עַיִן

10 הפניות ב־3 ספרים

אמרי שפר

עמ' נ§99

שוכן בו אבל על החמש קצוות לא יאמר בהם שהוא שוכן בם כי אם בכלל שאנו אומרים פלוני שוכן בבית הפלוני. ואע"פ שאינו שוכן כי אם בחלק ממנו וזה לא יקשה בעיניך שהרי כך אנו אומרים על כל אחד ואחד מכחותיו הפרטיות שהרי האדם אינו רואה כי אם בחלק מיוחד לראות מכלל גופו והוא העין, ואנו מייחסים הראות לכללו ונאמר ואברהם רואה. ויהיה שם אברהם שם העצם לאדם אחד בכלל עצמו כי אין לו חלק מיוחד שיקרא אברהם שם העצם. ואם כן הוא שם כללי כולל כל כללי חלקיו של זה האיש הפרטי בעצמו. ויהיה שם רואה

סתרי תורה

עמ' קז§184

כדי לשמח אחרים כאשר שמחתי בו גם אני, וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. ועל כן אצטרך למשול לך משל כח השכל לאור השמש אשר הוא שופע על העין, כי כן המשילוהו קצת חכמי המדע ואמרו כך, כי העין הוא גוף זך חיצוני לגוף יותר זך מכל אברי הגוף החיצונים ומקצת הפנימיים. וזה שמפני רוב זכותו קיבל מהנפש כח הראות, והכח ההוא באמת, הוא מקרה והעין נושא אותו והוא בו בכח, ובהיות השפע הנבדל ממנו הבדל גמור משפיע עליו והוא אור השמש, והעין מכין עצמו בטבעו או ברצון

עמ' קח§185

והיא סבת צאתם מן הכח אל הפועל. והדבר ההוא הוא אור השמש או דבר אחר מן הדברים שהם מאירים, ואין ספק כי אור העין הוא בעצמו אור השמש ואור השמש הוא אור העין בעצמו אשר הוציאו מכח לפועל, ואם כן פעלו הוא עצמו. כי אור השמש נבדל מן העין תכלית ההבדל, אלא שמשפיע עליו אור, והוא חלק מחלקי אור השמש לפי מציאות העיניים. לא שאור השמש מקבל חלוקה כי אינו גוף. וכבר יוחלט שם הוצאה מכח לפועל על מי שהסיר המונע מהפועל, כמו שהוזכר בהקדמה הי"ח. והבן זה ויוסר לך

עמ' קט§186

השכל אשר נמצא בו בפועל, אלא שזה האיש לא השיגו ולא הכירו בשפעו, וכשיכירהו אז יקרא משכיל בפועל, אבל טרם שישכילהו יקרא משכיל בכח. והשכל ההוא האנושי החמרי אם כן כבר תקראהו כח, כלומר שיש בנפש הכנה אחת להשיגו. אבל צריך שתייחסהו אל עין הנער היונק אשר עיניו פקוחות והאור שופע עליהם בפועל והוא אז רואה האור בכח ורואה הדבר הנראה בכח אך לא בפועל. וזה משתי סבות, אחת מפני לחלוחית העיניים שגבר הרבה, ושנית מפני שאין בו התעוררות הבנה עדיין להבין עניין האור ועניין הדברים

עמ' קנא§263

בלב, נכיר כי שנים הם, והם פועלים זה בזה ומתפעלים זה מזה. ועל כן יש עת לזה ויש עת לזה, והוא כרגע קטן כנקודה בלתי נחלקת פחות מהרף עין. והרמז עליו יְשֻ עַת יי' כהרף עין, כי הוא חסר ו', יש עת כתיב, ודעהו. והנה זה דומה לניצוצי האור המכים בעין לפי ראותו כהרף עין, מכה בו הניצוץ ועוד חוזר ונראה לו שהכה בו אחר. ואחר כן חוזר מיד בצורת עניין "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א' יד'). וכן נפש שהיא אור בהיר שמימיי התגשם והיה כח בגוף והוא צורה לחומר ומעמידו זמן אחד

מפתח הרעיון

עמ' קעג§67

אני אוסיף על כ"ב ענייני הדבור או אגרע ממנו, ותביא ראיה מן אותיות נמצאות בשאר לשונות נוספות על הנמצאות בלשונינו או נגרעות. כגון ג' בלשון ישמעאל או שי"ן כיוצא בהן שאינם נמצאים בלשונינו או כ"ף וכיוצא בזה או ח"ת ועי"ן וה"א שחסרו מלשון לעז וכיוצא בהן. דע שכל אלו הנה הם כמרופים ברפיון גדול והוא במקום מוצאם, או ברפיון בינוני או חלוש מאד. או הם כמודגשים בדיגוש חזק במקום מוצאם, או בדיגוש בינוני או בדיגוש חלש. והנה אנחנו בעצמינו ובלשונינו ידענו

עמ' קפז§81

כי אם ה"א לבדו, וזה לעניין גדול. גם כן כ' וחי"ת ציורם אחד בעצמו ושנויים תשמעהו לפנים. ובין ו' לזיי"ן שהזיי"ן בעל שני צדדים בראשו והו"ו בעל צד אחד בראשו והוא צדו של פניו. ובין ל' לק' הפוך כהפוך ג' לדלת. ובין ע' לצ' שהצדי יותר מיושבת על תחתיתה אך העין יותר מעוגלת מעט מלמטה, אך לזאת שני ראשים ולזאת שני ראשים. ובין ח' לתי"ו רגל אחד תוספת בתי"ו. וכבר הודעתיך כי ציור חי"ת וה"א קרובים, גם כן החי"ת והתי"ו. ואל תאשימני על קוראי האותיות בשם זכרות לפעמים, ובשם נקבות לפעמים. כי הנה

עמ' רב§97

אחר כן "ויהי העם כמתאוננים" וכו' (במדבר יא' א') הושמו שני נוני"ן הפוכים, לסימן שהפכו הכוונה שהיא מורה על סוד התנועה והמנוחה ועל הקימה ועל השיבה. והמנוחה מורה על הישיבה. ומהכתוב על ציור נו"ן תבין כל זה. ועל זה בא סמ"ך סמוך לעי"ן ופ"ה, שכל עיור וערל לב צריך שלא ישוב לאחור מלמודו בעבור ראותו שעם כל השתדלותו בחכמה ובלמוד ימצא עניינים סתומים מאד. אך יעיין בטוב ויזכיר למודו בפיו תמיד. וששים הם ששה שמות עשרות.

עמ' רב–רג§98

ע שמו עי"ן ומספרו שבעים. זה ציור בעל שני ראשים כמו שהאדם בעל שתי עינים, ומתפשטים למטה. ובא אחריו צד"י ושניהם יעץ דין והם ע"ץ מלשון עצה. וזה עי"ן מעיין לכל צד ולכל פנה עד הוציאו דבר לפועלו כלומר עד צודו מה שכוונתו לצוד והוא צידת הרוח הקופית הבהמית בכל כוחותיה הרואה למטה ולא למעלה כמו שרמזנו בסודו לפני זה. ומספר שבעים שבעה מלשון שבועה. ושבעה ביארנו שהוא מלשון שבועה ושבוע והשבעה. ועל כן היו הלשונות והאומות והכתבים והשמות במספר שבעים לפי הכל, גם כן תלוי בשבעה כוכבים ובשבעה שערים כמו שהוא מפורש בספר יצירה.

עמ' רט§107

כעמוד ו"ו ישר. ושים בתוך הבית כלי זיין לחתת ולשבר בהם הטטים מן הדרך והמשטים דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם כמים. והיה שט כדג במים עד שתתברך כדגים מרוב למודך. ותעשה פרי הוא נו"ן והסמך אל בעלי העינים ופתח פיך ביניהם עד שתסור בחכמתך את רוח הקופית שבך ותורישנו מפניך או תירש כחו, עד שלא ישאר בלא כח ושנה ניסנך וחייך שבו נולדת, כי ערל נולדת ולא יכולת להתנועע למול ערלתך עד שתתקן תולדתך בברית. ואחר כן עם