הַגְשָׁמָה

… שבא בדת מפשוטו, כל שכן אם היה הפשט מקשה על אמונת אמיתת התורה. באמרו "וידבר יהוה" "ויאמר יהוה" או "הלך" או "ישב" או "עמד" וכיוצא בהם שהתורה מלאה מהם, וכל ההמון והנשים והקטנים שאין בהם דעת האמינו בפשוטם, עד שיתחייב להם מזה שהשם גוף מורכב מחמר וצורה וקורים לו כל המקרים התשע מתעלה מהדמיונים הבהמים . ואמנם תכלית מעלת מחשבתם אצלם הוא שישתנה כרצונו מחמר אל חמר, כי אינו בעל חמר אחד קבוע. וכן אצלם תכלית היכולת שילבש לעתים צורות מתחלפות כרצונו ויפשטם כרצונו. …

וכן מה שאמר בסוף זה "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבתֵיכֶם לְעלתֵיכֶם וּלְמִנְחתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם". כל אלה כבר התבאר עניינם בספר שקדם לזה ודי במה שאמרנו שם. ואמנם כל מצות אלו באות לעמוד כנגד הגשמיות הכשפניות הנקראות גופניות כמו שנאמר בם "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה".

… ולנעלמות אין להם תמונה כי אינן גופות, ואין תמונה כי אם לגופות. ואין רצון השם לעשות תמונות לעבדן, ואפילו למחשבות שהם אמצעיים בינו לבינינו כי היא סבה לשכחתו ית' שאינו גוף ולא בעל תמונה. שכך קרה לקדמונים עד שאפילו האחרונים חשבוהו גוף אדם גמור, וטוענים טענת שני כרבים אשר הורו על שניותו שהשכינה תוכם, והם עדים לאחדות. ומחשבתם בטלה אצל מחשבת כל משכיל שלם אשר ידע השם במופת נחקר ותוריי מקובל ומושכל. וכל שכן בפשט התורה מבאר זה מפורש, ויעדם עוד שאחר …

… בתוכו, כי הוא בעצמו החיצוני ואין הפרש ביניהם. ובזו הדרך ייהפך לחי לראות את המת בדמיון, ממנו בהקיץ וממנו בחלום. והיא הדרך לכל השגה נעלמת מצוירת בעלת גוף. אך השכלית לא תושג לחי המדבר כי אם מושכלת לא מדומה. וההבדל שבין שתי ההשגות הוא שזו מגשמת מה שאינו גוף ומלבשת להתפשטות בגדים שתוכם העצם נסתר ועם זה מכסה הנעלם, וזו מסירה ההגשמה מן הגוף ומפשטת להתלבשות הבגדים שבהם היה העצם נעלם, ועל כן מגלה הנסתר. ראה כמה הבדל ביניהן שהרי זו משגת העצם ערום ומופשט מכל מכסהו וזו אינה משגת כי אם …

… ולא שם לבו לא יצא ידי חובתו. ובמה יכוון לבו מי שאינו יודע סוד הייחוד בשלילה מופתית, שהרי בקראו את השם אחד הוא כופר בעיקר האמונה אם לא ידע להבדיל בין האחדים הנזכרים. ואם תאמר למה קראתהו התורה אחד, אומר אין זה יותר, זה מאמרו של יתעלה מדמיוני הפתאים וירח יהוה את ריח הניחוח וכו'. וכיוצא בזה שעל הכל נאמר בכלל דברה תורה כלשון בני אדם. וגם אמרו אחד הוצרך להורות בו שאין בו ית' שום שניות בעולם, אבל מה שאינו גוף ולא יקבל חלוקה בשום פנים ואפילו הוא כח בגוף (ראות) [כאור] הנר וכיוצא …

… וירח בעמק אילון". ונאמר "וידם השמש וירח עמד". וטענות נוצרים על האי"ש הידוע יש"ו שעשה מופתים והיו סבה אצלם לעבדו לאלוה הוא שעל כיוצא בו אפשר לומר כי מנסה. וזה שהוא אצל כל חכם שלם וכל שכן אצל נביאי האמת שיתגשם השם נמנע בתכלית המניעה. ולא יספיק בו שום מופת להכחשת ידיעת זו האמונה ולא יהיה ביד מאמיני ההגשמות שום מופת מושכל בשום פנים. אבל מתפארים בזה בשקבלו שעשה בזמנו מופתים מורגשים. והיודע האמת יודע שאין מופת מורגש יכול לדחות המופת …

… במרכבה. והוא שעניין כסא נאמר על מי שאינו גוף ולא כח בגוף, לא יתכן שיאמר שהוא חומר לו שישאהו. שהנה כבר התבאר במופתים רבים בספר המורה וגם חכמי האמת מודים על זה. וכל מתרגם עניין מענייני הכתוב הודה עליו, וכל חכמי תורתנו מקובלים מזה בלא ספק שהשם ית' אינו גוף ולא כח בגוף. ואחר שהוא כן הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה לו חומר שיינשא עליו, כי זהו עניין אמרנו אינו כח בגוף ומהותו הוא דבר המורכב מחומר וצורה, כי החומר אינו גוף וגם הצורה אינה גוף, בהימצא שניהם יחד יקרא בלשוננו גוף, …

הנה אני פרשתי עניין פשוטי הכתובים והם רבו מלספור במה שבא בהם בענייני הגשמות אשר כבר תדע שהכרח הדבור חייב זה מפני היותו קודם לציור השכל בטבע ובזמן. ואם הציור קודם לו למעלה, באמרם "דברה תורה כלשון בני אדם", כי איך תדבר התורה בעניין אחד שאין שום דרך בעולם להשגה כי אם זה כמו שאין …

… ענייניהם. ומצד זה חויבו להיות רוב דברי הנבואה וענייניהם נסתרים בתוך המשלים או בשמות המשותפים כאשר זכר הרב בראש ספרו. ואמנם אומרו ז"ל בפרק כ"ח בחלק א' על עניין "ותחת רגליו", אמנם פירוש אונקלוס כבר ידעתו, אלא שתכלית כוונתו להרחיק ההגשמה. ולא באר לנו לאיזה דבר השיגו ולאיזה דבר ירצו בזה המשל. וכן בכל מקום לא ישתדל בזה העניין אך להרחיק הגשמות בלבד, כי הרחקת הגשמות דבר מופתי הכרחי באמונה. ויגזור בו ויגמור בדרכו. אבל ביאור עניין המשל הוא …

… והמתפלל לאחת מהספירות או לשתים או יותר מהן או לקצתן או לכולן יחד מבלתי שידע להן עניין מושכל או מקובל בציור תוריי כראוי, כמו שנאמר רחמנא לבא בעי, הוא אצלי רע מאד מעובד ע"ז בסכלות שמנהג אבותיהם בידיהם. שהרי הוא נכנס תחת כלל המגשימים שלא ימלט מן הגשמות או מענייניו. והנה זה טועה ואם רב הוא הנו מטעה. וכבר נודע לנו בקבלה מיוחדת בציור מושכל נבואי שהספירות אינן גופים ולא כוחות בגופים ואינם מלאכים. כי המלאכים הם נבראים והספירות הם הויות נאצלות מכח המאציל, …

ואחר שהדבר כן ראה אתה המעיין איזה פירוש הוא יותר מעולה מכל פירושי התורה והנבואה והחכמה. אם המוגשם כולו, ואם המשותף שהוא הגושמני והרוחני יחד, ואם הרוחני כולו לבד בזה וכל הדומים לו ושהם ממינו. ואמנם ידעתי שאתה המעיין לא תשבח שום פירוש מאלה השלשה המינים אלא כפי הכת שאתה נוטה אל דעתה ושהאמנת מעלתה לפי דעתך. אם למוגשם תשבח המוגשם, ואם למשותף תשבח …

ואמנם המפרש יתכן לו לפרש הדברים בשלשת המינים הנזכרים, אבל המקבל הדבור האלוהי כבר ישיג מן עניין הדבור שהוא אינו כאחד משלשת המינים הנרמזים, אך הוא עניין נקרא אצל חכמי הקבלה סתרי השמות. ואי אפשר לפרש זה בספר לעולם כראוי, אבל יתכן לרמוז. והוא עניין המערכה שערך …

… הרב ז"ל בעניין דברי ר' חנינא לההוא דנחית קמיה להתפלל והירבה בתארים, כי אינם ריבוי. והריבוי הזה הכרחי לאמרו בעבור קצת ציור אלוהי. ודי בשלש שהוא כדמות עצם אחד נושא שלשה תארים. וחלילה לאל מזה, אך זה מדומה, דומה לאמרנו עליו עלה וירד ודבר והלך ושהוא בעל עיניים וידיים ורגלים ולב ושפתים וכיוצא במשלים אלה, בעבור הכרח הציור הראשון הדמיוני עד שיתחזק השכל ויפשיט כל אלה הדמיונות מן הציור בשלילה אחר שלילה על פי המופתים המושכלים והמקובלים כולם.

… בעולם המלאכים. ועניין אמרו קום והקם ראש משיחי הוא חיי הנפשות ובראש השנה ובבית המקדש הוא כח הנפשות. ואמר תמשחהו כמלך, תמשחהו כמלך מכח כל השמות כי אני משחתיהו למלך על ישראל על קהילות ישראל כלומר על המצות. ומאמרו ושמו קראתי שדי כשמי שסודו שדי גשמי, תבין כל הכוונה. וכן מאמרו והוא אנכי ואנכי הוא, ואי אפשר לגלות בזה מפורש יותר מזה, אלא שסוד השם הגשמי הוא משיח השם גם ישמח משה, שהודיעו לנו ושהוא חמשה יצרים ונקרא השם הגולמי גם כן. ואם תחבר חמשה יצרים …