הֶרְגֵּשׁ

… והבחירה היא עניין מיוחס לכל בעל שכל בלבד, ולפיכך אין שם בחירה נופל על כח בלתי מדבר. והבחירה היא מחשבה וציור משותפים עם ההרגש והדמיון והשכל. וזה לפי שההשגות האנושיות הם ג' מינים המין האחד תלוי בחמשת החושים ונקרא הרגש בכלל והוא עניין השגה חיצונית. והמין השני תלוי במה שיעלה מן החושים אחר שהושג בחושים והוא יותר דק מן ההרגש ואע"פ שרודף אחריו ונקרא דמיון בכלל והוא עניין השגה פנימית. והמין השלישי תלוי במה שהושג מההרגש והדמיון יחד מצד אחד ואינו תלוי …

… או מקריו במחשבתו בין בכח בין בפעל בין בעצם בין במקרה בין בחיוב בין בשלילה. ויש ממנו ציור הרגשיי ויש ממנו דמיוניי ויש ממנו שכליי. הרגשיי הוא המושג באחד מחמשת החושים שהם הראות והשמע והריח והטעם והמשוש. ויש לכל השגה מאלו ההשגות המורגשות גבול ידוע לפי המרגיש והמורגש ולפי כח ההרגש שבכל איש ואיש מנושאי הכוחות האלה.

ואם ירצה המבקש להשיג בהרגש להוציא כח מגבולו תשוב (יכולת) עליו חולשה עד שלא יוכל לעמוד על גבולו הראשון מפני העבירו ההרגש לעבור גבולו ואז יחטא החוש בציורו. ועל כן יקרה לקצת המציירים שישיגו העניינים לפי חטא ההרגש על מה שאין צורת המציירים ככה. ויקרא …

… שכולל אותו המציאות הטבעי במעלה. והנה כח השכל שוכן על העליון וכח הנפש שוכן על האמצעי וכח הדמיון שוכן על התחתון. ועל כן מציאות כח הדמיון כמציאות החמר התחתון ואינו לא בשכל ולא בנפש אבל הוא למטה מהם במעלה ומציאותו מצד ההרגשות המורכבות. ואשר תמה משה עליו יותר מכלם והפרידו בדעתו לדעת בו "מדוע לא יבער הסנה", הורה זה על החמר התחתון שראה אשר איננו אכל מפני בוא הצורות בו בבוא זה אחר סוד זה. ואשר נאמר בו שקראו אלהים מתוך הסנה הוא העליון והוא …

… בכמה זמנים, ואפילו מדבר טבעי, וכל שכן אם הוא חוץ לטבע וחוץ להקיש השכלי, וכל שכן שאין מביאים ראיה לחוקרי אמיתת החכמה ולמחפשי סתרי תורה מעניין פשטי הכתובים. ואם כן אין דרך להביא מופת על מה שיחקר בחכמה, כי אם מופת מורגש ומושכל מקובל תוריי אלהיי, ר"ל מסתרי תורה. כגון היות האדם בכל מקום שבא בתורה שם המין בהכרח. כי לא ימצא שם העצם בה"א הידיעה. וכגון סוד מלת "היום" שרמזתי בסוד פקידה הוא סוד ד'. וכן היות אלהי"ם שם התואר, והיות יי' שם העצם. ואפילו …

לפיכך אגיד לך שאתה צריך לדעת הגופים מה הם, אחר שאתה מרגיש ומשכיל ישותם ומציאותם. שהנה אתה בעצמך עד על ישותך ומציאותך ועל ישות זולתך ומציאותו בשני דרכי העדים הראשונים ר"ל בהרגש ובהשכל. ואחר שהוא כן החקירה הזאת והשאלה הזאת שהיא אחת מד' שאלות החכמה שהם יש ומה ואיך ולמה, הנה בעילה שאין צורך לשאול עליה שאלת ישותך, אבל אחר זה צריך לשאול על מהותך ולאמתו במופתים. כי זאת השאלה יותר נסתרת מן …

… אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי: רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ: סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן" וכו' (קהלת ז' כג'). ואומרו "אני ולבי" כאומרו הרגשי ושכלי שהם שני עדיו, כמו שאמרתי לך שעידיך הם שנים ראשונים והם המרגיש והמשכיל שהם שני כוחותיך. ולא זכר העד השלישי שהוא הכף התוריי מפני שדברי קהלת הם בנויים על עניין הטבע לא עניין תוריי. ודי להשגת אמיתת הטבע בשני עדים כי על …

… יחידה חיה. ומזה תדע כי הגוף היה מורכב מהרכבות רבות, והכח ההוא היה מקיים עליו הרכבותיו. כי בהיפרד כוחו ממנו ייפרדו חלקיו אחד אחד מעט זה אחר זה. ואם תאמר אם כן היה ראוי שייפרדו מיד כאשר נפרדו שאר הכוחות מיד כגון ההרגשות והתנועות והמחשבה והתאוה והדבור וההבנה והכעס והרצון והאהבה והשנאה והקנאה והדומים להם. כי אלו כולם שנפרדו בעת הפרד הכח מיד ונסתלקו כולם עמו יחד, ידענו שהוא היה סבותם ומולידם כנר המוליד האור והוא סבת מציאותו ובהסתלקו יסתלק אורו מיד עמו. נאמר …

… מאד. והנה הרבה פעמים יחשוב אדם בראותו דבר אחד פתאום שהוא כמו שחשב שנראה לו, כמו שראה אדם מרחוק מעט רוכב על סוסו לבוש הבדים וחשב שהוא רוכב על חמור או על פרדה והוא בלבוש המשי. וכן יקרה בשאר הרגשות לפעמים ועל כן אין להאמין בהרגש בלתי חקירה רבה. וכן יקרה לשכל שפעמים יחשוב החושב בלילה שיכהו השד או אדם ואין שם באמת כשיושכל העניין לא שד ולא אדם זולת דמיונו והוא המזיקו בלא ספק, וכיוצא בזה הרבה. ועל כן אין להאמין במחשבה ההיא שהיא שכלית אלא דמיונית. …

ועוד תדע כי יש לאדם כח שני והוא הכח החיוני שממנו חמשת ההרגשות הידועים, וזה הכח גמולו ועונשו יותר נסתרים מן הראשון. אבל בעיון העיניים הפנימיים אשר לא תבצר מהם מזימה בהפקחם, יודע שעניין הכח שעניינו כראשון, וזה כי הגוף הוא חי, אבל לא מעצמו כי מעצמו הוא מת כמו שזכרנו. שאילו …

… אין זה ברצון. כן טעם המגיע לחיך, והחום המגיע ליד בפועל, אין לנפש שום יכולת עליהם למנעם או למעט פעולתם, או לרבות. שכל זה הוא נמשך אחר הויות הגוף ואחר מזגיו, אם עבים ואם זכים, ר"ל הרגשה. והנה א"כ נודע לך שמצד בחינת ההרגשות לא יגמלו ולא יענשו לא הגוף ולא הנפש, מפני היות פעולתיה מטבעיות. ואין הבדל באמת מזה הצד בין בעל חי מדבר ובין בעל חי בלתי מדבר. וכאשר לא יגמל ולא יענש בעל חי בלתי מדבר על פעולת ההרגשה הטבעית, כי דין אלו כדין אלו אין יתרון כי אם בהיות אלה …

… ומצות מעוררות המדע לבעל המדות הטובות ומלמדות דרכם הנכון ומרחיקות הפכם. ומצות מתקנות הקבוצים האנושיים בתקון ישר ומסירות הפכם. ושלשתם הם מצוות דעות ומצות מדות ומצות מעשיות. והשכל מורה לדבור והדבור למתעורר, והמתעורר לדמיון, והדמיון להרגש, וההרגש מתנועע בפועל כדי לעשות מצות השכל. ואז האדם אדם, והוא אשר יקרא בעל צלם אלהים ודמותו, בהיותו ממשיך כל כוחותיו על פי השכל, כדי למצוא חן בעיני יוצרו, וזולתו הוא הבל.

… נמצאים והם מלאך וגלגל ואדם. ודע באמת שכל גלגל שטן, והוא סוד גדול מופלא ומכוסה כי הוא בהכרח חמר בעל צורה והבן זה בכלל. ודע שהוא דמיון גמור בלא ספק ועל זה התחייב האדם להיותו מלאך מצד שכלו, שטן מצד דמיונו, ואדם מצד הרגשו. והנה ראשי השמות שלשתם אמ"ש ואמצעם דלא"ט וסופם ך, ם, ן. והנה היה אדם אמצעי בין מלאך ושטן, וזהו סוד מנצפ"ך אשר צופים אמרום כי מספר כ' הוא עשרים ושב להיות חמש מאות ך. ומספר מ' הוא ארבעים ושב להיות שש מאות …