עֲבוֹדָה מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה

והידים ידי עשו היא מדת החרב, ועל חרבך תחיה רצו"ח עשו"י לצח"ק ורבקה אוהבת את יעקב. ואין שם טעם מפורש, על כן נצחה במטעמים שאינו דומה עובד מאהבה לעובד מיראה. כי העובד מיראה מבקש טעם לעבודתו. ואם אינו מוטעם לו חוזר מאדונו. אבל העובד מאהבה כל עבודתו מוטעמת לו תמיד. ומה שהם יהו"ה י"ה שמות מיוחדי"ם הם ו' שמות מכוני"ם והנה החותם שלם יה"ו. והנה שפ"י קצ"ה מפה גם קצ"ה מפה, והרמז כרוב אחד מקצה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת יהיו שני הכרובים.

והנני צריך עתה לשוב לדבר על זה מעט ולהודיעך מה הפרש יש בין בעלי קבלה הנבואית ובין בעלי החכמה השכלית בענין זה. ואחל לומר שזה ידוע וברור לכל מי שלמד גמרא מסכת שבת, שבא בו הכתוב בפרק אמר ר' עקיבא ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". ושם נאמר עוד אמר ר' יוחנן מאי דכתיב "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב", כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. דבי ר' ישמעאל תנא "כפטיש …

עבודת השם מאהבה היא העבודה המרוצה והמקובלת באמת, והיא תכלית השלמות האחרון, אשר בעבורו נברא כל חי משכיל, ומצדה האדם אדם. וידוע ומבואר לכל בעל דעת כי העבודה ההיא האמיתית אי אפשר לשום אדם להגיע אותה בבלתי רוב החכמה, ואחר הרגל גדול מאד וזמן רב עד שוב ההרגל …

ודע כי האוהב מאהבה הוא לבדו ראוי להתהלל בשהוא עבד יי' (חסר שורה) והוא מלך בשר ודם. נמצא מסוגו וממינו ומדרי עולמו נברא כדי לשמשו יען אשר גם הוא נברא כדי לשמש את בוראו. והוא כהן לאל עליון ואין אהבתו עם בוראו תלויה בדבר בטל, כמו שאין אהבת בוראו תלויה בדבר בטל. אך האוהב והאהוב קיימים לעד וכן האהבה קיימת ביניהם לנצח. ועניין עבודת האהבה ושיתופה עם היראה אשלימנו בסוד סוף זה החלק שהוא סוף זה הספר, ובו אחתמנו. כמו שבו חתם הרב ז"ל בספרו, מפני היותו זה הסוד שקול כנגד כל הסודות שזכר במאמרו הנכבד. והקדמתי אני עליו זאת ההקדמה בקיצור מפני היותו הגדול שבכל סתרי תורה.

… הדבור עד היותו בורר טוב מרע, ובוחר אמת משקר, והיא בחירת חיים ממות, והצלת החלק החיה השכלית הנצחית מהחלקים ההוים הנפסדים, עד שוב הכח השכלי שולל מיד כח המתעורר הבחירה והגמול, ר"ל בחירת החיים והתענוג בם. ואז ישתתפו היראה והאהבה עד סוף הדבר מכח לכח. וישוב הדבור הנפשי השגה שכלית וציור אלהי, חושק חשק חשוק. ובזה ישוב הכח הנקרא נפש, שכל. ויהיה משכיל מה שאפשר להיותו מושכל. ואז יהיה שכל משכיל ומושכל בפעל. וזה כולו בהיפרד המונע שהוא הגוף, ובמות הגוף תחיה …