראשים. וזאת היא צורת אדם אשר בו ד' יסודות ושלש נפשות, והם אש ורוח ומים ועפר, וטבע וחיות ודבור. והנה הם ד', והעפר הוא נקודתו האמצעית אשר עליה נבנה כל הגוף. והעד אמרו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג' יט'), ועל כן אמר שלמה ע"ה "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' ב'). וכן אמר עוד "ויתרון ארץ בכל היא" (שם ה' ח').

עמ' קכו§176

וסוד העפר הנה הוא השכל, שהכל מאתו והכל שב אליו. ואשרי מי שיזכה והשיגו והשכילו והכירו. והטבע והמים משניהם הצמיחה יותר מאשר מזולתם. והרוח והחיות משניהם ההרגשה וכל כוחותיה. והאש והדבור משניהם השכל האנושי החמרי. ואלה שש כנפים הנחלקות לשתים שתים. והנקודה

עמ' קכח§180

המקרים שקרו לו, כי תחילה אשתו הראשונה שהיא לילית ברחה ממנו, והשנית האכילתו סם המות, ובניו הרגו זה את זה, והב"ה קללו וגרשו מגן עדן. ואיני יודע יותר רעות מזה, שהרי נפסקו ממנו כל הטובות ובאו לו כל הרעות. וזה כולו בלא ספק בגמול אביו ואמו שהם עפר ואדמה והנסתר כולו מבואר נגלה מאד.

נר אלהים

עמ' סב§83

עם אש כן תשתפהו עם רוח ועם מים ויהיה הסוד עליון ונשגב ונורא מאד והוא זה. יה רוח וה מים והמים והירח והאיש משלימות היצירה הזו האנושית הנמצאת בנו בטבע מוכן לקבל בשכל הנבואה. והאש והירח מים היו ומזה תבין שתוף ההויות עם הרוח ועם המים ועם העפר ועם האש ועם השמים.

עמ' קיז§145

הפוכים בזה כי הצפון קר בטבעו, ותקופת תמוז צפונית לשמש, והדרום חם בטבעו ותקופת טבת דרומית לשמש. אבל הוא זכר זה מפני שזכר השנה והיא מיוחסת לשמש לבד, והשמש פועל באש, והירח במים, ושאר כוכבי לכת ברוח בכלל, וי"ב מזלות בעפר המורכב מארבעתם. ועל כן נחלקו לארבעתם טא"ק אש, שב"ג עפר, תמ"ד רוח, סע"ד מים. והשתתפו עם כוכבי לכת בצורת א"ח שמ"ן תב"כ ס"ל גד"ש קד"ץ טע"ם, ב' לב' וי' לה' (שני מזלות לשני כוכבי לכת ועשרה מזלות לחמשה כוכבי לכת).

ספר החשק

עמ' כב§102

ומקום האש הוא גבהות החומר הראשון, ומקום העפר הוא שפלותו, ושניהם בעלי איכות אחת, והיא היובש. ונבדלו להלחם באיכות שנית ושלישית וסודם א'ב'ג'. והאחת שקראנוה שלישית שנית היא החום אשר חמה האש נושא אותו תמיד על עוד שהאש אש, והשנית אשר קראנוה שלישית היא הקור אשר חומר העפר נושא אותו תמיד בטבע ומשתנה עליו במקרה שבעת שיתגבר עליו חום האש יעביר קור העפר ממנו ועודנו עפר עד שישיבנו אש כמוהו. ולולי שיש כח בעפר לשוב אש איך היה שב אליו להיותו הוא, הוא אחר מלחמה חזקה וכן בשאר היסודות.

עמ' סו§249

למשכילים על ד' צורות, ושכינתם בדם החיוני. והם משכילות בצאתם לפועל ראשונות, בדמות חיות הקדש. והם בדמות צורות של אש ששם חמרם, וצורות של רוח שגם רוח מנהיגם, וצורות של מים שהם נשפעות כמים הנובעים מהמעין, וצורות של עפר שהם מתרבות עד אין קץ כחול אשר על שפת הים. ואמנם צורתם החמישית היא צורת גלגל החוזר פנים ואחור, ואלה הם לב"ת א"ש שסודם כתב"י א"ש והם צור"ה בנפ"ש והבן זה מאד, שעל זה הסוד נתלית מעלת הנבואה. ומי שמכיר היות שכינתם בלב"ת א"ש, יראם וידבר בם ויקראוהו

ספר העדות

עמ' עג§19

אהי"ה שמו יהו"ה שמו י"ה שמו והוא "צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). באר עתה גלגול השמות, ושיוצאים זה מזה וחוזרים זה אל זה. מורה שהכל בא מהשם והכל שב אליו. כעניין "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג' כ'). ונסתרו הכל היה מן השכל והכל שב אל השכל. וכן "וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב' ז'). ומגיד היותו מנצח הכל ואיך באה ממנו הברכה או הפכה באות, אינו מלשון ביאה