עֶבֶד

… מהם. "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע" לשמור דרך הטהרה החיצונות והוא קל וחמר לפנימית. והטעם "כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". וסגירת עבד לאדניו הוא סוד בריחת כח מהכחות אל השכל שאין ראוי להחזירו לאחור כלל. וזהו עמך ישב בקרבך וכו', והקדשה והקדש רמז לנפשות שלא תזנינה ולא תנאפנה וליצרים שלא ינאפו ולא יזנו. אך כל אחד יתחבר לאחד הראוי לו ולא לזולתו. על כן אמר זונה ומחיר כלב הרמוזים …

ודע כי האוהב מאהבה הוא לבדו ראוי להתהלל בשהוא עבד יי' (חסר שורה) והוא מלך בשר ודם. נמצא מסוגו וממינו ומדרי עולמו נברא כדי לשמשו יען אשר גם הוא נברא כדי לשמש את בוראו. והוא כהן לאל עליון ואין אהבתו עם בוראו תלויה בדבר בטל, כמו שאין אהבת בוראו תלויה בדבר בטל. אך האוהב והאהוב קיימים לעד וכן האהבה קיימת ביניהם לנצח. ועניין עבודת האהבה ושיתופה עם היראה אשלימנו בסוד סוף זה החלק שהוא סוף זה הספר, ובו אחתמנו. כמו שבו חתם הרב ז"ל בספרו, מפני היותו זה הסוד שקול כנגד כל הסודות שזכר במאמרו הנכבד. והקדמתי אני עליו זאת ההקדמה בקיצור מפני היותו הגדול שבכל סתרי תורה.

… ותוציא לאור משפטנו". כל זה העניין מורה לנו אמיתת מה שחשבנו בדרך זו, וזה כי כל העולם כולו לשם בנים ועבדים בלא ספק. וכבר קראנו ה' ית' בנים ועבדים במקומות רבים באמרו "בנים אתם ליהוה אלהיכם" (דברים יא' א'). ובאמרו "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" (ויקרא כה' נה'). ונאמר "בני בכורי ישראל" (שמות ד' כב'), ונאמר "ישראל עבדי" (ישעיה מא' ח'). ואמנם ההבדל אשר ביניהם ביארו מלאכי באמרו "ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי" (מלאכי א' ו'). ותלה …