עִלָּה

וכל אלו הכוונות הנזכרות בזה העניין בכל מקום הן כוונות אלהיות רצוניות שכליות תוריות. כלומר מסודרים בסדרים תוריים לא מחייבות מאתו יתברך הכרחיות עלוליות כדעת הפילוסופים ולא נבדלות זו מזו בהבדל הדברים שמתחלפים במספר אבל כולן בעלי צורה אחת נכללת תחת העצם האלהי שהוא סיבה לכל ואין לן סיבה זולתו.

… עריסתיכם חלה תרימו תרומה". כי חלה לשון תחילה וכן ראשית כמו תחילת עניין ואמרה, "וראשית גז צאנך תתן לו". ומעניין זה בעצמו, "קדש לי כל בכור פטר כל רחם". וכן עניין, "עשר תעשר", וכל המעשרות. הכוונה התוריית בכולן להודיענו שהוא ית' עילת כל העילות מכל צד ומכל פינה. ובראשיות הראשונות ציוונו לתתם לו כי הם חלקו הראש, חלקו הראש גם כן לפי ראשית האחרים כולם. ומפני שהעשירי ראש העשרות גם כן אמר לנו השם שגם הוא חלקו וזה מפני שלא יחשוב חושב שהשגחתו כלתה מנבראיו. אבל ידע …

ודע כי זה הדבר המופלא בעצמו ר"ל ידיעת השם על פי השם שנקרא בו הדבר הנקרא ראשון או ראשית או סיבה ראשונה או עילה ראשונה או שכל במדרגות העליונות על כל נמצא מאתו הוא הדבר שכל חכמי העולם מאז ועד עתה לא חילקו בחיוב מציאותו וכולם אמרו שאם העולם קדמון האלוה ית' מחויב המציאות בבחינת עצמו כי אין לו סיבה המציאתו ואין אחריו דבר. וכל מה שיש לו מציאות אחר מציאותו לא נמצא אלא בסיבת מציאותו ית'.

וכן חכמי המחקרים אומרים תמיד כי הסיבה הנכבדת והמעולה מארבע סבות כל פעל שהן הוחמר והצורה והפעל והתכלית. היא התכלית כי בעבורה נמצאו כולן והיא לא נמצאת בעבורן. ולפיכך צריך לחשוב כך בחכמת הקבלה עם שאר החכמות כי היא סיבת מציאותן והיא תכליתן וכולן עלולות לה והיא עילתן. וכאשר קרה לגוף כך קורה לנפש שצורותיה מתחלפות והיא אחת לבד ומן המדות תכיר זה.

כן השכל הראשון הכיר ממציאות עצמו ומאמיתת מהותו שאין שם עילה מחויבת המציאות מחייבת מציאות זה העולם העלול זולת האלוה ית'. וזה השכל מעיין בעילתו ויודע איכות המצא עצמו מאתו ית' ואיכות קיומו ממנו ורוצה להדמות אליו להמציא עלול. ומשתכל בעצמו ומוצא שעם השתכלו בסבתו יוכל להמציא שכל נפרד מתדמה לעצמו. ובזה יבדל …

… העילה הראשונה והיא שהעילה הראשונה תאיר עלולה והיא לא תאור מאור אחר לפי שהיא האור הגמור המוחלט אשר אין למעלה ממנו אור. ובעבור זה היה האור הראשון מעורר הספור. ואמנם היה זה לפי שאין למעלה ממנו עלה יודע בה. וכל דבר אמנם יודע מפגישת עילתו ואם היה הדבר עילה לבד ולא עלול לא יודע. אם כן העילה הראשונה לא תסופר לפי שהיא עליונה יותר מן הספור ולא יגיענה הדבור. והוא שהספור לא יהיה אלא בדבור והדבור בשכל והשכל במחשבה והמחשבה בדמיון והדמיון בחושים. …